פוסט זה נכתב כתשובה לשאלה שנשאלתי. אז אם אתה / את קוראים ומזהים נא לידע אותי. אם פוסט זה לא עונה על השאלה אז אנא ציינו זאת ואוכל לשפר. וזה הולך להיות ארוך ופרובוקטיבי אני כותב מדמי לבי אז אנא מעט עדינות בתגובות.
הכתוב הוא בלשון זכר (ברובו) אבל הוא נכון גם ללשון נקבה, סדר הדברים אינו מחייב. להתגרש או לא להתגרש זו השאלה - לחזור או לא גם זאת שאלה נפלאה ואתחיל בתשובה הסופית: לא, לא ממש לא להתגרש אלא אם אין לכם בררה אחרת. לחזור שווה בחינה טובה ויסודית - ואולי כן. לפי מה אני קובע קביעה נחרצת כל כך? לפי ניסיון של מספר שנים - ואין חכם כבעל ניסיון. כמישהו שפגע ונפגע (ומה זה חשוב מי התחיל). כמשהו שהרגיש ומרגיש את ה-בייחד ואת ה-לחוד (והיום אני בייחד אבל כל כך לחוד)
אז מתי כן להתגרש (ולא לנסות לחזור)כשיש אלימות פיזית - אם הוא איש אלים ומסוכן אז אין שאלה לצאת מהר לברוח. כשיש אלימות מילולית - גם זו אלימות קשה, אם שיחה, ניסיון טיפול חד ומהיר לא עובד לצאת מהר לברוח, אין לדעת לאן זה יוביל. טיפוס בוגדני - אם הוא טיפוס שיש לו סטוצים רבים וחוזרים, החיים המשותפים יהיו קשים מידי, רצוי לשבור את הקשר. ניהול רומן ארוך משמעותי - יהיה קשה לבנות מחדש, הקשר הקודם יישאר תמיד ברקע. איש רע לב - מול רשעות בסיסית אי אפשר להתמודד.
מתי צריך להלחם ולהציל את הקשר ואו לחשוב על חזרה ותיקון:מעידה / סטוץ חד פעמי - האחריות היא של זה שיצא החוצה על זה ששבר אבל זה הרי זה ברור, אבל גם לצד השני יש אחריות מסוימת, אנא בדוק מה אתה לא סיפקת, על איזה צורך לא ידעת לענות - אצלי כך זה התחיל ואנו לא יכולנו לשבור את המעגל, וחבל. חוסר סיפוק מיני - מין חשוב ביותר ואם צד אחד לא מרוצה זו מכה, אבל עם פתיחות ורצון אפשר לשנות ולתקן. יש לזכור שלפעמים לאחר שנים רבות בקשר המיני אנו מתעייפים ומפסיקים להשקיע במין, אין לי ספק שזה ניתן לתיקון. אצלי הייתה שחיקה ולא טיפלתי בה. שכחתי שמין מתחיל בראש במילה טובה בחיזור, גם היא שכחה זאת. לא דיברנו רק פגענו זה בזו וחבל. במשך הזמן מאז שנפרדנו היה לי סקס ואפילו סקס טוב (כך זה גם היום עם בת הזוג הנוכחית שלי) אבל זה ממש לא אותו דבר. היום אחרי סקס הדבר הראשון שבא לי זה להתקלח. זה ממש לא היה כך.. הוא באמת אוהב את הילדים - הילדים זה המוקד, ונקודת הפגיעות. ילדים וממש לא חשוב באיזה גיל הם נפגעים מאוד מהגירושין וחלומם הוא שההורים חזרו לחיות ביחד. הילדים שלי היו בוגרים בזמן הגירושין. היום הגדול מתחיל לחשוב על נישואיו. הוא לא מוכן לדבר איתי על אמו אבל אני רואה את העיניים... הוא אוהב אותך (אהב לפחות ואולי הוא רק לא אומר) - אנו נשחקים ומתרחקים, צריך להיות חזק ולחבק ולנשק שוב. בהתחלה זה קשה ולא טבעי אבל חייבים לעשות זאת. אני הרבה פחות אוהב לחבק ולנשק את הבנות שאני איתן היום, אני עושה זאת, כי אני צריך לחוש את החום אבל זה שונה משהו חסר. הוא מוכן להלחם - חשוב לדעת האם יש אם מי לצאת למלחמה, לא תמיד ניתן לקבל תשובה ברורה, צריך להגיש את הצד השני. אני שונא אותה - רגש חזק הרבה יותר טוב מאדישות, תחשבו על זה... הוא מסמן לך בואי - הביטי לו בעיניים, עמוק בפנים, האם יש שם שימחה או עצב. איך הוא נראה, האם הוא השמין רוב האנשים מוצאים נחמה במקרר (אני עליתי די הרבה במשקל אחרי וגם היא עלתה). אתם נשואים כבר מספר רב של שנים (ובמיוחד אם יש לכם ילדים) - האם שווה לשבור את הכל בגלל .... האם אתם חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, אז זהו שלא ממש לא. אנו הבנים מדברים על סקס, היה לי המון בשנים האחרונות, באמת, זה כל כך קל. גם לכן בנות זה קל וזמין. אבל היכן התום, היכן ההכרות הכל כך אינטימית?
מתי לצאת החוצה / לנסות:אם לצד השני היה סטוץ ואתה חש צורך לנקמה- אתה מסוגל לעשות זאת ללא היסחפות לרגשות, אתה מסוגל לעשות זאת באופן מהיר וחד פעמי בלי הכרות עמוקה - אפשר, זה ייתן לך את תחושת השוויון את הכוח. אבל זהירות זה מסוכן (זה מה שקרה אצלי) אם ורק אם את ממש שלמה עם עצמך - אם את שואלת את עצמך שאלות ולא בטוחה ב-100% שזה נכון, סימן שזה לא נכון, ממש לא נכון. יהיה לך קשה לחיות עם עצמך אחר כך (כתוב בלשון נקבה, כי אין שוויון מלא לדעתי) אני מאוהב - אנא זכרו שהאופוריה נעלמת לאחר שבועיים ואז מתחיל ההרגל ואז מתחילות הספקות. אני גרושה והוא נשוי - סכנה, הייתי שם, הבטחתי ואפילו רציתי, באמת רציתי, אבל זה לא עבד, היה סקס קיבלתי חיזוק לאגו, ואחרי זמן מה המשכתי הלאה.
איך לנסות ולתקן:אין לי תשובה טובה, אין לי ממש ניסיון אבל להגשתי לאט לאט - ליצור קשר אטי, לנסות לחייך, לבנות קשר דרך הילדים. לתת לפרובוקציות לעבור ולא להישבר. בעיקר לתת (וכאן אני מכה על חטא). אולי טיפול זוגי יעזור (אצלי לא עזר אבל ההתנסות הייתה שווה וחיזקה אותי). מאחר ואצל רוב חברי מי שבסופו של יום החליט על הפרידה היא האישה, אתן חזקות יותר אנו נפגענו יותר, אולי אתן צריכות לעשות את הצעדים הראשונים?
האם זה לא מאוחר:לפעמים כן, לא הכל ניתן לתיקון. לפעמים כל אחד יצא כבר לדרכו, התחתן בשנית, בנה את חייו מחדש.
ואיך אני יודע (האמת וכל האמת בלי התייפייפות) וסליחה אילו הימים הם ימי חשבון הנפש: אני גרוש כבר מספר שנים, לא נלחמתי מספיק, הייתי פגוע מידי, שיחקתי את הגבר (טבעי לא? לא יודע אם אני יכול לשנות זאת). וכשהיא ניסתה לא ממש הבנתי, פחדתי להיפגע שוב... וחבל. אולי בעתיד.
היום יש לי מערכת יחסים של מספר חודשים רב, וטוב לנו ביחד אבל זה לא אותו דבר ממש לא.
רגע במחשבה נוספת - היום אני מצלצל, מנצל את הימים הנוראים ומבקש סליחה. מי יודע מה ילד יום. במקרה הגרוע יהיה זה בחזקת "ועיניתם את נפשותיכם..."
|