כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כנפיים

    להתרומם, לראות הכל מלמעלה, ואח"כ לחזור לאדמה

    יש לנו גולם במעגל

    6 תגובות   יום שני, 13/9/10, 19:46

    הן יושבות במעגל, שלוש אחיות. אחת בת שש, השניה בת שמונה עשרה, השלישית בת שלושים ושלוש.

    משחקות קווה קווה דה לה עומר. קווה קווה קווה.

    ואחכ, יש לנו גולם במעגל. צוחקות צוחקות.

    "אבל גילי, זה לא פייר, כבר היית קודם!!"

    "אז מה, עופר, תפסיקי להיות כזאת תינוקת".

    "את תינוקת!!" היא מזעיפה פנים וקמה ברוגז.

    "רגע, תירגעו. עופר, בואי הנה" שחר אוספת אותה באיזה מין רוגע שקט כזה, מעיפה מבט בגילי, ספק נוזף ספק משועשע.

    "בואו נחליף משחק" היא אומרת לשתיהן.

    "טוב" מתרצה עופר, שוכחת מיד את הזעף ופוצחת בהתלהבות "יה, אולי אז נתלבש בחצאיות של אמא ונעשה הצגה כמו פעם??"

    "אבל עופר," אומרת גילי "די, אנחנו כבר גדולות בשביל זה" ורומזת על שחר, אבל שחר דווקא מחייכת. "יאללה גילי, כמו פעם, מה אכפת לך?"

    "נו, יאללה, מה אכפת לך???" מתחנחנת אליה עופר "אני אשטוף כלים היום במקומך!"

    "בטח! שמענו עלייך כבר!" צוחקת גילי. "רק אם את מבטיחה הפעם באמת".

    "נשבעת!!"

    ואחרי דקה. "טוב. על מה נעשה הצגה?"

    "בואו נעשה הצגה על החתונה של שחר!"

    "יאללה, בואו". אומרת גילי ומכבה את הסיגריה. "אני אהיה העורכת טקס. עופר, מה את רוצה להיות?"

    "אני רוצה להיות שחר!"

    "אז מה שחר תהיה?"

    "אני אהיה.... מה אתן אומרות?"

    וגילי אומרת לה "אולי את תהיי מאור?"

    ועופר אומרת לה "אולי את תהיי אמא ואבא?"

    ושחר אומרת " אולי אני אהיה את?"

    ושתיהן מיד אומרות "טוב!"

    וצוחקות. אבל לא יודעות למי התכוונה. גם היא לא בטוחה בעצמה.

    והן מתלבשות ומתאפרות, וממציאות ועושות חזרות, ואחכ אוספות את כל השכונה, ומציגות.

    ואחכ נהיה מאוחר, עופר מתחילה לשטוף כלים וגילי באה לעזור לה בכל זאת. ביחד הן שרות, ומפגישות טוסיקים בנענוע וצחוקים ושחר מסתכלת עליהן מהשולחן, איפה שהיא יושבת וקוראת מאמר בשביל העבודה שלה.

    "תגידי, עופר" היא תשאל אותה אח"כ, "מה את הכי היית רוצה שיהיה לך עכשיו בעולם הזה?"

    "אני? אני הכי הייתי רוצה אחות קטנה".

    "למה?"

    "לא יודעת. שיהיה לי עם מי לשחק, שלא יהיו גדולים מדי בשבילי. שגם אני אוכל להגיד לה מה לעשות ושגם מישהו יסתכל עלי וירצה להיות איתי כל הזמן?"

    "את שואלת או אומרת?" והן יצחקו.

    גילי תקשיב מהצד. "אם הייתן שואלת אותי" היא תמלמל, "אני חושבת שהכי הייתי רוצה להיות יותר רזה. אבל רגע, אולי בעצם משהו אחר. הכי הייתי רוצה למצוא במה אני הכי טובה! "

    "למה?"

    "לא יודעת. כי לכולם אצלי בחבר'ה יש איזה משהו שהוא ממש טוב בו הוא כשרוני או מיוחד. רק לי אין".

    "את בטוחה? תראי כמה זמן את בצופים, הכי הרבה מכולם! אפילו השנה את מדריכה שכבה בוגרת! לבד!" תגיד לה שחר.

