כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    מה מסתיר הביון הגרמני על אייכמן?

    7 תגובות   יום שני, 13/9/10, 11:01

    למרות החלטת בית משפט עליון מסרב השירות החשאי הגרמניBND  לחשוף את רוב המסמכים משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת מתיק אייכמן. מה מסתתר מאחורי עמדה שערורייתית זו? מדוע לא נזעקים התקשורת העולמית, מדינת ישראל, אירגונים יהודים ומי לא?

    לאחר מאבק משפטי ארוך נגן שניהלה העיתונאית הגרמנית גבריאלה (גבי) וובר הורה ב- 19 לאפריל 2010 בית המשפט העליון לעיניינים מינהליים בלייפציג לשרות החשאי הגרמני לחשוף 3,500 מסמכים של תיק אייכמן עד ה-31 באוגוסט. ההחלטה אבל לא היתה גורפת והכילה חורים רבים שה-BND וגם משרד הקנצלרית לא היססו לנצל.  מצד אחד אמנם בית המשפט לא השתכנע מטיעוני ההגנה שלכאורה אינטרסים חיוניים של גרמניה יפגעו אם המסמכים כולם יפורסמו. האינטרסים שבהם דובר הם שיתוף פעולה עם שירותים חשאיים אחרים ומדיניות גרמניה במזרח התיכון. אבל לעומת זאת קבעו השופטים שבהיקף סביר רשאית ההגנה לשמור על חסיונם של מקורות מידע. כלומר הם המליצו שימחקו אותם חלקים של המסמכים היכולים/עלולים לחשוף מקורות מידע. אותו הדין, קבע בית המשפט, חל גם לגבי שמירת חיסיון זהות אנשים המעורבים בפרשה ואשר שמם לא נחשף עד כה.

    בתחילת ספטמבר הודיעה העיתונאית גבי וובר שניתנה לה אפשרות לעיין רק בבית המשפט בחלק ממש קטן מתוך המסמכים. 1000 עמודים חסרים לגמרי ורוב החומר שהיא קיבלה מלא קטעים שחורים ולבנים וכל מה שהיה לה בינתיים להגיד לגבי התוכן הוא שהשם הנס גלובקה מככב בהם.

     גלובקה היה יועצו הקרוב של קנצלר מערב גרמניה קונראד אדנאואר והוא סחב, כמו רבים בממשל אדנאואר, תיק שרצים כבד מתקופת הנאצים. בין השאר הוא היה אחראי לפרשנות המשפטית של חוקי הגזע האנשטי יהודיים מנירנברג ולפי עדויות שונות עמד גם בקשר ישיר עם אייכמן.

    מסמכי ה-CIA  ששוחררו ב-2006  מלמדים שגם השירות החשאי האמריקאי וגם זה של גרמניה המערבית היו מאוד מודאגים מהאפשרות ששמו של גלובקה יועלה במסגרת משפט אייכמן וינוצל על ידי הגוש הסובייטי לצורכי תעמולה והתקפה כהוכחה לשיתוף הפעולה של המערב עם נאצים ולכך שהם מעסיקים אותם. החשש היה בהחלט מוצדק כי לא רק שעל ראש הגנב בער הכובע, אלא אכן ארצות הגוש המזרחי ובראשן גרמניה המזרחית ניהלו קמפיין שהתמקד על גלובקה.

    מסמכי ה- CIA מלמדים שהשירות הגרמני פנה ב-1960 בבקשה לצנזר את השיחות שערך עיתונאי הולנדי בשם ויללם סאסן עם אייכמן לפני שנתפס ואשר תמיצתם עמדה להתפרסם במגזין Life. ה-BND פנה ל-CIA  ודרש שתימחק כל הזכרה של גלובקה. ואכן במאמר לא הופיע שמו של האיש החזק במימשלו של אדנאואר, אשר משך בחוטים מאחורי הקלעים ובמיוחד שלט ב-BND.

