יש בהן חיבור בין העיניים והשכל, בין הסכלות והחוכמה, בין המציאות וההבנה ובטח עוד צמדים וחיבורים עליהם לא חשבתי ואולי אפילו לא ראיתי ... והפעם על התבוננות ותבונה וכל מה שביניהן וסביבן.

על פי המילון תבונה היא בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונאליות, שיקול-דעת.

וכבר עולות בי שאלות ותהיות על הקרירות שמנשבת מההגדרה הזו.

בשימוש הרווח יותר ביום-יום אנחנו מייחסים תבונה לכשרון לחשוב, להסתכל על הסביבה ולהסיק מסקנות. לגבי החיים, לגבי אחרים ולגבי עצמנו.

יש גם מי שמייחסים תבונה ליכולת להוציא לפועל את כל ההבנות הללו כמו תבונת-כפיים שהיא אמנות העבודה והכושר להוציא לפועל בידיים עבודה יפה, מיומנות מעשית.

בספר שמות מופיע הקשר בין תבונה, חוכמה ודעת. "ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". וכך פירש רש"י את הפסוק הזה והסביר את ההבדלים בין המושגים: "חכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולומד; תבונה - מבין דבר מליבו מתוך דברים שלמד; דעת - רוח הקודש".

תפקידה של התבונה הוא בניה של קומה נוספת על-גבי הקומה הראשונה שהיא החכמה. כבר רש"י מפוגג קצת את הצינה שבהגדרה הראשונית.

חכמה היא הכישרון ללמוד וללמד, להקשיב ולדבר. אנשים חכמים הם אנשים שיש להם השכלה רחבה וידע רב, יודעים להביע את דעותיהם בעל-פה ובכתב, ויודעים גם להקשיב לאנשים הפונים אליהם.

תבונה היא הכישרון לחשוב, לנתח ולהסיק מסקנות. אנשים נבונים הם אנשים שיודעים לפרש את המצב הנוכחי ולהפיק מכך תחזית לעתיד, לנתח את אירועי העבר ולהפיק מהם דרכים להתמודדות עם אירועים חדשים.

חוכמה היא ידיעה שאינה נובעת מתוך תהליך רציונאלי. או שהיא באה בהשראה, או שהיא נלמדת. תבונה, היא תהליך רציונאלי שטבוע באדם, אשר מפתח את הרעיון במלואו.

בקבלה - בינה היא כלי הקיבול של החוכמה. היא לוקחת את הרעיון שנוצר בחכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להיעשות מובן יותר והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע החכמה, ומעניק לו גוף. ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. ספירת הבינה נקראת גם עלמא דחירו, "עולם החירות" - מקורה של הבחירה החופשית.

תבונה יכולה להיות אינטֶליגנציה - מכלול הכישורים שבאמצעותם פותרים בני אדם בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. הגדרה אחרת או נוספת היא "יכולת להבין דבר מתוך דבר" וכן "יכולת להבחין בין דבר לדבר". מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הוא במילה הלטינית intelligere, שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין.

מדברים הרבה בשנים האחרונות על אינטליגנציה רגשית (EQ) – אנשים שנחנו באינטליגנציה רגשית גבוהה הם אנשים הקולטים ביתר קלות, ברהיטות ובמהירות העולה על זו של הזולת, את המתרחש במחשבותיהם ורגשותיהם וגם את המתרחש סביבם מעל ומתחת לפני השטח. את נקודות התורפה לטיפול, את הפערים לגישור, את החיבורים הסמויים שפירושם הזדמנות ואת קשרי הגומלין המסתוריים הטומנים בחובם רווח.

כן יש יותר מסוג אינטליגנציה אחת ....

