ולפעמים האור הדולק נכבה.

ולפעמים השמחה הקיימת, הולכת לה לאיבוד.

ולפעמים מרגישים עצובים, בודדים.

הדבר קורה לכל אחד מאיתנו.

בהיבט הרוחני מדובר כאן על כניסה לדרמה, אשר היא

ש י ע ו ר

עבור הנשמה.

אנו נכנסים בכל מאודנו לתוך הרגשות המרים,

אשר הם כמו גלי ים גבוהים

אשר סוחפים אותנו מחוף המבטחים.

ואנו, נאבקים בהם וטובעים בתוכם

ולפיכך אנו   ב ת ו ך  הים.

בתוך הדרמה.

ולא נוכל לחשוב על דברים אחרים

שהיו נכונים כאשר שכבנו בבטחה על חוף הים,

להשתזף, לנוח וליהנות.

אנו בתוך המאבק.

מאבק להישרדות.

אדם שנאבק על חייו בין גלי הים,

בוודאי שלא יעצור לחשוב: האם אני בדרמה?

האם אני יצרתי את זה?

הוא יהיה נתון כול כולו למאבק. לצורך שלו לנשום.

לצורך שלו לחיות.

ב ר ם כאשר מדובר במאבק לא פיזי אלא רגשי

(והים מסמל הוא את הרגש)

מאבק שהחלק המנטאלי שלנו נוטל בו חלק שווה

ואף מפעיל ומזין את הרגשי,

נוכל כן לעצור לרגע.

לשאול את עצמנו:

האם הגיוני שאני עצובה? האם הגיוני שאני בחוסר?

כמובן שתוכלו לענות לעצמכם סיבות שהן תירוצים

מדוע זה נכון והגיוני.

ב ר ם

כאשר אנחנו נמצאים בחיבור מלא לנשמה שלנו ולהדרכתה,

לאור הבורא, לכל מרכזי החיים ולחיים עצמם,

אנו אמורים להרגיש טוב.

טוב? נפלא.

ברור שכל הרגשות הם "נכונים" וטבעיים ולגיטימיים.

השאלה תהיה רק: כמה זמן ניתן לרגשות לא נעימים,

לצבוע לנו את תמונת החיים בגוונים של שחור כהה וקודר.

כדאי לעצור ולשאול את עצמנו:

האם אני נמצאת כעת בדרמה?

האם היא הכרחית לי?

האם היא מדוייקת לנשמתי?

ונאמר שכן, או גם שלא, האם אני מבינה את סיבת הדרמה?

האם ביכולתי לראות את מטרתה העליונה?

הניחו לתמונה להתבהר...

לצללים ולעלטה להתפזר...

מתחת תמצאו את התכנית העליונה של הנשמה.

במהות יש אור גדול, חברות ואהבה...

אפשר לבקש

ל ר א ו ת

את התכנית העליונה של הנשמה בעת ששקועים עד עמקי צוואר בביצת הדרמה המכבידה.
להבין שאתה בשיעור מהווה שער עבורך להיפתח למתנות הנשמה שלך....

לדוגמא:

אישה אחת הגיעה אלי לטיפול כשהיא מאוד נסערת ובמצוקה גדולה. מסתבר שלפני כמה חודשים היא נישאה לבחיר ליבה והם התגוררו אצל הוריה. והנה לפתע, יום בהיר אחד, נחתה על ראשם גזירה משמים. משמים? לא, מההורים שלה שציוו עליהם לעזוב מייד את ביתם! האישה לא ידעה מדוע ולמה. בנוסף, היא השמיעה לי הקלטה שבה שומעים את חמתה מקללת אותה קללות נוראיות, כולל "איחולים" שלא יהיה לה פרי בטן.

שאלתי אותה מה הם עשו.

היות ששניהם עבדו, הם הצליחו למצוא תוך יומיים דירה להשכרה ועזבו את הבית של הוריה. הקשר עם שני זוגות ההורים נהרס. מה כבר יכול להיות טוב בזה, אם בכלל? האין זה מצב נוראי?

ובכן, עליתי בתדרים כדי לשאול את האני העליון של בני הזוג מדוע יצרו את הדרמה. מהן מתנותיה.

לנגד עיני ראיתי את שני בני הזוג, לבושים לבן, על כס מלכות גדול ומתפקעים מצחוק.

רצינו פרטיות. לחזק את הזוגיות שלנו. שלא יתערבו לנו בחיים -   הם אמרו לי.

כשסיפרתי זאת לאישה היא אמרה שאכן לבעלה אלו נישואים שניים והוא אמר כי אימו, שהיא אישה קשה ושתלטנית ביותר, (זאת ראיתי גם אני וסיפרתי עליה) כבר הרסה לו את נישואיו הראשונים.

והאם כעת אתם מרגישים מאוחדים? שאלתי אותה.

למען האמת, כן, אמרה וחייכה.

כמובן שהיה צורך להתיר ממנה את הקללה, לאזן אותה, לשחרר אותה מטראומת הגירוש מהבית (טראומה מאוד קשה) וכדומה. ועם זאת, גם ההסבר של האני העליון שלה הבהיר לה את התמונה.

לא תמיד מדובר בכאלו מקרים דרמתיים. זה קורה לכל אחד מאיתנו ביומיום.

לכאן נוכל לגייס את "ארבעת המוסכמות" (מאת דון מיגל רואיז) ולשאול את עצמנו:

האם הנחתי הנחות? (כשהכוונה ללא מבוססות)

האם עשיתי כמיטב יכולתי?

האם לקחתי דברים באופן אישי?

האם שמרתי על טוהר המילה?

ואם התשובה לאחת מהשאלות תהיה שלילית, אז חשבו מחדש על הדרמה

שהיתה הרדמה. בקשו לראות את השיעור מלמעלה ולהבין בצורה מנטאלית.

מתחת לכל הדרמות

שהן מחזות להעלאת האמונות הנסתרות (וגם הלא) שלנו,

תמיד מסתתרת התכנית העליונה.

התכנית העליונה תמיד נרקמה באור ובאהבה ובשותפות אחים מלאה.

כל זה בא לאפשר את הסליחה המתבקשת בימים אלו.

כשאתה מבין שאתה לא קורבן של אף אחד, אלא יש ביניכם שותפות נשמה, אתה מסוגל לסלוח. לסלוח? אתה גם מסוגל להבין את הדרמה ולחייך ולהודות.

אתה מסוגל לסלוח לעצמך.

אתה יכול לבקש את סליחת האחר שאינו מבין את הדרמה כמוך.

גמר חתימה טובה

ואור ואהבה,

אילנה בהט