כמה אפשר להמשיך לקרוא על דיאטה,לקרוא על מי שהצליח,לקנות עוד ספר עם בשורה חדשה

הרי הכל ידוע, יש לי כבר ידע של דיאטנית, רופאת ספורט, פסיכולוגית בגרוש ועוד אבל מה אין לי  זה ההכרה הבלתי נמנעת שכדי לעשות שינוי צריך ללכת בדרך ,לעלות, לרדת, להצליח, להכשל אבל להמשיך ללכת.

לא לעצור ,לא להתייאש,לא להרים ידיים ולחזור לנקודת ההתחלה.

אני מחפשת כבר הרבה זמן אצל אלו שהצליחו מה  גרם לנפילת האסימון,מה השתנה מכל הפעמים הקודמות שהבטיחו לעצמם שהפעם זה זה

אני לא מוצאת

לכל אחד התשובה שלו ולא תמיד הם מצליחים להעביר את זה הלאה

כי זה לא נוסחת פלא שמישהו עלה עליה ואני לא מכירה

כל אחד התחיל ללכת את הדרך,נשאר בה, החליט שהתירוצים כבר לא טובים מספיק

הסכים לוותר בלי להרגיש מסכן

יש את אלו שאומרים "ברגע שהחלטתי לעשות שינוי,עשיתי,הכל עניין של החלטה"

אז זהו שאני מחליטה כל בוקר כבר 20 שנה אז מה?זה מחזיק עד השעה 16 וחוזרת לסורי

מה זה אומר עלי?שאני לא החלטית?שאין לי כוח רצון?

כמה אנשים אתם מכירים עורכי-דין,רופאים,פוליטיקאים ,אנשי עסקים,כולם אנשים עם יכולות,כולם כל היום מקבלים החלטות ורק את ההחלטה הזאת למען עצמם  ,לשנות את הרגלי החיים שלהם ,רק בה הם לא עומדים

מה זה אומר עליהם?עלי?

אז בחג הזה שהוא חג של התחלות חדשות חשבתי על זה הרבה

עד מתי?

דבר אחד כבר ברור לי,הדיאטה היא רק התירוץ,הדבר הגשמי שמעסיק אותי ומסית אותי מהעיקר

שהוא-לפגוש את עצמי ,והפעם באמת 

הבנתי אולי דבר קטן אחד לגבי עצמי וזה אולי האסימון שלי

רק ביום שאגיד "עכשיו אני",אעשה שינוי קטן ואתחיל לצעוד את הדרך

כשאני אהיה מספיק חשובה לעצמי,כשאדע מתוך אהבה וחמלה לעצמי שגם לי מותר לקחת את הזמן,להיות ראשונה,לא מתוך אגואיסטיות אלא כי ככה זה צריך להיות

רק אז יתחיל השינוי האמיתי שבו אמצא מקום לעצמי

המקום שלא אהיה" אמא של ","אשתו של","המנהלת של"

המקום שבו אהיה "אני"

שנה טובה