-          תיאורטית – כושר חשיבה נכונה

-          מעשית – כושר לבצע פעולות מורכבות, המתאימות למטרה

-          סוציאלית / חברתית – הבנת בני אדם וכושר לבוא עמם במגע ולטפל בהם

פרופסור הרוורד גרדנר (מאוניברסיטת הרווארד) פיתח כבר לפני יותר משני עשורים את תיאורית האינטליגנציות המרובות שלו. גרדנר טען שמבחני אינטליגנציה מהסוג המקובל הם כלי לא אמין ולא מדויק, משום שהם מודדים יכולות מילוליות ומתמטיות בלבד. גרדנר טען שקיימות לפחות שבע אינטליגנציות: מילולית, מתמטית, מרחבית/חזותית, תנועתית-פיזית, מוזיקלית, בין-אישית ותוך-אישית. רבים מאיתנו הופכים למבוגרים מתוך אמונה שאינטליגנציה גבוהה היא משהו שקורה לאנשים אחרים. לא שאנחנו טיפשים, אבל בוודאי שאין לנו יכולות גבוהות – וזו טעות מאין כמותה.

ההגדרה הנכונה של אינטליגנציה, אמר גרדנר, היא יכולת לפתור בעיות או ליצור תוצרים במסגרת קהילתית או תרבותית המייחסת להם ערך.

אז תבונה היא אינטליגנציה וזו בעצם מבטאת את היכולת של מערכות חושים שונות בנו.

"כדי להבין עלינו להשתמש בראשנו, כלומר בשכלנו.

רוב האנשים חושבים על השכל כעל משהו המצוי בתוך הראש, אבל הממצאים האחרונים בפיסיולוגיה מלמדים כי המחשבה אינה שוכנת במוח אלא נוסעת ברחבי הגוף כולו. בשיירות של הורמונים ואנזימים ועסוקה בפענוח הפלאים הסבוכים שאנו מקטלגים כמישוש, ריח, טעם, שמיעה וראייה" (מסע אל החושים, דיאן אקרמן)

כמו בשפות רבות בעולם בהן הבנה = ראיה, גם בעברית הפועל להתבונן הוא אחת הדרכים לתאר את פעולת חוש הראייה ולא מערכת חושית אחרת.

ובאמת בעברית מילים נרדפות רבות לתיאור פעולת הראייה. החלטתי לבדוק את ההבדלים ביניהן. למה בעצם שפה זקוקה לכל כך הרבה אפשרויות לתיאור אותו מעשה?

לראות – לקלוט מראה של דבר-מה בעזרת העיניים, להתבונן, להסתכל וגם לתפוס ולהבין ואפילו להכיר בטוב ולמצוא ראוי.

להביט – הסתכלות חטופה

להסתכל – להביט בעיון, לשים לב ולתת את הדעת

להשקיף – לראות, להביט וגם האופן בו אנחנו רואים את הדברים או הדעה שלנו עליהם

לצפות – להסתכל מהצד וגם לראות את האפשרויות, את העתיד או את התוצאות

להציץ – הסתכלות חטופה וגנובה

להתבונן – הסתכלות, שימת-לב, עיון מעמיק, עמידה על כוונת הדבר, להרהר ולחשוב בדבר.

כל המילים הללו מתארות את השימוש בחוש הראייה.

נראה לי שבכל אחד מהאופנים הללו לראות משתתפות העיניים אך לכל אחד מהם נוסף עוד היבט – לפעמים חקירה, לעיתים סקרנות או בדיקה, בחלקם שיקול דעת או מחשבה. העיניים לעולם אינן רואות לבד.

גלילאו העריץ את קופרניקוס על שלא התפתה ללכת אחרי החושים. החושים הם אלה המתווכים בין התודעה שלנו לבין העולם החיצוני. אי אפשר לנסות לבנות דגם עבור עולם זה מבלי להכירו. ברור שגם קופרניקוס נעזר בהם. קופרניקוס עשה שימוש במידע תצפיתי, אלא שהוא ניסה לעשות יותר - למצוא דגם כולל ופשוט. מתברר שכל דגם כזה עשוי להיתקל בתצפיות "סוררות". לדברי גליליאו, כאן תפקידה של התבונה להתגבר על החושים. שכן גם החושים אינם מקור מידע ודאי. כדי לברר את האמת מתוך המידע הרב אין מנוס משימוש בתבונה.

