לאלו שעדיין איכפת להם
אנחנו חיים במדינה שכל חדשה בת שבוע היא חדשה ישנה. הרבה מאיתנו מתבוננים על הנעשה כאן במבט אדיש או חסר אונים. הרבה מאיתנו מנסים ליצור לעצמם בועה פרטית, שתאשפר להם חיים שלווים, מעוטי טלטלות. אני פונה לאלו שעדיין איכפת להם, אנשים שנמאס להם לשבת על הגדר, אנשים שמאמינים באמת ביכולת שלנו לשנות, ולהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר עבור כולנו.
בבלוג תוכלו למצוא פוסטים שעוסקים בענייני השעה. חלקם שעל סדר היום הציבורי, וחלקם כאלה שצריכים להיות על סדר הציבורי, ועדיין לא שם, בעיקר משיקולי רייטינג.
הנושאים שאעסוק בהם יהיו בכל מה שמעניין, ויותר מזה – חשוב: מגיוסה של מאיה בוסקילה ועד נפילות קסאמים בשדרות, ממועמדותו של אובאמה ועד משא ומתן עם חמאס, מאפשרות השלום עם סוריה ועד הגדלת הקצבה לקשישים.
אני מזמין אתכם גם להיכנס לאתר הבית שלי ולראות שם מאמרים נוספים שפרסמתי –
כתובת האתר: www.gavri.org
פוסטים פופולאריים
-
הגזענות קיבלה הכשר וזה כל כך עצוב
26/8/10 | 1014 צפיות
-
זהירות,הגזענות כבר כאן
12/4/10 | 1048 צפיות
-
אל תשאירו את ארתור צ'יקובסקי לבד
22/2/10 | 1071 צפיות
-
למה ציפי, למה עכשיו
26/2/12 | 1341 צפיות
-
אם ברלין יכולה , אז גם בירושליים זה אפשרי.
10/11/09 | 819 צפיות
-
שאלת האסירים הפלסטינים - לחשוב מחוץ לקופסא
22/7/08 | 754 צפיות
פוסטים אחרונים
- משהו רע עובר על גאולה אבן וגדעון סער 2/2/13
- העצב והכאב של מיה רובין 4/3/12
- למה ציפי, למה עכשיו 26/2/12
- גלן בק - חזור לאמריקה 24/8/11
- ישראל אוהלינו 14/8/11
- הרהורים נוגים לשבוע הספר 21/6/11
לעצור את ההידרדרות בחינוך לפני שיהיה מאוחר
מי שהיה צריך צלצול אזעקה נוסף לקריסתה של מערכת החינוך בישראל קיבל אותו בשבוע שעבר עם הפרסומים של ארגון הOECD בכל הקשור למיקומה ( הנמוך צריך לומר )של ישראל ביחס לשאר מדינות הארגון, שלושים במספר. על פי אותו פרסום, ההשקעה בחינוך בעשור האחרון עלתה ב 8 אחוזים לעומת ממוצע של 42 אחוז בשאר המדינות. הפיתוח המדעי שלנו נמצא במקום ה 28 מתוך 30 מדינות , קיימת ירידה בהרשמה ללימודי ההשכלה הגבוהה ושכר המורים בישראל הוא מהנמוכים בעולם . תוסיפו לזה את העובדה שבכל שנה נפתחים יותר ויותר בתי ספר מהמגזר החרדי לעומת בתי ספר ממלכתיים שנסגרים ותקבלו תמונה שחורה , שחורה מאוד . אין זו הפעם הראשונה שנתונים שכאלה מתפרסמים . בכל פעם שעולים נתונים שמצביעים על המגמה המדאיגה של קריסת מערכת החינוך , קמה מייד סערה תקשורתית של יום או יומיים והכל חוזר למסלולו. כולם מודאגים , כולם מתריאים , אבל בפועל כלום לא נעשה , הפוליטיקה מנצחת את כולם . העיסוק במצב החינוך הוא לא פחות ולא יותר , עיסוק בעתידה של מדינת ישראל . אם המגמה ההולכת וגוברת בשנים האחרונות תמשך , מדינת ישראל מסכנת באופן משמעותי את יכולתה להמשיך ולהיות מדינה מתקדמת עד כדי איום על קיומה בהתחשב באיומים עמם מתמודדת המדינה . אז מה אנחנו עושים בנידון ? כלום , נאדה , זירו . מברברים את עצמנו לדעת . היחידים שיכולים לעצור את המגמה הזאת הם האזרחים עצמם . איך אתם שואלים ? רק לא עם עוד עצומה באינטרנט, הצחקתם את הפוליטיקאים. הדבר היחידי שיגרום לשינוי הוא ידיעה ברורה של הפוליטיקאים שמי שלא יעשה צעדים ברורים לשינוי המצב לא יקבל את קולותינו. ברגע שנבהיר שעל הנושא הזה אין פשרה ונאיים עם הפתק בקלפי , יבוא השינוי. בשביל שינוי צריך להפסיק להכנע למגזר החרדי וצריך לשנות את סדרי העדיפויות בכל הקשור למשאבים כספיים. השינוי הזה יכול לבוא רק מאיתנו . אתם רוצים שינוי ? |
תגובות אחרונות
-
מורגן לה פיי
בתגובה על משהו רע עובר על גאולה אבן וגדעון סער
-
shauli-nameri
בתגובה על העצב והכאב של מיה רובין
-
day-dreamer
בתגובה על למה ציפי, למה עכשיו
-
shira 22 רוצו למטבח
בתגובה על
-
Mosheshy
בתגובה על גלן בק - חזור לאמריקה
-
ד ר ו ר
בתגובה על ישראל אוהלינו
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לשבור ואז לבנות מחדש? רק שיש ילדים בדרך שישלמו את המחיר
לעצור את ההידרדרות בחינוך לפני שיהיה מאוחר
האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?
התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.
לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.
הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.
ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.
ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.
כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.
ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית....לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.
הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.
הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.
ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.
יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.
על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.
כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"
אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.
מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "רֵאַקְצְיוֹנִית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?
אתה צודק כמעט בהכל
במקרה הזה האשם הוא לא בחרדים
להיפך, חברי הכנסת היחידים שבאמת אכפת להם מהחינוך, כגוש של חברי כנסת הם חברי הכנסת החרדיים.
אנחנו, החילונים צריכים ללמוד מהם
ולדרוש גם כן את החינוך הטוב ביותר עבור ילדנו
סוף סוף אני תמים דעה אתך
העלאת שכר המורים אינה פתרון לכלום
האשמה רובצת לפתחם של ההורים בלבד,,,
מה אתה אומר?
העם מטומטם!
העם האוויל ביותר
אוסף האווילים בציון
רק לבכות הוא יודע
ולך, לבטח קוראים קהלת,,,
(לא נכתב כביקורת אישית על בעל הפוסט כמובן, אותו איני מכיר)
השינוי יכול לבוא רק מתוכנו.
ברור!
יש ככ' הרבה תחומים "הזועקים " לטיפול.
לי קשה לראות את הפערים בין עשירים לעניים.
מי שיש לו כסף ילדיו זוכים לשמנא...
יש הרבה מה לעשות.
אני מאוד שמחה במאמר הזה.
בקהילת אקטואליה עובדים כמה חבר'ה יקרים על התארגנות להעלאת שכר המינימום.
בשני דיונים היום בקהילה ההיא, יש קריאות לצאת לרחובות.
נראה לי, ואולי זו האופטימיות שלי, שיש תזוזה. נכון לעכשיו זו אדווה קלה, אבל עם פוטנציאל להפוך לצונאמי.
די לנו בהצלחה אחת. רק אחת שתניע מהפכה. הצלחה אחת יכולה למנף הצלחות אחרות.
עובדה שנשמעות קריאות שלא שמענו מזה זמן רב.
מה אתה מציע לעשות כדי שלא "נברבר את עצמינו לדעת" ?
תודה על תשומת ה
שנה טובה ושבוע מתוק
להכפיל שכר המורים,
ולהכשיר מורים חדשים.
חצי מתקציב הביטחון
שינוי? אפילו אני מתחיל להאמין שאין סיכוי למשהו שונה אצל העם האוויל ביותר (אם לא בעולם - לפחות בין המדינות המפוצחות).
אבל יהיה שינוי - שינוי מוחלט: כשאוסף האווילים בציון יחדל להיות מוגדר כעם וישוב לבכות ברחבי העולם: אם תישכח.... רק את זה העם הזה יודע לעשות...
צריך להפחית את שכר המורים...
להבריח את שארית האידיאליסטים שמחזיקים בעור שיניהם את המערכת מלקרוס לגמרי
ואז יהיו חייבים לטפל במערכת החינוך
ולבנות מערכת תגמול שמכבדת את בעליה
הרי מורידים את לימודי הליבה בחינוך החרדי לא ? אז בעצם עושים משהו בתחום החינוך במדינה.
מזל שנבחרנו מייצגים את בוחרייהם.
בקיצור. מגיע לנו ?!