    במקביל הפעיל המימשל הגרמני לחץ על בן גוריון ותבע ששמו של גלובקה לא יועלה במשפט אייכמן. בספר זכרונותיו מספר עיתונאי גרמני ואיש השירות החשאי איך נשלח לישראל על ידי אדנאור ונפגש עם בן גוריון בהרצליה ובי.ג'י. אכן הבטיח לו שגלובקה לא יוזכר. ליתר ביטחון, כפי שמלמדים מסמכי משרד החוץ הגרמני, השעו הגרמנים את התשלומים שהובטחו לישראל עד תום המשפט. אבל  ה-BND לא הסתפק בהבטחתו של ראש הממשלה הישראלי, ושוב לפי רישומי משרד החוץ הגרמני, ושלח סוכנים אשר פרצו בבית מלון בירושלים לחדר המשקיף מגרמניה המזרחית למשפט אייכמן כדי לברר שאין לו חומרים נגד גלובקה.

    בן גוריון אכן התערב במשפט אייכמן ועמד בהבטחתו לשליח אדנאואר ועזר לטהר ולהגן על שרץ נאצי, ממש כמו שבזמנו "ממשלת" בן גוריון שלחה את ישראל קסטנר לנירנברג להגן על פושעים נאצים שהבטיחו תמורה כספית.  למרות שהושג הנוסח המלא של שיחותיו של אייכמן עם סאסן ואייכמן התבקש על ידי חוקרו הישראלי להתייחס גם למאמר שהתפרסם בלייף וגם לשיחות עם סאסן, לא פורסם בפומבי שום איזכור של גלובקה. אייכמן אף כתב מבית הסוהר תזכיר המחזיק 40 עמודים שנמסר לסנגורו ונמצא היום בארכיון הפדראלי הגרמני ובו הוא כתב דברים מרשיעים מאוד על גלובקה. דברים אשר ממילא לא נדונו בבית המשפט בישראל וגם לא מופיעים בין המסמכים שאושרו ע"י בית הדין.

    במאמר מוסגר חשוב לציין שהנוסח הכמעט מלא של תעתיקי שיחות אייכמן-סאסן הוא ממש מרתק. למרות שיש בהחלט סיבות רבות להטיל ספק במהימנות הרבה מהדברים שאייכמן אמר שם, ברור שהמאמר שפורסם בלייף די מסלף את אייכמן. מטרת השיחות שהתקיימו ב-1956 היתה לפרסם ספר זכרונות של אייכמן ונראה שלכן בקטעים רבים הוא מנסה להציג עצמו באור חיובי ככל האפשר. הוא חוזר ושולל את המספר חמישה מיליון קרבנות השואה והמספר ששה מיליון בכלל לא מופיע. חשוב לציין בהקשר זה שהמספר המאגי ששה מיליון התקבל לאחר שקצין מודיעין האס.אס. וילהלם הטל הגיש הצהרה בשבועה שאייכמן אמר לו בדצמבר 1944 ש-6 מיליון יהודים הושמדו על ידי הנאצים. הואיל ואייכמן לא מכחיש את מעורבתו בקבלת ההחלטה ל"פתרון הסופי" קשה לראות מדוע אפילו שני מיליונים פחות יורידו מאשמתו. הוא חוזר וטוען שלא היה מעורב ישירות בתהליך ההשמדה עצמו שאותו אינו מכחיש. אך מדגיש שכמה אנשים הושמדו באושוויץ בדיוק אינו יכול לומר שכן ההחלטה התקבלה במקום. יחד עם זאת נראה לו שהמספרים שעליהם דיווח מפקד אושוויץ מוגזמים.

