כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    ומכל המקומות אתה רוצה לנסוע עכשיו לתאילנד?

    10 תגובות   יום ראשון, 12/9/10, 14:20

     

    ''
     

    כי גדלתי עם הידיעה הודאית שאח שלי חי בתאילנד ונשוי לאיזו תאילנדית עם שניים שלושה ילדים שאני לא מכירה. מוכר נעלי אילת לתירים גרמניים ואוסטרלים. רק ביום הולדת עשר העזתי ושאלתי את אמא שלי, מה עם הבן שלך בתאילנד? למה הוא לא כותב, שולח מתנות או משוויץ עם הילדים? מה, הוא לא זוכר אותנו לטוב?

    ואמא שלי פערה זוג עיניים ואמרה, נטעל'ה אח שלך אף פעם לא היה בתאילנד, נפלת על הראש? אח שלך מת מזמן חומד שלי' את בת עשר כבר, תתאפסי, מאיפה הרעיון האוילי הזה בא לך לראש?

    ואני התכווצתי לכיוון המדרגות והיא קמה מן הספה ורצה אחרי בצעיף הקשמיר הדקיק ששימש לה כשמיכת טלויזה ובידה הג'וינט רב החסד כשהיא צועקת, יו הו תתעוררי...! ולא עזר שאבא שלי אחר כך אמר שהם סיפרו לי כשהייתי קטנה שאבינועם בשמיים ואני שאלתי אם הוא טס לתאילנד ושניהם התגלגלו בצחוק משכנע  וכך הוא נשאר אצלי תקוע שם ואחר כך הם הפסיקו לדבר עליו ולהזכיר את שמו.

    למחרת,  כשחזרתי מבית הספר, ראיתי אותה מפנה את הדברים שלו מן החדר הגדול, זה שפונה לגינה. כששאלתי אותה מה קרה היא פרצה בבכי והתיישבה בין הארגזים, משכה אותי אליה ובחיבוק שאני לא זוכרת נעים ממנו, סיפרה לי על מותו של אבינועם. על איך שהוא היה הפרייאר של המחלקה למרות שהיה הכי גיבור מכולם. היה לו גוף חזק, הוא עבד לשמור עליו בהמון תרגילי כושר, במשמעת עצמית ובצניעות שאיפיינה אותו.  הוא נהייה חתיך מאוד, וזה עורר עליו קנאה מכמה חיילים במחלקה שהחליטו שהוא גיי. לילה אחד, אחרי מסע כומתה, הם הפתיעו אותו במקלחות ודחפו לו מכות עד שאחד מהם צעק די הרגנו אותו, תראו כמה דם. אחר כך שבועות ראיתי אותו בכל לילה שוכב על הריצפה הקרה, זרם המים שוטף את דמו והגוף היפה והשרירי הולך ומאבד חיים. לא עזר אחר כך המסוק ולא הניתוחים. הוא שכב כצמח שלושה ימים. אמא שלי אמרה שכל הראש היה מעוך לו מן המכה שקיבל מן הברז והילד היפה גסס עד שמת בזרועותיה בלי להוציא הגה.אחר כך עברנו תקופה מאוד קשה היא השתדלה שלא לדבר על זה כמובן. איך תסביר לילדה קטנה שחיילים ישראלים לא הורגים רק ערבים וכי שנים אחר כך היא תימשך אל לובשי המדים ותפשק את רגליה על ספסלי ג'יפים מדיפי ריח שמן ואבק?  

    אני נגמרתי מזה אחרי שהיא סיפרה לי. חופיה המוזהבים של תאילנד הפכו לחולות סיירים, שם שירתי כמשקית תש בגדוד הדרכה של המודיעין. ראיתי את דמותו של אבינועם בכל סגן מזדיין שגובהו עלה על מטר ושמונים ובפעם הראשונה שהבאתי אותך איתי הביתה היא פלטה צעקה כשראתה את הנעליים והמעיל מוטלים ליד הדלת האחורית. ואני, טיפשה כזאת, הזמנתי אותך לביתי כי רק שם הרגשתי מוגנת והסכמתי לשכב איתך. ואתה? כל כך מצאת חן בעיניהם שרצית להישאר ולא השארת לי ברירה. היה חשוב להם שהבת שלהם תימצא כבר מישהו ותפסיק עם כל ההתפרפרויות. לא הבנת שבמשחק הזה אני היא שצריכה לרצות ואתה רק לסרב ? שבמקום הזה שאני עומדת אף אחד לא יכול להצטופף? ומכל המקומות אתה רוצה לנסוע עכשיו לתאילנד?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/10 20:30:

      צטט: סמדר כרמל 2010-09-14 23:11:24

      אוף. הניגוד בין הכיעור של החיים ליופי של המילים ממש כואב בבטן.

       

      כיעור ויופי כמו שני קצוות של אותו מקל...

        15/9/10 20:29:

      גברת לוי, ריגשת אותי, פעמיים, עד דמעות

      ראיתי את זה עכשיו אחרי יום קשה, ניסו לגנוב לי את האוטו וכיסחו לו את הצורה

      ולא הצלחתי לכתוב שורה אחת היום ופתאום טרח..התגובה שלך...שמחה גדולה! 

       ולגבי נטע, עוד תשמעי עליה.  היא ואסף, הבן זוג שלה, הם דמויות מרכזיות במה שאני עסוק בו כרגע

      לקח לי זמן "לשמוע" את הקול הזה שלה שדיבר אליך

      היא לא תמיד מסכימה לדבר איתי..

      :-(

      צטט: ים סוף לוי 2010-09-14 20:46:18


      פששששש.
       
      איך אני שוכחת לגמרי שבכלל כותב את זה גבר
      ומתחילה לשאול את עצמי, האם זה אמיתי לגמרי
      ואיך היא חיה עכשיו
      ומה קרה לה אח"כ.
       
      מיסטר עיני... אולי לא לי להתיימר לומר
      אבל אתה כותב נדיר.
       
      לא "טוב מאד" או "משובח" בלבד.
      נ-ד-י-ר. יוצא דופן. מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל.

       

        14/9/10 23:11:
      אוף. הניגוד בין הכיעור של החיים ליופי של המילים ממש כואב בבטן.
        14/9/10 20:48:
      אתה רואה.. אפילו אלוהי הבלוגים מסכים איתי.
      עובדה הוא החליט לשכפל את התגובה הזו :)))
        14/9/10 20:46:


      פששששש.
       
      איך אני שוכחת לגמרי שבכלל כותב את זה גבר
      ומתחילה לשאול את עצמי, האם זה אמיתי לגמרי
      ואיך היא חיה עכשיו
      ומה קרה לה אח"כ.
       
      מיסטר עיני... אולי לא לי להתיימר לומר
      אבל אתה כותב נדיר.
       
      לא "טוב מאד" או "משובח" בלבד.
      נ-ד-י-ר. יוצא דופן. מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל.

        14/9/10 20:41:


      פששששש.
       
      איך אני שוכחת לגמרי שבכלל כותב את זה גבר
      ומתחילה לשאול את עצמי, האם זה אמיתי לגמרי
      ואיך היא חיה עכשיו
      ומה קרה לה אח"כ.
       
      מיסטר עיני... אולי לא לי להתיימר לומר
      אבל אתה כותב נדיר.
       
      לא "טוב מאד" או "משובח" בלבד.
      נ-ד-י-ר. יוצא דופן. מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל.

        13/9/10 15:07:

      תודה אינדיגו.

      ביקרתי אצלך בבלוג...וואו...איזו קפיצה עשית בזמן שלא הייתי פה. הכתיבה שלך קולחת, מרשימה

      צטט: מרוה אינדיגו 2010-09-12 20:39:15

      התוכן כל כך מציק וקשה וחודר מתחת לעור.וכתוב מצוין כרגיל.

       

        13/9/10 15:00:

      באמת התלבטתי איך לסגור את הסיפור הזה וכנראה  שאפשר היה למצוא סגיר יותר אינטיליגנטי

      :-)

      שמחתי שבאת לבקר...תודה

      צטט: יובז 2010-09-12 18:15:37

      מעגלים נסגרים, ואם כבר אז עדיף שיהיה תאילנד ולא סיירים.

       

        12/9/10 20:39:
      התוכן כל כך מציק וקשה וחודר מתחת לעור.וכתוב מצוין כרגיל.
        12/9/10 18:15:
      מעגלים נסגרים, ואם כבר אז עדיף שיהיה תאילנד ולא סיירים.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין