אימי זיכרונה לברכה עבדה קשה כל ימי חייה, בבוקר היא הייתה שולחת אותנו לבית הספר ואח"כ הולכת לעזור לאבי בחנות , בצהרים היא הייתה חוזרת  ומכינה ארוחת צהרים חמה  לאחר מכן היא הייתה מתעסקת בעבודות הבית עד הערב ובערב היא הייתה הולכת לעבוד כבלנית במקווה טהרה.

כשרציתי כסף לבזבוזים ,הייתי  עוזרת לאימי בניקיון המקווה. שלוש פעמים בשבוע הייתי הולכת לנקות את המקווה .

 שלוש שעות  לפני פתיחת המקווה , הייתי פותחת את משאבת המים ומרוקנת את הברכה , רעש השאיבה היה מפחיד אותי  , יחד עם זאת  הייתי מסתכלת מוקסמת כיצד בריכה שלמה נשאבת לצינור ארוך בקול שאיפה חזק  ,לאחר שהייתי בוהה מספר  דקות כיצד מפלס המים יורד, הייתי נגשת להדליק את  דוד המים החמים  אשר היה נמצא בחדרון אחורי  מחוץ למקווה , גם לחדר זה הייתי מתקרבת בחשש מהול בסקרנות נרגשת  , הייתי פותחת את דלת הברזל וריח  עז של סולר היה מכה באפי , אח"כ הייתי צריכה להרים ידית גדולה , אשר הציתה את הדוד ואז  הדוד היה נדלק בקול נהמה מפחידה אשר תמיד גרמה לי , לקפוץ החוצה ולנעול את הדלת בטריקה , כשאני מעט מסוחררת מריח הסולר  והרגשת הפחד .

לאחר שהייתי נרגעת , הייתי נכנסת בחזרה למקווה ומקרצפת את קירות הברכה עם אקונומיקה ורם , עד שהאריחים היו מבריקים , לאחר מכן  הייתי שוטפת את האמבטיה והשירותים מסיימת לשטוף את הרצפה  ויוצאת החוצה לנשום אוויר נקי מאדי חומרי הניקוי.

בחוץ הייתי מוצאת עניין בתחנה מטאורולוגית  אשר הייתה סמוכה למקווה ואשר גירתה את סקרנותי, לפעמים השער היה פתוח והייתי נכנסת פנימה ,מסתובבת בגן מסתכלת על  מד הגשם , על השבשבת ועוד מכשירים אשר לא ידעתי מה תפקידם , לאחר מכן  הייתי נגשת לשיח החרציות וקוטפת מספר פרחים ושמה באגרטל , להנאתם של הטובלות .

ביום הטבילה היו נשים אשר זהרו באור יקרות , הן באו בשמחה לטבול  ולהשאיר מאחוריהן את ימי "הנידה" ,ימים של נידוי ממיטת הבעל , ימים של כאבי מחזור , של תחושת אי הנוחות המתלווה לווסת , ימים של עצבים , או דיכאון .

היו נשים שבאו לעשות את המוטל עליהן , להיטהר ומעצם כך להיות מותרות לבעליהן , אולי הן לא רצו כל כך במעשה שלאחר מכן ,אבל הן היו באות עם האמונה שהן מטהרות .

והיו נשים , שחיכו ליום הזה , בו הן תחזורנה הביתה לבני זוגם ולמלאכת עשיית אהבה , אשר נמנע מהם  במהלך שבועיים ימים.

פעמים רבות , הייתי צופה באימי  , כיצד היא הייתה  מקבלת את פני האישה הטובלת , תמיד בחיוך מזמין ומברך , היא הייתה מברכת כל אחת ואחת בשמה לשלום.

לאחר מכן היא הייתה מפנה אותה לעשות אמבטיה ומשסיימה האישה   להתקלח היא הייתה עוברת  לחדר בו הייתה ברכת הטבילה שם היא הייתה קוראת לאימי ,

" ברוכה סיימתי  " ואימי הייתה נגשת אליה  , בוחנת את גופה לראות אם  ציפורני ידיה ורגליה נקיות ואם היא סרקה את שערה ושטפה את גופה ,  וששום שערה סוררת לא נשכחה על גופה   ומשעברה הבדיקה טוב, הטובלת ירדה  אל תוך המים החמימים והמזמינים לערוך  את הטבילה.

הטובלת הייתה מצווה לטבול 7 פעמים עמוק בתוך המים , בכדי ששום איבר או שערה לא יצוץ החוצה...  אחת , שתים , שלוש  משסיימה האישה לטבול את סדרת הטבילה הראשונה , אימי הייתה מורידה את קצה המגבת  על ראשה והטובלת הייתה פורשת את ידיה ומברכת : "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה"  ולסיום  האישה הייתה טובלת עוד ארבע  פעמים .

הכי אהבתי את "מסיבות" הטבילה שהיו עורכות האימהות לבנותיהן הכלות .

מצוות הכנסת הכלה לחופה החלה במקווה , כל עדה ומנהגיה , החגיגות הכי שמחות היו של המרוקאיות , נשות המשפחה , היו מלוות את הכלה מביתה , עד למקווה בשירה המלווה בתיפוף ,  כשהן היו מגיעות למקווה , הכלה ואימא  , היו נכנסות להתקלח לפני הטבילה, בינתיים שאר נשות המשפחה היו עורכות שולחן מלא בכל טוב, עוגיות מקרווד (עוגיות ממולאות בתמרים) דבלות (עוגיות מטוגנות ,אשר משחו אותם במי סוכר וזרו  מעל סוכריות  צבעוניות )  עוגות סולת , עוגיות קוקוס בצבע ירוק  ומרציפנים מקושטים במנז'טים קטנים  ושתייה קלה .

וכשהכלה הייתה נכנסת לתוך ברכת המקווה , כל נשות המשפחה היו מצטרפות לבלנית בקולות צהלולים  , עם תחילת הטבילה הן היו מתכנסות בתוכן וכל אחת הייתה נושאת בליבה תפילה ומבקשת בקשה מאלוהים , אחת ביקשה למצוא חתן, השנייה ביקשה פרי בטן , השלישית ביקשה בשביל ביתה שיפתח לה המזל  ומשסיימה הכלה לברך ולסיים את הטבילה , הן היו מברכות במזל טוב ומלוות את ברכתן בקריאות קולולו ,קולולו , קולולולולול .

אחר מכן היו מלבישים את הכלה בשמלת קטיפה ירוקה , הרקומה בחוטי זהב , סורקות את שערה מאפרות את פניה ומוציאות אותה אל קהל הנשים אשר המתינו בלובי להמשך החגיגה, שם נשים היו קושרות על אגן ירכיהן  צעיפים ורוקדות לצלילי התוף ושירי החתונה אותם הן היו שרות .

זה היה מופע חימום , למסיבת החינה שהחלה בביתה של הוריה הכלה , בה החתן המתין לה שתחזור מהמקווה.

תמיד לאחר שהן היו הולכות , המקווה היה נראה כמו לאחר  מלחמה,  סוכריות אשר הושלכו על ראשה של הכלה היו פזורות   על הרצפה , שאריות של כוסות  ואוכל על השולחן ואימי  ואני היינו מחויכות מאוזן לאוזן סוגרות אחרינו את הדלת בידיעה שמחר אני חוזרת עם אימא   לנקות .

לעיתים רחוקות הייתי מחליפה את אימי  , ומקבלת נשים לטבילה .

אני חושבת שהייתי הבלנית הכי צעירה בעולם היהודי, הייתי בת 13 שנים  ועדיין לא קיבלתי מחזור , אבל הידע שצברתי מקריאה וציתות לשיחות של נשים , הפכו אותי למומחית לענייני נשים  ונשים בצר להן , פנו אליי לשפוך את מר ליבן או לשתף בשמחתן ואני , "התענגתי" על האמון הרב שהנשים נתנו בי , הסיפורים מילאו את עולם הדמיון שלי ונתנו לי חומרים  מהם עשויים סיפוריי.