מי שהיה צריך צלצול אזעקה נוסף לקריסתה של מערכת החינוך בישראל קיבל אותו בשבוע שעבר עם הפרסומים של ארגון הOECD בכל הקשור למיקומה ( הנמוך צריך לומר )של ישראל ביחס לשאר מדינות הארגון, שלושים במספר.

על פי אותו פרסום, ההשקעה בחינוך בעשור האחרון עלתה ב 8 אחוזים לעומת ממוצע של 42 אחוז בשאר המדינות. הפיתוח המדעי שלנו נמצא במקום ה 28 מתוך 30 מדינות , קיימת ירידה בהרשמה ללימודי ההשכלה הגבוהה ושכר המורים בישראל הוא מהנמוכים בעולם . תוסיפו לזה את העובדה שבכל שנה נפתחים יותר ויותר בתי ספר מהמגזר החרדי לעומת בתי ספר ממלכתיים שנסגרים ותקבלו תמונה שחורה , שחורה מאוד .

אין זו הפעם הראשונה שנתונים שכאלה מתפרסמים . בכל פעם שעולים נתונים שמצביעים על המגמה המדאיגה של קריסת מערכת החינוך , קמה מייד סערה תקשורתית של יום  או יומיים והכל חוזר למסלולו. כולם מודאגים , כולם מתריאים , אבל בפועל כלום לא נעשה , הפוליטיקה מנצחת את כולם .

העיסוק במצב החינוך הוא לא פחות ולא יותר , עיסוק בעתידה של מדינת ישראל . אם המגמה ההולכת וגוברת בשנים האחרונות תמשך , מדינת ישראל מסכנת באופן משמעותי את יכולתה להמשיך ולהיות מדינה מתקדמת עד כדי איום על קיומה בהתחשב באיומים עמם מתמודדת המדינה .

אז מה אנחנו עושים בנידון ? כלום , נאדה , זירו . מברברים את עצמנו לדעת . היחידים שיכולים לעצור את המגמה הזאת הם האזרחים עצמם . איך אתם שואלים ? רק לא עם עוד עצומה באינטרנט, הצחקתם את הפוליטיקאים.

הדבר היחידי שיגרום לשינוי הוא ידיעה ברורה של הפוליטיקאים שמי שלא יעשה צעדים ברורים לשינוי המצב לא יקבל את קולותינו. ברגע שנבהיר שעל הנושא הזה אין פשרה ונאיים עם הפתק בקלפי , יבוא השינוי.

בשביל שינוי צריך להפסיק להכנע למגזר החרדי וצריך לשנות את סדרי העדיפויות בכל הקשור למשאבים כספיים. השינוי הזה יכול לבוא רק מאיתנו . אתם רוצים שינוי ?