    כפי שהוא העיד בישראל גם כלפי סאסן ניסה אייכמן להפחית מחשיבותו בתהליך ההשמדה והדגיש שהוא היה אחראי לגירוש היהודים ולא להשמדתם הפיזית שאליה אבל היה מודע. הוא חזר והדגיש את תמיכתו בציונות ושבה ראה בעצם את "הפתרון הסופי " "לבעית היהודים". הוא טען שלמעשה השם "הפתרון הסופי" נוצר בהשפעת כתבי הרצל.

    זה על קצה המזלג כמה וכמה פנינים משיחות סאסן-אייכמן שלמרות שהתעתיקים שלהם וגם סלילי ההקלטה נגישים לא פורסמו אף פעם. אפילו דוקו-דרמה יקרת הפקה ששידר הערוץ הראשון של הטלוויזיה הגרמנית לא מזמן שעסקה בשיחות אלו ממש לא הטריחה עצמה לעסוק בפנינים אלו ואחרות, אלא התמקדה בכל מיני דברים טפלים.

    המסמכים של ה-CIA בתיק אייכמן מלמדים גם שנציג אמריקאי קיים שיחה ארוכה בפרנקפורט עם התובע של מדינת הסן, פריץ באואר. באואר היהודי הוא למעשה לא רק האיש שאילץ את ישראל לחטוף את אייכמן ולהעמידו למשפט אלא גם מי שניהל בעוז ובדבקות רבה קמפיין רב שנים לטיהור המימשל הגרמני מפושעים נאציים. זה עולה בבירור לא רק מהספרות העשירה על איש רב פעלים זה, אלא גם מתזכיר CIA החושד בו ובצדק שהוא בעצם מי שהססתר מאחורי חטיפת אייכמן שיש לראותה במסגרת קמפיין זה.

    ברור שגלובקה בלשון המעטה לא אהב את באואר וזה גם לא מפתיע שהתובע האמיץ חזר והודיע גם לאנשי המוסד איתם היה בקשר שהוא מקבל איומי רצח והוא חשד שמאחוריהם מסתתרים אנשי ה-BND. תחקירים שונים על פעילות מוסד זה באותם שנים מצביעים בהחלט על כך שאנשים מסוגו של באואר היו על הכוונת.

    ביוני 1968 נמצא פריץ באואר ללא רוח חיים ועד היום מקורביו מסרבים להאמין לגרסא הרשמית שלכאורה הוא התאבד. האם הקמפיין נגדו שייך לסודות שה-BND מחביא עד עצם היום?

    העיתונאית גבי וובר היא אישה קטנת מידות אבל עקשנית גדולה והיא הגישה בינתיים ערעור על מספר הפירורים המעליב שנזרקו לה ואינם משביעים את תאבונה. למרות שחשוב מאוד לתמוך במאבקה יש לציין שהיא דוחפת באותה עקשנות תיאוריה הזויה לחלוטין לגבי חטיפת אייכמן. לטענתה היא מצאה ראיות לכך שלא צוות המוסד הישראלי (למעשה של הש.ב.) חטף את הפושע הנאצי אלא הוא נמסר לידי השרות הישראלי באורגוואי או בברזיל שם ביצע לכאורה מטוס אל על שהביא אותו ארצה נחיתת ביניים. לטענתה הפריע אייכמן למיזם גרעיני משולש גרמני-ישראלי- ארנטינאי ולכן היה צורך להריחקו ולהשתיקו ואז הוא הוסגר לישראל על ידי גרמנים שהיו בקשר גם עם השירות החשאי הגרמני וגם עם האמריקאי.

    אז נכון שלטענתה על המיזם המשולש ישנו ביסוס רציני ועל תגליתה זו היא ראויה בהחלט לשבחים, אבל התיאוריה שלה לגבי חטיפת אייכמן היא מופרכת בעליל, למרות שהיא מאמינה שסוד זה הוא מה שה-BND והמוסד מסתירים עד היום. לגרסתה יצר המוסד אגדה כדי להאדיר את שמו על ידי מבצע מדהים ומתהדר בנוצות לא לו. אבל אלו שרצו להשתיק את אייכמן היו יכולים לחסלו די בקלות ולא היו נזקקים אחר כך להפעיל מאמצים כבירים כדי למנוע שיעלו פרטים מביכים במשפטו של הנבל.  

    האמת חייבת להיאמר שכל מה שנוגע באייכמן מקבל משום מה מימדים לא רציונליים ומבצע החטיפה והברחתו אל מחוץ לארגנטינה של גבר בן 54 חסר הגנה היה בעיקר מסובך מבחינה לוגיסטית אבל לא משהו שהצריך סוכנים מסוגו של ג'יימס בונד וגם לפי הגירסא המקובלת היום אפילו לא איתורו של הפושע הנאצי נמנה בעצם על הישגי ה"מוסד" עצמו.

    לאישוש טענותיה מביאה העיתונאית הגרמנית עיניינים שבמקרה הטוב ביותר היו יכולים לשמש רמז אבל בוודאי לא הוכחה. כך היא טוענת שמטוס "בריטניה" של אל על לא היה מסוגל לפי נתוני היצרן לטוס ישירות מבואיינוס איירס לדקר שבסנגל כפי שנטען בגרסה הישראלית המקובלת ולכן נזקק לנחיתת ביניים כמו בטיסת ההלוך. לפי נתוניה חסרים בטווח כמאה קילומטרים, אבל היא לא נותנת לעובדות לבלבל אותה שנתוני היצרן הם לא מוחלטים, אלא תלויים בכיוון ועוצמת הרוח וגם במשקל המטוס. כך ידוע  שבדרך כלל טיסה ממערב למזרח היא מהירה יותר מאשר בכיוון ההפוך וגם טווח המטוס משתנה בהתאם. הסיבה נעוצה ברוחות  המכונות ג'ט סטרים (זרם הסילון) ואכן מטוס הבריטניה, או בכינויו אז "הענק הלוחש" היה הראשון שטס בשרות אל על מניו יורק לתל אביב ללא נחיתת ביניים. דבר שבכיוון ההפוך היה בלתי אפשרי.

    נקודה הנוספת שהעלתה וובר היא בהחלט מבוססת אך ניתנת לפרשנות בצורות רבות ובוודאי אינה מהווה "אקדח מעשן". היא מצאה שאייכמן נמחק כבר למחרת החטיפה מרשימת עובדי מרצדס בארגנטינה ולכן היא מאמינה שראש החברה היה חלק מהמזימה. ברור אבל שלעובדה זו יכולים להיות הסברים שונים ובלי כל מזימה.נמשל מאוד סביר שמהלך זה נעשה מכיוון שכפי שידוע אשתו של הצורר הנאצי התלוננה בחברה שבעלה נעלם. אסור לשכוח שבשעת החטיפה משקפיו נשארו במקום שלא היה רחוק מביתו ולכן זה מאוד סביר שהאשה דיווחה שהיא חוששת שהוא נחטף. אייכמן עצמו טען בחקירתו בישראל שהוא חשד כבר לפני שנחטף ששירות הביון הישראלי עלה על עקבותיו.

    לוובר אין הוכחה מתועדת משכנעת על מהלך החטיפה כפי שהיא מדמיינת. והראיות הנסיבתיות שהיא מביאה, אם אפשר בכלל לקבלן ככאלו, ממש לא משכנעות. בכל זאת זוכה התיאוריה שלה לפופולריות לא מבוטלת בחוגי שמאל ווימין קיצוני. מין הסתם ישנה נכונות גבוהה להאמין לכל שטות הנכתבת על שירות ביטחון כלשהו ובמיוחד הישראלי. לפני זמן קצר לא הותרה לגברת כניסה לארה"ב כדי לחקור בארכיון המדינה בפרשה והיא פירסמה בהצלחה רבה באמצעי תקשורת רבים שכאילו ישנה מזימה אמריקאית למנוע אותה מלחקור. היא ומראייניה הרבים דחו משום מה על הסף את ההסבר היותר הגיוני שמתוך הפראנויה האמריקאית לאחר 9/11 הוחמרו בצורה לא הגיונית תנאי הכניסה לארה"ב לזרים ודברים לא תקינים זעירים לחלוטין מנופחים מעבר לכל פרופורציה. במקרה של וובר מסתבר שהיא הגישה לפני כמה שנים בקשה לוויזת עבודה בארה"ב ולא קיבלה תשובה ולכן היא לא מילאה בטופס הבקשה הנוכחי שסירבו להעניק לה פעם וויזה. הטענה שכניסתה לוושינגטון נאסרה כדי למנוע את תחקירה נשמעת הזויה כמו חלקים שונים של פרסומיה שבהם מככבות עובדות אמיתיות לצד טעויות גסות והיקשים מוטעים ו/או לא הכרחיים או מוכחים.

    כך או כך ברור שכאשר היום מנהלת גרמניה הרשמית משפט ראווה יקר נגד דגיג רקק מסוגו של איוואן דמיאניוק זה צורם שבעתיים שבאותה נשימה ממשיכה להסתיר ולגונן על לווייתנים מסוגו של גלובקה, חבר מרעיו וכל מיני גוויות מסריחות במרתפי השירות החשאי

    ........

    מצורף קישור לשיחה קצר בנושא ששודרה ברשת בית של קול ישראל ב-11.9.2010 בתכניתו של משה טימור "ששי אישי":

    https://soundcloud.com/falafel47/a8zzdrxcl58q

    רשימה נוספת בנושא:

    http://cafe.themarker.com/post/1709014/

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/9/12 22:20:
      בדיוק כך. מעולה. עו"ד בן צודק. אדם נבון. ההוכחה לכך היא מקרה הטורקים או בכלל הזרים בכלל. כי בתוך המערכת היא עדיין חיים. ספיציפי לאחר השרפו מסמכים שאולי היו גוררים הרבה כאלה.אותו סגנון של ביצוע
        17/9/10 13:23:
      מרתק
      תודה
        16/9/10 10:28:
      מאמר מעולה ובמידה רבה מהווה השלמה
      לסיום קריאתי את הספר של ניל בסקומב
      "המצוד אחר אייכמן" (מומלץ מאוד).
      הערה: אני דווקא שוכנעתי כי פריץ באואר
      לחץ על ישראל ללכוד את אייכמן לא משום ניסיון
      טיהור הממשל הגרמני, אלא דווקא משום ידיעתו
      כי הממשל מלא נאצים לשעבר עם תעודות מזוייפות
      שכאילו היו בכלל בוורמאכט ובפועל היו מהפעילים
      בהשמדה בפועל ויעשו הכל כדי למנוע את העמדת אייכמן לדין
      בגרמניה מחשש לעורם הם.
      התשובה בגוף השאלה - או למעשה כותרת הפוסט .
      זה לא מה יש לגרמניה להסתיר - זה מה יש לישראל להסתיר במקרה של אייכמן .

      קופת שרצים - שספק אם יש כאן את הכוחות הנפשיים להביט לתוכה.

        15/9/10 11:14:
      הביון הגרמני העביר ומעביר מידע לישראל וטוב שכך
      גרמניה היום היא אחת הידידות היחודות שלנו בעולם
      ללא קשר לנושא זה אני צריך לציין שבכול פעם שאני חוזר מגרמניה מעסקים או מנסיעות אני מקנא במה שהם בנו עשו ויצרו ב55 השנים האחרונות ובעיקר מאז נפילת החומה במיוחד כואב לי איפה אנחנו בישראל 60 שנה אחרי ואיפה הם המחשבה על השנים הבאות כאן מול שם גורמת לי לפעמים לכאב חד
        15/9/10 10:16:
      תודה
        15/9/10 10:07:
      מעניין מאד

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין