שאלה:

יש לי שתי בנות, בנות שלוש + ושנה+, רציתי לשאול לגבי הקטנה:

היא טיפוס מאוד אנרגטי, יש בזה צדדים מקסימים, היא מאוד שמחה, מלאת חיים, חכמה. אבל היא גם מאוד חזקה ועקשנית.

לגבי ההנקה, אני מנסה לגמול אותה. מאוד מאוד קשה לי עם הלילות.  היא קמה 5-7 פעמים בלילה, בבכי שמגיע עד צרחות (פעם אחת היא אפילו דפקה את הראש שלה בקיר שוב ושוב). אני מרימה אותה מהמיטה, מנסה להרגיע אותה, זה לוקח קרוב לשעה ואז אני מחזירה אותה למיטה שלה עד שהיא תקום בפעם הבאה...לפעמים כשאני באה אליה היא צורחת ולא רוצה אותי ואז אבא שלה הולך אליה. מה לעשות? בכל ערב כשאני הולכת לישון אני נרדמת בחרדות מהלילה.

תשובה:

אני מרגישה שהגבולות, שאמורים להיות בין הורה-לילד קצת הטשטשו. כלומר, הילדה  על אף גילה הצעיר (רק שנה ושלושה חודשים) כבר מנהלת את העניינים עד כדי שהיא גורמת לך לחרדה.

לכן, את צריכה להחזיר את ה"הכוונה" לידיים שלך. את היא זאת שאמורה לשלוט בעניינים. אַת ההורה, ולכן, את זאת שקובעת- ומאוד חשוב להבהיר את זה ומה שיותר מוקדם. מדוע? כי אחרת ההתנהגות הזו רק תלך ותחמיר. פשוט כי זה מצליח. אם היא צורחת ולא רוצה אותך אז את מעירה את אבא שלה שיבוא אליה וכן הלאה...למען האמת, יש לי תחושה שאתם קצת מפחדים מהתגובות שלה, ולכן נמנעים לנקוט בפעולות חינוכיות.

חשוב לדעת, שהדפוס הזה קורה להורים רבים. מדוע?

מהסיבה הפשוטה, שלילדים אין גבולות ולנו יש.

למשל, אם הילדה לא רוצה לעשות משהו היא יכולה לדפוק את הראש שלה בקיר, לשבור משהו, לקשקש על הקירות, לצרוח וכיוצא באלה. אנחנו לא נעשה דברים כאלה. אם אנחנו רוצים שהילדה תעשה משהו, אנחנו מוגבלים באפשרויות שלנו. אנחנו לא נצרח, נדפוק את הראש בקיר וכן הלאה.

אז מה כן ה"כוח" שלנו כהורים? או במילים אחרות, מהם הכלים שיש לנו ושבכוחם לגרום לילד לעשות מה שאנחנו רוצים, כלומר לחנך אותו?

כאן ישנו עקרון שדיברתי עליו בעבר והייתי רוצה להרחיב בו:

 "חשוב לגרום לכך,שהילד ירוויח מההתנהגות החיובית שלו יותר מאשר מההתנהגות השלילית"

כלומר, הנחת היסוד היא שהרבה פעמים הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג כי הוא מרוויח מזה משהו. מה שהילד הכי צריך זה תשומת לב. אז בדרך זו, השלילית, הילד לוקח (כלומר, מכריח אותנו לתת) לו תשומת לב. וזה מה שעושה גם הילדה שלך, על ידי הצרחות, הדרישות והטחת הראש בקיר  היא מקבלת מכם המון המון תשומת לב. לאורך כל הלילה אתם באים אליה, מרימים אותה, מרגיעים על הידיים וחוזר חלילה. אתם צריכים לדאוג שאתם תשלטו על תשומת הלב שהיא מקבלת ולא היא. ואת תשומת הלב הזאת אתם תבחרו לתת לה על התנהגות חיובית ולא על התנהגות שלילית.

כך אנחנו מכוונים את הילד להתנהגות הרצויה, מראים לו איך כן להתנהג וגם מאפשרים לו להבין שזה יהיה לו כדאי, כי כך הוא "ירוויח" יותר.

לכן, לקראת הלילה הסבירו לילדה שהיא צריכה לישון כמו גדולה. שאבא ואימא לא יוציאו אותה מהמיטה. כשהיא תקום בלילה, בואו אליה למיטה, לטפו אותה, תגידו שהכול בסדר, אבא ואימא פה ושתמשיך לישון. בשום אופן לא להוציא אותה מהמיטה!!! היא כנראה תבדוק אתכם עוד כמה פעמים. בכל פעם תבואו לכמה דקות, תרגיעו אותה ותחזרו לישון. אתם יכולים להיות בטוחים, שברגע שהיא תשתכנע שאתם רציניים היא תפסיק לנסות ותישן כל הלילה.

במקביל, בבוקר כשהיא קמה, הרעיפו עליה תשומת לב. אימרו לה עד כמה אתם שמחים שהיא הצליחה לישון כל הלילה. אפשר בבוקר הראשון אפילו להשאיר לה משהו קטן מתחת לכרית.

תנו לה במהלך היום קצת יותר תשומת לב מהרגיל. ציינו שעכשיו היא כבר ילדה גדולה שמסוגלת לישון כל הלילה! (לא לומר זאת יותר מדי פעמים)

אתם תתפלאו עד כמה שינויי ההתנהגות מהירים אצל ילדים. אנחנו לפעמים דואגים מתופעה מסוימת אצל הילד, אבל ברגע שעלינו על הדרך הנכונה, שינוי ההתנהגות (בעיקר בגיל כזה) אמור להיות מאוד מהיר. כלומר, בלילה הראשון תתכוננו ללילה קשה קצת אבל כבר אחרי יומיים-שלושה אתם אמורים לראות שינוי דרמאטי.

ולסיום, הפתרון הזה תלוי בראש ובראשונה במה שאתם מאמינים וממילא משדרים. אתם צריכים להיות מאוד בטוחים שזה אכן הכיוון הנכון. אם לא תהיו בטוחים בזה מול עצמכם, זה לא יעבוד!!

אתם כבר התחלתם את תהליך הגמילה בלילה ולכן המשיכו עם זה. להורים אחרים הייתי מייעצת לבחור את תקופת הגמילה לזמן יותר רגוע. הדבר דורש כוחות נפש  אז אל תתחילו עם זה בתקופה לחוצה שלכם. בהצלחה.

פורסם באתר "און לייף"