גלילאו רואה את מותר האדם בתבונה. התבונה היא זאת שתפלס את דרכנו מבעד לסבך התצפיות החושיות.

גם עמנואל קאנט חילק את מהות האדם ל"יסוד טבעי" (דהיינו כמו כל גוף אחר, המנוהל על פי חוקי טבע, רגשות, יצרים), ו"יסוד תבוני" (התבונה  והמחשבה שבו). האדם יכול לבחור בין שתי דרכים - לתת ליסוד הטבעי להנחות אותו (יצרים, רגשות), ואז הוא מאבד את משמעותו כאדם אלא הוא כמו כל יצור הנשלט על ידי חוקי הטבע בלי שייזום מהלכים משלו. או לבחור בצורה אחרת - היצמדות ליסוד התבוני, כך שהאדם ייזום ויתרחק ממצב שהוא מנוהל כמו כל גוף אחר על פי חוקי הטבע.

כל הדברים הללו מציירים תמונה קרה, חסרת רגש שמתעלה מעבר לחושים.

האם באמת?

ברמה מסוימת אפשר לראות את הדברים באמת כך.

התודעה שלנו מארגנת את העולם במקום להתבונן ולראות אותו כמו שהוא.

ה'מקום' ממנו אנו מתבוננים (תרבות, תקופה, חינוך, אמונות ודעות, טעם, ואפילו מצב הרוח שלנו באותו רגע...) קובע במידה רבה מה ואיך אנו 'רואים', ואיזה עיבוד נתונים אנו עושים.

אם רצוננו באמת להתבונן כל שעלינו לעשות הוא לפקוח את עינינו ולהאמין במה שאנחנו רואים כמו שהוא.

הבודהיזם מגדיר את אחת מהסיבות שמובילות לסבל כ"בּוּרוּת" = אי-ראייה נכוחה. או יותר נכון התעלמות.

אחת התכונות שמרכיבות את דרך האמצע ("הפתרון" הבודהיסטי לסבל) היא "ראייה נכונה" יחד עם "מחשבה נכונה" – יחד מהוות את הדרך הנכונה להסתכל בעולם - בתבונה.

ההתבוננות הפשוטה היא בעצם חקירה אמיתית ללא הנחות יסוד וללא ידיעה. ברגע שאנחנו יודעים משהו בעצם הפסקנו להתבונן. ההתבוננות מקדימה את הידיעה. הידיעה היא רק אפשרות של הסתכלות אחת מסוימת על משהו.

כשנתבונן בפשטות בדבר אז פשוט נדע.
קראתי משפט חכם שאומר "כשהאדם הרגיל מגיע לידיעה, הוא נעשה חכם. כשהחכם מגיע להבנה, הוא נעשה רגיל"

והנה עוד אחד מסיפורי שחיית הבוקר שלי ....

בוקר אחד השבוע כשהרמתי את הראש בסיומה של אחת הבריכות ראיתי צמד נשים צעירות ולא מוכרות צועדות בקצב מהיר לכיוון המים.

מחזה נדיר – בשעה זו של הבוקר באי הבריכה הם תושבים קבועים שמתנהלים בקצב של שקט נינוח.

מי אלה שפלשו לעולמינו?

המשכתי לשחות וגיליתי שבשתי הבריכות הבאות (עד שהגעתי לצד שלהן וראיתי אותן שוב) יצרתי בראשי סיפור שלם – מי הן? מה הן עושות כאן וכמובן גם דעות ורצונות משלי – שלא יפריעו, שידעו את מקומן ...

שוב הרמתי את הראש וראיתי שהן ממשיכות להתארגן ולהסתודד. התארגנות ארוכה ומשותפת.

ושוב שתי בריכות ושוב סיפור חדש, שונה, פרטים נוספים וטענות נוספות – למה באו כל כך מוקדם לבריכה אם הן רוצות לשוחח שיעשו את זה במקום אחר ...

כך קרה במשך כמה דקות טובות. הן בשלהן לא מודעות בכלל לסרטים שאני מייצרת בכל שתי בריכות.