    "וזה נראה לך מספיק?" תשאל גילי בספק.

    "זה נראה לי מדהים. אבל זה לא משנה איך זה נראה לי. את צריכה להחליט אם זה מספיק לך".

    "אולי. אולי את צודקת" והיא תשקע בהרהור, מסוג ההרהורים האלה של מחשבות חדשות שלבד לא היית יכול להתניע.

    "ואת?" תשאל אותה עופר. "מה איתך, שחר? מה את הכי היית רוצה?"

    "אני?" והיא תשקע בדמיונות. 

    "אני הכי הייתי רוצה שפעם אחת משהו יתגשם בדיוק כמו שאני מדמיינת. בלי שום סטיה. בדיוק בדיוק. עם כל המוזיקה והריחות וההרגשה שזה נותן לי כשאני חושבת על זה, איכשהו אף פעם זה לא יוצא בדיוק. רק פעם אחת שיצא בדיוק".

    "אבל שחרי, תראי כמה מלא דברים יש לך שלנו אין!!!" תנסה לעודד אותה עופר.

    "יש לך אחיות קטנות".

    וגילי תוסיף "כבר התחתנת, ואת עובדת במה שתמיד רצית לעבוד."

    והן ישאו עיניים אליה במין תימהון, "מה, זה לא מספיק? גם כשמקבלים מה שרוצים זה לא מספיק?"

     

    היא מנערת את הראש ורואה שהן עדיין מחכות לתשובה. כל זה היה פרי דמיונה.

    היא לא יכולה להגיד להן כזה דבר. זה לא הוגן.

     

    "אני הכי הייתי רוצה להפסיק לפחד מלהגשים חלומות". הן מבולבלות.

    "עזבו. נראה לי שהכי הייתי רוצה לחזור להיות בגיל שלכן. בלי דאגות ובלי הידע שיש לי עכשיו על העולם הזה".

    "נראה לך שאנחנו בלי דאגות?!" קופצת גילי שבינתיים מחבקת את עופר, פתאום הן נהיו מין יחידה אחת. "את כנראה כבר שכחת מה זה."

    "אני כל הזמן חושבת מי ישחק איתי בהפסקה ואם המורה תיתן לי מדבקה כי הייתי ילדה טובה בשיעור, ויש לי שיעורים ואני עכשיו צריכה לקרוא הרבה כדי שאני אלמד מהר ו..." וגילי ממשיכה "ואני עוד שניה מתגייסת, נראה לך שאין לי דאגות? ואיך אני אשמור על קשר עם החבר'ה? ואיך יקבלו אותי בבסיס החדש? איך זה להיות חיילת ולא לישון בבית ואיך אני אראה במדים ואם הזריקות בבקום כואבות ואם יהיו לי חברים חדשים ועוד מיליון דברים, השתגעת??"

    לרגע התחלפו. היא הקטנה והן הגדולות.  זה מספיק לה בינתיים.

    היא מצטרפת לחיבוק שלהן והן מתרפקות להן אחת על השניה ככה,ראש על בטן, ראש על בטן במעגלון אחיות. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/10 21:56:

      צטט: shabat shalom 2010-09-16 13:26:11

      מתכננים להגשים חלום אחד, וטראחחחח עומדים בפני צומת חדשה שפותחת לפנינוחלום חדש (ושוכחים את הישן כי כבר נימצא התחליף)...
      חלום מתגשם ל..קרעים. לא שלם. רקחלקים ממנו שמשביעים אותנו עד לחלום הבא.
      אין מצב של ריק חלומי.
      וזה מה שמאחד את שלושת הילדות בילדה אחת: הזמן המשתנה.

       

      זה נורא יפה! חלום מתגשם לקרעים.. חלקים שמשביעים, צריך ללמד את הדברים האלה בבית ספר..

