בשבוע שעבר הוחלט שסוף סוף מסדרים את ערמות התמונות. בין ערמות התמונות מצאנו כמה תמונות עם אנטון. אנטון? סיפור בן 15 שנה. בפרץ של ציונות החליטה המשפחה ל"אמץ" ילד מפרויקט נעלה. תלמיד כיתה ט', שהגיע ארצה מרוסיה ללא הורים. במשך השבוע הוא חי בפנימיה ובסופי שבוע וחגים ארחנו אותו. אנטון היה ילד מאד סגור (היום אני יודעת: מתבגר מצוי). היו גם קשיי שפה: אנחנו לא ממש דוברי רוסית, והעברית שלו היתה בחיתולים. קצת לפני סוף השנה הילד התיאש עזב את הפנימיה וחזר לרוסיה. לא בדיוק הצלחה גדולה.

זיכרון של 15 שנה שפתאם צץ ועלה. אתמול אחר הצהריים נשמעת דפיקה בדלת - בדלת עמד אנטון, שרצה להגיד תודה, ולהראות את האישה והילדים. בזכרון של ילד בן 15 הגיע לישוב והחל להתדפק על דלתות משפחות פלד בישוב. יש הרבה. הגיע לפלד הראשונים, סיפר את הסיפור והעבירו אותו לפלד השניים, שהעבירו אותו לפלד השלישים, שידעו להפנות אלינו, שעתיים -ולא ויתר.

כל כך התרגשנו. היה לנו משהו לא סגור בסיפור הזה. והמחווה שעשה היתה מאד מרגשת. הוא סיפר שחזר לרוסיה כי הרגיש שלא יוכל להיות מהנדס אם ישאר בפנימיה (החקלאית). הוא חזר לרוסיה, וסיים לימודי הנדסה.

בעקבותיו, שני אחיו השתתפו בפרויקט נעלה, עד תומו, נשארו בארץ, שרתו בצבא, ובעיקבותיהם גם ההורים עלו לארץ. היום רק הוא גר ברוסיה.

האם יש קשר בין התמונה שנמצאה ובין הביקור? אין ספק שהצמידות מפתיעה.