רק כשסיימתי לשחות, עצרתי בצד והנחתי לעצמי באמת להתבונן. נטו, לראות אותן כמו שהן.

שתי בחורות שהגיעו לשחות בבוקר. אחת מסייעת ומלמדת את השנייה.

ראיתי אותן מצטופפות בשקט במסלול צר.

נולדה אצלי הרגשה אחרת – הזמנתי אותן לתפוס את מקומי במסלול שפיניתי.

ההתבוננות ה"קרה" והפשוטה היא זו שיכולה להביא את התבונה; וזו את החום והחמלה. התבונה שרואה אל מעבר למערכת המוכרת של ערכים ושיפוט.

משהו כזה מין "הפוך על הפוך".

"התבונה הטהורה מתבצעת מעצמה ומעניקה לאדם את החוק האוניברסאלי שאנו מכנים מוסר." (עמנואל קנט)

הרבה מילים מתרוצצות לי בראש, כולן דומות בצליל והייתי מאוד שמחה למצוא את הקשרים ביניהן.

איך קשורה התבונה לתבנית?

ומה מקומה של בניה ויצירה לכ העניין?

איך זה שהתבוננות בדברים כמו שהם יכולה להיות קשורה לתבנית שהיא משהו סגור ומובנה?

ואולי במעשה ההתבוננות יש יצירה של תבנית שממנה נבנית התבונה.

אחד התרגומים של המושג התבוננות לאנגלית היא המילה Contemplation (האמת היא שזה גם תרגום המילה להרהר ...)

שורש המילה האנגלית בא מהמילה הלטינית templum שמשמעה לחתוך, להפריד או לבודד משהו מהסביבה שלו.

גם כשדיברתי על אינטליגנציה בתחילת הדברים הזכרתי שחלק ממנה היא היכולת להבחין בין דברים.

ותבונה יכולה להיות מוגדרת כהתבוננות רחבה במציאות המתחשבת בהבנת הקשרים הקיימים בין בני אדם, עצמים ואירועים – או בעצם כל מה שאנחנו רואים.

כן, התבוננות בונה תבונה.

"הופעתן ולבלובן של הבנה, אהבה ותבונה אינם קשורים כלל למסורת כלשהי – עתיקה ומרשימה ככל שתהיה. הם גם לא תלויים בזמן. הופעתן מתרחשת לגמרי מעצמה כאשר האדם שואל, תוהה, מקשיב ומתבונן בלי להיתקע בפחד, הנאה או כאב. כאשר הדאגה לעצמנו שוקטת, מושהית, השמיים והארץ נפתחים" (טוני פאקר)

אז העיניים הן המתבוננות אבל מבחינתי לא לבדן.

האם לראייה נוספים גם ידע ואינטואיציה בכדי לראות את המוכר בדרך חדשה ועמוקה יותר

או שאולי אנחנו מבינים עם העיניים? מה בעצם קורה אצל מי שאינו יכול לראות בעיניו?

או שהתבוננות היא דרך להשתמש בעיניים בכדי לראות עם הלב? ואולי להתבונן זה להקשיב עם הלב?

ואולי להתבונן זה לראות ולהקשיב עם הגוף, עם התחושות שלנו, עם כל החושים שקיימים?

קל להסתכל, קשה להתבונן. אך גם אם נתבונן זה לא אומר שנבין. כי להבין זה עוד יותר קשה מלהתבונן.

מעשה ההתבוננות עשוי לשנות את האדם המתבונן ולגרום לו לראות דברים אחרת למשך כל חייו

ובינתיים אני ממשיכה ללמוד להתבונן. באילו עיניים מסתכלים? איפה נקודת המבט? איפה המוקד?

"שמחת ההסתכלות וההבנה היא המתנה היפה ביותר של הטבע" (אלברט אינשטיין)

אברך את כולנו לשנה של שימוש נבון במתנה היפה ביותר של הטבע

זו שתאפשר לנו לגלות את החום והחמלה

לראות את הדברים כמו שהם

לקבל אותם, ללמוד מהם

להבין ולא לדעת