      והמשפט האחרון - הכי נכון

        16/9/10 13:26:
      מתכננים להגשים חלום אחד, וטראחחחח עומדים בפני צומת חדשה שפותחת לפנינוחלום חדש (ושוכחים את הישן כי כבר נימצא התחליף)...
      חלום מתגשם ל..קרעים. לא שלם. רקחלקים ממנו שמשביעים אותנו עד לחלום הבא.
      אין מצב של ריק חלומי.
      וזה מה שמאחד את שלושת הילדות בילדה אחת: הזמן המשתנה.
        15/9/10 10:14:

      צטט: ל.י 2010-09-14 20:22:37

      צטט: coremoran 2010-09-14 11:49:08

      קריאה שניה:
      גולם במעגל מחפש לקפוא לרגע ולא לזוז בזמן, מסביבו תנועת מעגל והוא באמצע, יש לו הזדמנות לעצור, להיכנס לתוך עצמו רגע לפני שהוא פורח - פורח יפה, מרהיב ומלהיב, אבל גם נעלם מיד לתוך אוויר היומיום.
      בין אחיות ובתוך דמויות העצמי גלומה ממשות של התבוננות ואינטגרציה, המעגל מתרחב ומתכווץ כמו פעולה של נשימה. היזכרות של פרופורציה בעבר בהווה ובעתיד,
      ובעיקר
      מי ייתן וכל הדמויות תוכלנה לראות את יש להן שטוב להן.

       

      אמן.... משאלה לשנה החדשה..

      הגולם גם מוכן להיות במרכז המעגל, ולהיראות בגולמיותו, לשים זרקור על הזמן הזה שלפני הפריחה, שלפני המעבר מילדה לנערה ולאישה

      לזכרו גם את המטלות שיש בכל גיל וגם את הייחוד שבו, ואת המורכבות, החסרונות והיתרונות ולעשות איזה השלמה, לנסות לראות מה שיש, אמן אמן

      אמן ואמן!

        14/9/10 20:22:

      צטט: coremoran 2010-09-14 11:49:08

      קריאה שניה:
      גולם במעגל מחפש לקפוא לרגע ולא לזוז בזמן, מסביבו תנועת מעגל והוא באמצע, יש לו הזדמנות לעצור, להיכנס לתוך עצמו רגע לפני שהוא פורח - פורח יפה, מרהיב ומלהיב, אבל גם נעלם מיד לתוך אוויר היומיום.
      בין אחיות ובתוך דמויות העצמי גלומה ממשות של התבוננות ואינטגרציה, המעגל מתרחב ומתכווץ כמו פעולה של נשימה. היזכרות של פרופורציה בעבר בהווה ובעתיד,
      ובעיקר
      מי ייתן וכל הדמויות תוכלנה לראות את יש להן שטוב להן.

       

      אמן.... משאלה לשנה החדשה..

      הגולם גם מוכן להיות במרכז המעגל, ולהיראות בגולמיותו, לשים זרקור על הזמן הזה שלפני הפריחה, שלפני המעבר מילדה לנערה ולאישה

      לזכרו גם את המטלות שיש בכל גיל וגם את הייחוד שבו, ואת המורכבות, החסרונות והיתרונות ולעשות איזה השלמה, לנסות לראות מה שיש, אמן אמן

        14/9/10 11:49:
      קריאה שניה:
      גולם במעגל מחפש לקפוא לרגע ולא לזוז בזמן, מסביבו תנועת מעגל והוא באמצע, יש לו הזדמנות לעצור, להיכנס לתוך עצמו רגע לפני שהוא פורח - פורח יפה, מרהיב ומלהיב, אבל גם נעלם מיד לתוך אוויר היומיום.
      בין אחיות ובתוך דמויות העצמי גלומה ממשות של התבוננות ואינטגרציה, המעגל מתרחב ומתכווץ כמו פעולה של נשימה. היזכרות של פרופורציה בעבר בהווה ובעתיד,
      ובעיקר
      מי ייתן וכל הדמויות תוכלנה לראות את יש להן שטוב להן.
        13/9/10 22:12:
      יצא לו סיפור.
      מרגש מאוד, יש לי דמעות.
      הלוואי ויהיה אפשר להגשים חלומות בלי פחד. הלוואי ויהיה אפשר להרגיש סיפוק ולא רק את החוסר.
      קריאה ראשונה, תגובה ראשונה.
      תהיה קריאה שניה עם תגובה שניה. לפחות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ל.י
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין