כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeגלילה ונגרובבין הבדיםריקמה והגיגים

    בין הבדים

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    ריקמה והגיגים

    ריקמה והגיגים

    ‎44

    עיצוב וסטייל  

    98 תגובות   יום שלישי, 14/9/10, 14:44

    ''

     

     

    הפוסט של דיוטימה "סורגת בארגז החול" עורר בי געגועים לאמא שלי, שניחנה בתבונת-כפים נדירה.

    מלאכות-היד המתוקות הללו, הן חלק משפה-נשית קסומה העוברת מאם לבת. 

    בקשתי מדיוטימה: "כתבי עוד על רקמה, מה זה נתן לך כילדה?..."

     

    בתגובות לפוסט של דיוטימה מצאתי לינק לפוסט של איתן netrider

    ראיון עם ראם דאס בקשר להתרחבות התודעה ... (שווה הצצה).

     

    הדברים מדברים בעד עצמם.

     

     

    ~ ♠ ~ על חוויית הרקמה בילדותי ~ ♠ ~

     מאת - דיוטימה

     

    ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה לרקום. היא פשוט הולכת אחרי ליבה, כשם שהיא מעדיפה לאכול פירה עם חרדל מרוחים על לחם שחור, או לשבת במרפסת השירות הקטנטנה, הפונה צפונה לפרדס הסמוך ודווקא שם - בין דוד הכביסה והגיגית הגדולה -  להאכיל את הבובה בדייסת קמח. זה פשוט ככה.

     

    מפרספקטיבה של זמן ומן הדיאלוג עם הילדה שהייתי, ושעודנה מביטה בי בעיניה התמות, נכון יהיה לומר שהרקמה הייתה אמצעי מגשר בין עולם המציאות לעולם של שלמות.

     

    נראה שקיננה בי משיכה מולדת ליופי, לאסתטיקה, אליהן נחשפתי מעט מדיי. מכאן הזיכרון החד כל כך - איך נראתה כל אחת מן המפות היפות שאימא הביאה עמה בעלותם ארצה, למרות מגבלת כמות המיטלטלין שחלה על כל פליט; מכאן ההתענגות על מראה הסרוויס הירוק [הפוסט - "ואז באו ימים אחרים"] ועל המרצפות דמויות השטיח שהיו בדירת החדר, באותו בית ישן מן התקופה העותומאנית. מבט משתהה עליהן היה סוחף אותי לארמונות מלכות דמיוניים.

     

    גינה בחצר - לא הייתה, אף עציץ לא ניצב על אדן המרפסת. אף תכשיט לא היה טמון במגירה של אימא... מה שלא נמצא בשפע מסביב, יכולתי לברוא במו ידיי באמצעות חוטי הרקמה! שנים רבות לפני שהתוודעתי לתורת הצבעים, נסכו עלי הגוונים הפסטליים רוגע מלטף ומחוטים אלה קלעתי צמה לראשה של הבובה לולו, בדומה לסרטי הסטן שאימא קשרה לתלתל הגדול בשערי. שלא כמוני, לולו שלי הייתה מגונדרת ובצמידים שקשרתי לאמות ידיה, היה שילוב של צבעים עזים, כיאה ל"גברת מגונדרת". היו גם צבעים מלכותיים- קדושים כאלה: כחול, תכלת וצהוב פלומתי, הזכירו לי את הפרוכת שראיתי בראש השנה, כשהלכתי פעם עם אימא לבית הכנסת הגדול. לא אשָׁבע שבאמת היו שם הצבעים האלה, אולם צירוף זה נסך עליי משהו קרוב להשראה רבת הוד והדר שחוויתי שם. אדום ארגמני אהבתי ביותר! זה היה בדיוק צבע ביטנת הקטיפה בווסט של אימא, אותו הרשתה לי ללבוש כשאני עצמי הייתי "גברת מגונדרת", בנעלי העקב שלה. כל חוטי הרקמה החומים והירוקים היו הצבעים שאבא אהב הכי-הכי, אז בגלל שאהבתי את אבא'לה מאוד-מאוד, אהבתי אותם גם אני.

     

    ''

     

    אפשר בהחלט להניח, שלמיקוד ברקמה היה גם תפקיד פסיכולוגי - לטשטש רושמם של מצבים מתסכלים, כמו מראה פניהם המודאג של ההורים, כמו את הצעקות של ישראל, בן גילי מן הקומה הראשונה, בעת שאביו היה מלקה אותו בחגורה... היו בלי ספק כתמים אפלים שהעיבו על חיי החלום התמימים והמושלמים, וכשבחוץ אפור וקשה, החוטים הצבעוניים מנחמים וכל פרח נוסף שנשלמה רקמתו, הופך לזר מחייה נפש. מכאן אפשר לומר שמעבר ליצירת אסתטיקה במו ידיי, הייתה ההשתקעות במלאכת הרקמה, מפלט, בדומה לרבות מאיתנו, "הילדות הגדולות", שעה שאנו יוצאות לתור את חלונות הראווה בקניונים, להוסיף פריט בלתי נחוץ למלתחה או לוויטרינה העמוסה ממילא.

    מעת לעת נמשכתי גם בבגרותי למלאכת הרקמה, כמלווה השתקעות מדיטאטיבית. הדוגמאות המקוריות הן ממשיכות את הניסיון התמים לברוא יופי שלם בתכלית.

     

     

    ''

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (98)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/10 15:54:

      צטט: צבע השרב 2010-11-10 00:09:50

      המון תום, פשטות, יופי,

      קסם חוטים של ילדות מושחל דרך קוף הזיכרונות:

      ילדה שאוכלת פירה עם חרדל מרוחים על לחם שחור

      ומאכילה את הבובה בדייסת קמח - פשוט ככה.

      מה שלא נמצא בשפע מסביב נמצא בלב

      והלב יוצר דברים נפלאים

      מלטפים מחוטים וגוונים

      לכל הרגעים

      ותודה לדיוטימה שהאירה את דרכי לפוסט הזה.

      יפה כל כך ליקטת את הדגשים של הפוסט.

      גלילה הפנתה את תשומת ליבי לתגובתך וכך

      זכיתי להודות לך ישירות בעצמי ♥

       

        10/11/10 00:09:

      המון תום, פשטות, יופי,

      קסם חוטים של ילדות מושחל דרך קוף הזיכרונות:

      ילדה שאוכלת פירה עם חרדל מרוחים על לחם שחור

      ומאכילה את הבובה בדייסת קמח - פשוט ככה.

      מה שלא נמצא בשפע מסביב נמצא בלב

      והלב יוצר דברים נפלאים

      מלטפים מחוטים וגוונים

      לכל הרגעים



      ותודה לדיוטימה שהאירה את דרכי לפוסט הזה.

        19/9/10 20:31:

      צטט: דניאלה סגל 2010-09-19 17:31:51


      הגעתי למסקנה שפעולות עדינות שחוזרת על עצמן שוב ושוב מרגיעות את הנפש, משקיטות אותה. לזה מצטרף הצבעים היפים והדוגמה התוצאה הסופית שיוצרת מוטיבציה.
      יופי של פוסט שהחזיר אותי לרוקמת התחרה שהייתי (:

      היי דניאלה

       

      מכאן הביטוי "ריפוי בעיסוק"...

      היית רוקמת תחרה? זה משהו שלא התנסיתי בו.

       

      תודה

       

       

        19/9/10 17:31:

      הגעתי למסקנה שפעולות עדינות שחוזרת על עצמן שוב ושוב מרגיעות את הנפש, משקיטות אותה. לזה מצטרף הצבעים היפים והדוגמה התוצאה הסופית שיוצרת מוטיבציה.
      יופי של פוסט שהחזיר אותי לרוקמת התחרה שהייתי (:


        19/9/10 08:24:
      מתוקה שלי

      למזלנו אין דבר פשוט וקל מהרקמה והסריגה.
      אם הצלחת ללגבור על מכונת-התפירה, אין ספק שחוט ומחט קטנים עליך...

      נשיקות מותק
      ותהני מכל רגע
      במקום שאת המצאת
        19/9/10 06:45:
      When I was a little girl, I refused to sew or knit.. I only wanted to do "boys things". Now I regret it, and try to make up for the lost time (and you know it best..).
      All my love!
        18/9/10 20:22:

      צטט: לחפשולאבד 2010-09-18 19:15:43

      היי זמירה

      שלושה דורות של רוקמות...הזכרת לי נשכחות גלילה.
      נשבעת לך שגם לי היה איזה תרנגון ופרח כזה....מעניין!!! אני זוכרת רק פרחים וצלבים. הא...גם שבולים. ממש מרגש לראות.משום מה אצלנו זה פחות איני..אולי בגלל האינטנסיביות של החיים היום. או הטלפון הנייד שתופס את היד, אי-אפשר לרקום ביד אחת. כמעט בכל מקום בעולם כולל דרום אמריקה ואירופה..המסורת נמשכת...ונמשכת.

      אנחנו, כאן, מנסות לעשות "קמבק" לרקמה

       

      תודה זמירה

       

        18/9/10 19:33:

      צטט: לחפשולאבד 2010-09-18 19:15:43

      שלושה דורות של רוקמות...הזכרת לי נשכחות גלילה.
      נשבעת לך שגם לי היה איזה תרנגול ופרח כזה....ממש מרגש לראות.משום מה אצלנו זה פחות איני..כמעט בכל מקום בעולם כולל דרום אמריקה ואירופה..המסורת נמשכת...ונמשכת.

      בזכות גלילה היקרה לי, נולד הפוסט הזה.

      מזמינה אותך לקרוא גם את "סורגת בארגז החול"

      תודה על התייחסותך ושבוע טוב! ♥

        18/9/10 19:15:
      שלושה דורות של רוקמות...הזכרת לי נשכחות גלילה.
      נשבעת לך שגם לי היה איזה תרנגון ופרח כזה....ממש מרגש לראות.משום מה אצלנו זה פחות איני..כמעט בכל מקום בעולם כולל דרום אמריקה ואירופה..המסורת נמשכת...ונמשכת.
        18/9/10 13:33:

      צטט: בלאק סמארה 2010-09-18 12:56:58

      תודה שהבאת, נהניתי ביותר משתיכן.

       

      תודה רבה

      וגמר חתימה טובה

        18/9/10 12:56:
      תודה שהבאת, נהניתי ביותר משתיכן.
        17/9/10 14:54:

      צטט: לחישת הלב 2010-09-17 10:54:07

      צטט: לחישת הלב 2010-09-17 10:53:20

      הופנתי מחברה יקרה לי

      דיוטימה....

      והוקסמתי מכתיבתך

      ריקמת חיים הבאת בפני.

      כמה נפלאה לי כתיבתך.

      החזרת אותי לימי התום,

      והיופי שהיה בכל דבר כמו

      הריקמה שהיו בה שילובים

      נדירים ומרגשים....

      נהדר.

      תודה.

      ראית מה קרה כששואלים אותי שאלה  - יצא פוסט!

      אכן הרבה תום היה בילדות דאז...

      תודה חמה, מזי, ואיחולים טובים ♥

       

       

       

       

        17/9/10 14:14:

      צטט: 3celine 2010-09-17 14:04:35

      גמר חתימה טובה

       

      גם לך סלין יקרה

        17/9/10 14:04:
      גמר חתימה טובה
        17/9/10 11:09:

      צטט: רחלי45 2010-09-17 05:58:37

      מעולם לא רקמתי, אבל אני מתה על ריקמה.
      והספור הזה שלך מקסים.ועכשיו ברור מאיפה התחלת.
      גמר חתימה טובה.

       

      תודה רחלי

      על הביקור

      וגמר חתימה טובה

        17/9/10 11:07:

      צטט: ערפילי צבע 2010-09-17 01:55:46

      זהו סיפור יפה ומרגש החושף המון עומק רגשי.

      גמר חתימה טובה
      ורד

       

      תודה ורד

      וצום קל

      וגמר חתימה טובה

        17/9/10 11:05:

      צטט: מירי-ב 2010-09-16 18:30:39

      בתור בעלת זוג ידיים שמאליות "מדופלמת" מעולם לא נמשכתי לרקמה, סריגה ודומותיהן, אבל הצלחת לגמרי "לשאוב" אותי פנימה לפוסט הזה שלך, דיוטימה (באירוחה האדיב של גלילה)...
      תודה וסופ"ש/יום כיפור מוצלח (יהא האופן שאת מציינת אותו אשר יהא)

       

      מירי

      כמו בפוליטיקה כך גם בחיים, את מגלה יכולת נדירה

      של סובלנות והתעניינות באחר - וזה יפה!!!

      ממש כמו ורוד עמוק.

      המחמאות

      עוברות ישר

      לדיוטי היקרה.

      תודה

      וצום קל ומזכך

       

        17/9/10 10:54:

      צטט: לחישת הלב 2010-09-17 10:53:20

      הופנתי מחברה יקרה לי

      דיוטימה....

      והוקסמתי מכתיבתך

      ריקמת חיים הבאת בפני.

      כמה נפלאה לי כתיבתך.

      החזרת אותי לימי התום,

      והיופי שהיה בכל דבר כמו

      הריקמה שהיו בה שילובים

      נדירים ומרגשים....

      נהדר.

      תודה.

       

       

      ''

       

        17/9/10 08:46:

      צטט: רחלי45 2010-09-17 05:58:37

      מעולם לא רקמתי, אבל אני מתה על ריקמה.
      והספור הזה שלך מקסים. ועכשיו ברור מאיפה התחלת.
      גמר חתימה טובה.

      והנה, בין פה לשם, רקמה לנו הריקמה

      חברטואליות חדשה!

      תודה רחלי וגמר חתימה טובה גם לך ♥

       

        17/9/10 07:03:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-16 06:35:36

      צטט: רונן מאיר 2010-09-15 19:54:02

      בילדותי הבנות היו רוקמות. חשבתי שזאת תרבות/אומנות שנכחדה.
      התרבות/אומנות הזאת היתה עולם מלא בהשראה ויופי, אני מנסה לעשות לו קמבק...
      איך את מצליחה להכניס אותי לעניינים האלה, רק אלוהים יודע
      מגניב

       יש לי הרגשה, רונן, שיש לך ריספקט עמוק לעולם הנשים. הרגשתי זאת בין השורות בפוסט האחרון שלך.

      הלואי ויהיו עוד גברים שכמותך בסביבה

      תודה לך

       

      אני מקווה שאת צודקת.
      גמר חתימה טובה. 

        17/9/10 06:56:

      צטט: ערפילי צבע 2010-09-17 01:55:46

      זהו סיפור יפה ומרגש החושף המון עומק רגשי.

      גמר חתימה טובה
      ורד

      תודה ורד, על השיתוף בחוויה שלך מן הסיפור.

      את מוזמנת לקרוא את הפוסט שהביא לכתיבתו.

      גמר חתימה טובה ושנה מבורכת לך ♥ 

        17/9/10 05:58:
      מעולם לא רקמתי, אבל אני מתה על ריקמה.
      והספור הזה שלך מקסים.ועכשיו ברור מאיפה התחלת.
      גמר חתימה טובה.
        17/9/10 01:55:
      זהו סיפור יפה ומרגש החושף המון עומק רגשי.

      גמר חתימה טובה
      ורד
        16/9/10 20:06:

      צטט: מירי-ב 2010-09-16 18:30:39

      בתור בעלת זוג ידיים שמאליות "מדופלמת" מעולם לא נמשכתי לרקמה, סריגה ודומותיהן, אבל הצלחת לגמרי "לשאוב" אותי פנימה לפוסט הזה שלך, דיוטימה (באירוחה האדיב של גלילה)...
      תודה וסופ"ש/יום כיפור מוצלח (יהא האופן שאת מציינת אותו אשר יהא)

      אם בתור בעלת זוג ידיים שמאליות "מדופלמת", כהגדרתך , נשאבת פנימה לפוסט הזה, הרי שזהו שבח מוערך ביותר! ♥

      תודה מירי ואיחולים כנ"ל.[משערת שטעמך בעניין כטעמי]

        16/9/10 18:30:
      בתור בעלת זוג ידיים שמאליות "מדופלמת" מעולם לא נמשכתי לרקמה, סריגה ודומותיהן, אבל הצלחת לגמרי "לשאוב" אותי פנימה לפוסט הזה שלך, דיוטימה (באירוחה האדיב של גלילה)...
      תודה וסופ"ש/יום כיפור מוצלח (יהא האופן שאת מציינת אותו אשר יהא)
        16/9/10 07:45:

      צטט: פקה-פקה 2010-09-15 21:15:59

      אוףף גלילה (זה אוף טוב!), מאיפה לך החוש הזה, לשלוח חיצי נוסטלגיה כ"כ מדוייקים?!
      זוכרת את אמא שלי, גם, רוקמת. מדיטציה טהורה של אמהות. ככה זה נראה לי אז.
      מלנקקת אותך דחוף לאיזו רקמנית אחת, שתבוא להציץ.
      אהבתי מאוד :)

      שמחתי שאהבת ומודה לך גם אני ♥

       

        16/9/10 07:37:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-09-15 19:23:26

      לדיוטימה ולגלילה, עוררתם בי זכרונות שמזמן לא ראו אורה של שמש. ניערתי א תהאבק והנה הם. תמיד אהבתי רקמה. מאחר ובורכתי בשתי ידיים שמאליות, אפילו לא ניסיתי. והנה הגעתי לתיאטרון באר שבע, כשחקנית מהשורה בשנתו השנייה של התיאטרון, והשתגעתי מהמדבר. שמעתי על השוק הבדווי ובכל יום חמישי הייתי הולכת וקונה...רקמות. פשוט כך, המקום לא היה מפורסם ויכולתי לשים יד על רקמות שבן אדם צורח בלמראן. הדבר היחיד שידעתי זה לסרוג. מצאתי את עצמי סורגת את הרקמות לתוך וסטים חביבים, המשכתי להתפרנס מהקטע עוד ימים רבים. בכל מסעותי בעולם אני דולקת אך ורק אחרי רקמות, במרוקו, בסין איפה שלא תגידו. על תיקים, על צעיפים, על מעילים קצרים. כשאני רואה רקמה,הדיסטאנס בין היד שלי לארנק מתקצר לגמרי. יש לי המון הסברים לשגעון, אבל הגיע הזמן לברך אותך דיוטימה על עבודותיך שפרסמה גלילה. אם אוכל לקפוץ לאנשהו כדי להתבשם באמנותך אשמח. גמר חתימה טובה לשתיכן

      אילנה חביבה,

      היה מעניין לקרוא את השיתוף שלך.

      מתוך הדברים שכתבת, אני מאמינה שיהיה לך מעניין לקרוא את הפוסט "סורגת בארגז החול",

      ממנו נבע הפוסט הזה.

      תודה חמה וגמר חתימה טובה לך ♥ 

        16/9/10 07:03:

      צטט: My Lady 2010-09-15 22:40:01

      יש ברקמה משהו מרגיע.
      יש ברקמה משהו מספק.
      יש ברקמה יופי.
      מכירה...

       

      ''

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      מיי ליידי

       

      ליידי אמיתית חייבת להיות גם רוקמת

      נכון?

       

      ברוכה הבאה

      ותודה

        16/9/10 06:45:

      צטט: פקה-פקה 2010-09-15 21:15:59

      אוףף גלילה (זה אוף טוב!), מאיפה לך החוש הזה, לשלוח חיצי נוסטלגיה כ"כ מדוייקים?!
      זוכרת את אמא שלי, גם, רוקמת. מדיטציה טהורה של אמהות. ככה זה נראה לי אז.
      מלנקקת אותך דחוף לאיזו רקמנית אחת, שתבוא להציץ.

      אהבתי מאוד :)

       

      פקונת מתוקה אחת

      הפעם דיוטימה עוררה בי משהו. אמרתי בליבי: אביא ממנה אלי לבלוג...

      לא דמיינתי איזו בועה ענקית החץ הזה יפוצץ בתוכי.

      אמא שלי נולדה ב-1 בספטמבר, ומתה ב-4 באוקטובר. הפוסט הזה עלה בין שני התאריכים הנ"ל.

      ככה,,, יריתי פוסט, ולא תארתי לעצמי מה עומד לקרות לי בעקבותיו.

      אולי ביום-כיפור אצליח לרקום פוסט שיתאר זאת.

      נשיקות

        16/9/10 06:35:

      צטט: רונן מאיר 2010-09-15 19:54:02

      בילדותי הבנות היו רוקמות. חשבתי שזאת תרבות/אומנות שנכחדה.
      התרבות/אומנות הזאת היתה עולם מלא בהשראה ויופי, אני מנסה לעשות לו קמבק...
      איך את מצליחה להכניס אותי לעניינים האלה, רק אלוהים יודע
      מגניב

       יש לי הרגשה, רונן, שיש לך ריספקט עמוק לעולם הנשים. הרגשתי זאת בין השורות בפוסט האחרון שלך.

      הלואי ויהיו עוד גברים שכמותך בסביבה

      תודה לך

       

        16/9/10 06:24:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-09-15 19:23:26

      לדיוטימה ולגלילה, עוררתם בי זכרונות שמזמן לא ראו אורה של שמש. ניערתי א תהאבק והנה הם. תמיד אהבתי רקמה. מאחר ובורכתי בשתי ידיים שמאליות, אפילו לא ניסיתי. והנה הגעתי לתיאטרון באר שבע, כשחקנית מהשורה בשנתו השנייה של התיאטרון, והשתגעתי מהמדבר. שמעתי על השוק הבדווי ובכל יום חמישי הייתי הולכת וקונה...רקמות. פשוט כך, המקום לא היה מפורסם ויכולתי לשים יד על רקמות שבן אדם צורח בלמראן. הדבר היחיד שידעתי זה לסרוג. מצאתי את עצמי סורגת את הרקמות לתוך וסטים חביבים, המשכתי להתפרנס מהקטע עוד ימים רבים. בכל מסעותי בעולם אני דולקת אך ורק אחרי רקמות, במרוקו, בסין איפה שלא תגידו. על תיקים, על צעיפים, על מעילים קצרים. כשאני רואה רקמה,הדיסטאנס בין היד שלי לארנק מתקצר לגמרי. יש לי המון הסברים לשגעון, אבל הגיע הזמן לברך אותך דיוטימה על עבודותיך שפרסמה גלילה. אם אוכל לקפוץ לאנשהו כדי להתבשם באמנותך אשמח. גמר חתימה טובה לשתיכן

       

      אילנה יקרה

       

      עוררת בי נשכחת.

      הרקמות הבדואיות ושוק רמלה...

      נדמה לי שבעבודת-יד יש איזושהי איכות ממגנטת.

      הרקמות הבדואיות היו לא מדויקות ולא אחידות בצבעים. זוכרת? רקמו איך שבא... ואנחנו נכבשנו בפרימיטיביות העשירה בכוונת-גינדור הזאת... איזה יופי!!!

      כל פיסת רקמה נחשבה לזהב טהור...

      תודה מותק

      על האיזכור

      ובכלל 

        15/9/10 22:40:
      יש ברקמה משהו מרגיע.
      יש ברקמה משהו מספק.
      יש ברקמה יופי.
      מכירה...
        15/9/10 21:15:
      אוףף גלילה (זה אוף טוב!), מאיפה לך החוש הזה, לשלוח חיצי נוסטלגיה כ"כ מדוייקים?!
      זוכרת את אמא שלי, גם, רוקמת. מדיטציה טהורה של אמהות. ככה זה נראה לי אז.
      מלנקקת אותך דחוף לאיזו רקמנית אחת, שתבוא להציץ.

      אהבתי מאוד :)
        15/9/10 19:54:

      בילדותי הבנות היו רוקמות. חשבתי שזאת תרבות/אומנות שנכחדה.

      איך את מצליחה להכניס אותי לעניינים האלה, רק אלוהים יודע
      מגניב

        15/9/10 19:23:
      לדיוטימה ולגלילה, עוררתם בי זכרונות שמזמן לא ראו אורה של שמש. ניערתי א תהאבק והנה הם. תמיד אהבתי רקמה. מאחר ובורכתי בשתי ידיים שמאליות, אפילו לא ניסיתי. והנה הגעתי לתיאטרון באר שבע, כשחקנית מהשורה בשנתו השנייה של התיאטרון, והשתגעתי מהמדבר. שמעתי על השוק הבדווי ובכל יום חמישי הייתי הולכת וקונה...רקמות. פשוט כך, המקום לא היה מפורסם ויכולתי לשים יד על רקמות שבן אדם צורח בלמראן. הדבר היחיד שידעתי זה לסרוג. מצאתי את עצמי סורגת את הרקמות לתוך וסטים חביבים, המשכתי להתפרנס מהקטע עוד ימים רבים. בכל מסעותי בעולם אני דולקת אך ורק אחרי רקמות, במרוקו, בסין איפה שלא תגידו. על תיקים, על צעיפים, על מעילים קצרים. כשאני רואה רקמה,הדיסטאנס בין היד שלי לארנק מתקצר לגמרי. יש לי המון הסברים לשגעון, אבל הגיע הזמן לברך אותך דיוטימה על עבודותיך שפרסמה גלילה. אם אוכל לקפוץ לאנשהו כדי להתבשם באמנותך אשמח. גמר חתימה טובה לשתיכן
        15/9/10 11:49:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-15 11:28:23

      צטט: קורעת ספרים 2010-09-15 11:15:50

      תודה על יופי של פוסט.
      שנה נפלאה!
      שרה

      ה"יופי" בפוסט הזה על אחריותה של דיוטימה.

      תודה לך שרה

      וגמר חתימה טובה

      תודה חמה גם ממני ושנה נפלאה לך! ♥

        15/9/10 11:28:

      צטט: קורעת ספרים 2010-09-15 11:15:50

      תודה על יופי של פוסט.
      שנה נפלאה!
      שרה

       

      ה"יופי" בפוסט הזה על אחריותה של דיוטימה.

      תודה לך שרה

      וגמר חתימה טובה

        15/9/10 11:20:

      צטט: rebekart 2010-09-15 09:50:16

      וכל אשה חכמת לב בידיה..

       

      היי רבקה

      כפי שראם דאס מספר בוידאו:

      אישה שרוקמת יודעת את כל התורה...

      איזה יופי!!!

      תודה לך

        15/9/10 11:18:

      צטט: דנה.גל 2010-09-15 09:05:24

      גם אני, כמו גלילה, מייד חושבת על אמי ומשתדלת שלא להרטיב את המקלדת... תודה לשתיכן על שאיפשרתם להציץ ולהרגיש.

       

      היי דנה

      אני כ"כ מבינה אותך

      שהרי באמת מלאכות-היד הללו קשורות בקשר בין אם לבת

      קשר מתוק שאין כמותו

      תודה לך

      מקרב לב

        15/9/10 11:15:
      תודה על יופי של פוסט.
      שנה נפלאה!
      שרה
        15/9/10 11:05:

      צטט: עינת עופר 2010-09-15 08:57:32

      איזה יופי, ואיזה כייף, שנוצרת השראה הדדית ופוריה כזו.
      יש משהו, כנראה, ברקמה, רבים מזכרונות הילדות שלי שזכורים לי בבירור הם של חוויות רקמה משותפת, אחוות בנות צעירה:)
      הקיץ פתאום נזכרתי שעדיין לא לימדתי את ביתי לרקום (וגם לא בני!), הפוסטים של שתיכן, גלילה ודיוטימה, הם הטריגר - השבוע זה יקרה, נקנה מחט עם קוף עבבה למתחילות וננתחילה...
      פרגון נפלא עם ערך מוסף, תודה גלילה.

       

      עינת יקרה

      אצלי ריקמה מתקשרת לזמן, המון זמן ושקט.

      מקווה שהרקה תביא לך ולילדיך זמן שקט

      מצרך נדיר בימינו.

      תודה על הביקור והשיתוף

        15/9/10 10:08:

      צטט: עינת עופר 2010-09-15 08:57:32

      איזה יופי, ואיזה כייף, שנוצרת השראה הדדית ופוריה כזו.
      יש משהו, כנראה, ברקמה, רבים מזכרונות הילדות שלי שזכורים לי בבירור הם של חוויות רקמה משותפת, אחוות בנות צעירה:)
      הקיץ פתאום נזכרתי שעדיין לא לימדתי את ביתי לרקום (וגם לא בני!), הפוסטים של שתיכן, גלילה ודיוטימה, הם הטריגר - השבוע זה יקרה, נקנה מחט עם קוף עבה למתחילות ונתחילה...
      פרגון נפלא עם ערך מוסף, תודה גלילה.

      ובבוא היום, כשהבת תתבגר ואת עינתי, כבר תהיי סבתא, אפשר שאחת משתיכן תספר איך הכל התחיל מפוסט אחד...

      הדגשתי אצלך כי התרגשתי.

      תודה יקירה, עכשיו גם את באחוות הבנות אתנו! ♥

       

        15/9/10 09:50:
      וכל אשה חכמת לב בידיה..
        15/9/10 09:05:
      גם אני, כמו גלילה, מייד חושבת על אמי ומשתדלת שלא להרטיב את המקלדת... תודה לשתיכן על שאיפשרתם להציץ ולהרגיש.
        15/9/10 08:57:
      איזה יופי, ואיזה כייף, שנוצרת השראה הדדית ופוריה כזו.
      יש משהו, כנראה, ברקמה, רבים מזכרונות הילדות שלי שזכורים לי בבירור הם של חוויות רקמה משותפת, אחוות בנות צעירה:)
      הקיץ פתאום נזכרתי שעדיין לא לימדתי את ביתי לרקום (וגם לא בני!), הפוסטים של שתיכן, גלילה ודיוטימה, הם הטריגר - השבוע זה יקרה, נקנה מחט עם קוף עבבה למתחילות וננתחילה...
      פרגון נפלא עם ערך מוסף, תודה גלילה.
        15/9/10 08:43:

      צטט: רמיאב 2010-09-14 19:19:04

      תודה לגלילה על ציטוט אסתר...

      הסבר משלים על ההתבטאות ברקמה, שהיא אומנות מיוחדת במינה.

      חתימה טובה,

      רמי

      ההסבר הוא כמובן בדיעבד.

      אז הייתה הרקמה פשוט משיכה עזה, על גבול ההתמכרות...

      כאמן, אתה ודאי מכיר את ההתרגשות נוכח לוח הצבעים, לקראת המשיחה הראשונה במכחול על הבד...

      תודה רמי יקר וחתימה טובה ♥


        15/9/10 07:11:

      צטט: forte nina 2010-09-14 17:07:06

      גם אימי רקמה. רוקמת התחרה.
      התרגשתי מאוד מהפוסט הזה
      אצרף לך בהמשך גם כמה צילומי רקמות אם תסכימי לקבל
      זה ממש עולם תמים יפה
      ומילא את כולנו בילדות
      כולל רקמות על שמלות.ועל בגדים שאמא שלי גם רקמה.
      מרגש מרגש
      יופי של פוסט עם טעם מתוק של פעם

      מאחר שהתרגשת, נינה, מחכה לך הפתעה בפוסט המסומן בכחול בגוף הסיפור - "ואז באו ימים אחרים". רק ארמוז שההפתעה מתכתבת עם מה שהבחנתי בציור היפה שלך...

      תודה על המילים הטובות ♥

      [סדרת הזכרונות מילדות מוקדמת מתחילה מהפרק "ערב ריקודים שכזה"]

        15/9/10 07:04:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-14 23:22:42

      צטט: ,תשוקי 2010-09-14 20:49:55

      "ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה לרקום" - היא יכולה

      ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה למחשב? כן היא יכולה.

       על כך אני מקווה שדיוטימה תגיב

      ובכן שוקי, ילדה בת שש שבע, תגיד:

      "כי ככה, כי זה כיף, כי אני אוהבת צבעים ופרחים".

      מה שהיא לא יכולה להסביר זה את המניעים הפנימיים כפי שעלו בפוסט, ברטרוספקט.

      תודה על "האתגר" וכל טוב ♥

       

        15/9/10 00:29:

      צטט: שטוטית 2010-09-14 23:48:13

      נהדר
      אם היה לי זמן הייתי מצלמת מפות שסבתי רקמה

      נשיקות
      שטוטק'ה

       

      שטוטי'לה

      מה ז'צומרת "אם היה לי זמן..."?

      אנחנו כאן בשביל צילומים!

      אני רושמת לך חוב לבלוג

       

      נשיקות, מותק

        15/9/10 00:26:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-09-14 23:46:30

      ברוטוס:   ראית את הסרט רוקמת התחרה?  

        

      נטוס:      כן, אחי, רוקמת את החרא

       

       

      ..

      זונות פוליטיות

      כמה פעמים בקשתי לדבר יפה?

      בעיקר כשיש אורחים

       

        15/9/10 00:15:

      צטט: עצמי עצמי 2010-09-14 23:12:35

      לדיוטימה,
      יופי שלם בתכלית - איזו כמיהה נהדרת!
      ומצאתי הרבה יופי במילותייך, בתובנות
      הנלוות אליהן, בילדה הקטנה שהיית
      ובכל מה שהייתה הרקמה בשבילך, ואף
      נשארה בבגרותך - ואחרון אחרון חביב -
      ברקמות היפיפיות שצרפת...
      נהדר דיוטימה!
      עוזי
      הגם שמזה כעשרים שנה איני עוסקת עוד בסריגה וברקמה, החוויות הנלוות להן חקוקות היטב בזיכרוני.

      העובדה שאדם אחר, ועוד גבר, יכול להתחבר לסיפור החוויות הכל כך אישיות, באמת מרגשת אותי!

      מודה לך מאוד על שרקמותיי נשאו-חן בעינייך ועל רוחב ליבך לשבח את כתיבתי ♥

       

        14/9/10 23:48:
      נהדר
      אם היה לי זמן הייתי מצלמת מפות שסבתי רקמה

      נשיקות
      שטוטק'ה
        14/9/10 23:47:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-14 23:32:08

      צטט: יצחק. ב 2010-09-14 23:01:08

       

      עבודות הריקמה היפות ששילבת בפוסט הענוג הזה,

      הזכירו לי משהו ששכחתי כמעט לגמרי.

      בילדותי גם אני רקמתי מעט.

      זוכר שהיה זה עבורי משימה שדרשה הרבה דיוק וריכוז.

      תודה גלילה

      היי יצחק

      דיוטימה ודאי תגיב לתגובתך כאן

      אני רק רוצה לומר שככל שרוכשים מיומנות ברקמה - כך היא נעשית קלה יותר

      כמו בכל מלאכה

      תודה שבאת ושיתפת

      אם גם אתה, יצחק, רקמת בילדותך, קרוב לוודאי שאנו בני אותו דור בקירוב, שכן בזמני גם הבנים השתתפו בשיעורי הרקמה עד שבכיתה ו' כמדומני, עברו הבנים לנגרות -מאפרות, קולב פשוט וכיו"ב.

      מזה כ-20 שנה המרתי רקמה בחוטים לרקמת סיפורים ומחזות.

      מודה לך מאוד עת השבחים לרקמותיי ♥

        14/9/10 23:46:

      ברוטוס:   ראית את הסרט רוקמת התחרה?  

       

      נטוס:      כן, אחי, רוקמת את החרא

       

       

      ..

        14/9/10 23:37:

      צטט: ,תשוקי 2010-09-14 23:33:24

      גלילה יקרה

      המסקנה שלי היא כי העולם נחלק ליצירתיים וסקרנים וללא יצירתיים ולא סקרנים

      ולעניות דעתי זה תופס את כל המקצועות.

      מעניינת המסכנה שלך... אף אחת אינה מסכנה אצלי (----:" יפה התיקון שלך, יקירי.

      ימים יפים לך.

       

      שוקי

       

        14/9/10 23:34:

      צטט: עצמי עצמי 2010-09-14 23:12:35

      לגלילה - רקמה יפיפייה צרפת!

      "מלאכות-היד המתוקות הללו, הן חלק משפה-נשית קסומה העוברת מאם לבת." - משפט מקסים לגמרי שעורר אותי
      לקלוט את מירב הטמון בו .


      תודה עוזי

      על נקודה, או זרם דק ועדין, שהארת.

      גמר חתימה טובה לך

       

        14/9/10 23:33:

      גלילה יקרה

      המסקנה שלי היא כי העולם נחלק ליצירתיים וסקרנים וללא יצירתיים ולא סקרנים

      ולעניות דעתי זה תופס את כל המקצועות.

      מעניינת המסכנה שלך... אף אחת אינה מסכנה אצלי (----:"

      ימים יפים לך.

       

      שוקי

        14/9/10 23:32:

      צטט: יצחק. ב 2010-09-14 23:01:08

       

      עבודות הריקמה היפות ששילבת בפוסט הענוג הזה,

      הזכירו לי משהו ששכחתי כמעט לגמרי.

      בילדותי גם אני רקמתי מעט.

      זוכר שהיה זה עבורי משימה שדרשה הרבה דיוק וריכוז.

      תודה גלילה

       

      היי יצחק

      דיוטימה ודאי תגיב לתגובתך כאן

      אני רק רוצה לומר שככל שרוכשים מיומנות ברקמה - כך היא נעשית קלה יותר

      כמו בכל מלאכה

      תודה שבאת ושיתפת

        14/9/10 23:27:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-14 23:25:19

      צטט: ruthy 2010-09-14 22:13:58

      איזה יופי....
      באמת מעורר זיכרונות מאד נעימים....
      תודה

      תודה רותי

      שמחה שנעמו לך הזכרונות

      תודה גם ממני, בעלת הזיכרונות... ♥

        14/9/10 23:25:

      צטט: ruthy 2010-09-14 22:13:58

      איזה יופי....
      באמת מעורר זיכרונות מאד נעימים....
      תודה

       

      תודה רותי

      שמחה שנעמו לך הזכרונות

        14/9/10 23:23:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-09-14 21:03:08

      אהבתי. תודה
      גמר חתימה טובה.

       

      תודה יעל

      על הביקור והתגובה

      גמר חתימה טובה

        14/9/10 23:22:

      צטט: ,תשוקי 2010-09-14 20:49:55

      "ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה לרקום" - היא יכולה

      ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה למחשב? כן היא יכולה.

       על כך אני מקווה שדיוטימה תגיב

      גלילה יקירתי.בכוונה הבאתי את שורת המקור ומנגד שורה שאני נגעתי בה.

      אני בן לאימא שבנוסף להיותה בוגרת רפואת שיניים בברלין סביב 1939.

      היתה רוקמת מפליאה.זה חדש לי. אני זוכרת דברים ראויים אחרים שכתבת על אמא שלך, רחשתי לה הערכה. אבל "רוקמת" - זה חדש לי. ונעים לדעת.  איך אמרו פעם. היו לה ידי זהב. איזה ביטוי נפלא!!! כמעט נשכח...כי בנוסף לרקמה

      היא היתה מפליאה בעבודות "הפילה" אלו המפיות הענקיות דמויות רשת

      דייגים. לא מכירה. יש לך צילום? מעניין מה זה "פילה" גם סרגנית היתה היא וקפדנית. חבל על הזמן.. מולה הייתי אני ילד

      קטן (אבי נפטר כשהייתי בן שנה) שההתרחשות הביתית שחייתי בה היתה

      קריאה, אימי קראה בארבע שפות. מרשים מאוד!!! ומכאן הפכתי לתולעת ספרים. הייתי טוב

      במלאכת יד כפי שקראנו לזה פעם. בקיצור, החדר האחד שחיינו בו, הטיף מן

      התקרה והקירות "יצירתיות". את התוצאות אפשר לראות בבלוג שלך. אני מעידה בשבועה

      גלילה אלו היו הכלים והחומרים של הימים ההם הכלים והחומרים של 2011

      שונים. ודאי.

       

      הסקנה שלי היא כי העולם נחלק ליצירתיים וסקרנים וללא יצירתיים ולא סקרנים

      ולעניות דעתי זה תופס את כל המקצועות.

      מעניינת המסכנה שלך...

       

      ימים יפים לך.

       

      שוקי

       

      תודה שוקי על השיתוף

      אהבתך והערכתך לאמא שלך

      נוגעות בי מאוד

        14/9/10 23:20:

      צטט: עמנב 2010-09-14 22:58:24

      הכל יפה וטוב, אסתר, אבל למה דוקא צלבים?
      שמתי לב אליהם גם בפוסט הקודם.
      גמר חתימה טובה, עמוס.

      אודה שתשומת ליבך מרגשת אותי.

      הרקמות המוקדמות היו כולן פרחוניות, [ראה את העליונה בפוסט].

      האחרונות, מלפני כעשרים שנה, היו בדוגמת צלבים, כמו גם הססגונית ב"פוסט הביתי" שלי.

      בדיעבד אני יכולה לומר שהיה לי אז צורך נפשי במשהו מאוד ברור, סימטרי ומאורגן ואין כמו רקמת צלבים לספק צורך שכזה. מאז כבר חדלתי לסרוג ולרקום בחוטים, רק מחזות וסיפורים.

      מודה לך מאוד על השאלה וגמר חתימה טובה, לך וליקיריך ♥

       

       

        14/9/10 23:12:
      לגלילה - רקמה יפיפייה צרפת!

      "מלאכות-היד המתוקות הללו, הן חלק משפה-נשית קסומה העוברת מאם לבת." - משפט מקסים לגמרי שעורר אותי
      לקלוט את מירב הטמון בו .


      לדיוטימה,
      יופי שלם בתכלית - איזו כמיהה נהדרת!
      ומצאתי הרבה יופי במילותייך, בתובנות
      הנלוות אליהן, בילדה הקטנה שהיית
      ובכל מה שהייתה הרקמה בשבילך, ואף
      נשארה בבגרותך - ואחרון אחרון חביב -
      ברקמות היפיפיות שצרפת...

      נהדר דיוטימה!

      עוזי

        14/9/10 23:12:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-09-14 21:03:08

      אהבתי. תודה
      גמר חתימה טובה.

      תודה יעל וגם לך גמר חתימה טובה ♥

        14/9/10 23:01:

       

      עבודות הריקמה היפות ששילבת בפוסט הענוג הזה,

      הזכירו לי משהו ששכחתי כמעט לגמרי.

      בילדותי גם אני רקמתי מעט.

      זוכר שהיה זה עבורי משימה שדרשה הרבה דיוק וריכוז.

      תודה גלילה

        14/9/10 22:59:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-14 20:31:00

      צטט: debie30 2010-09-14 20:19:30

      גלילה ואסתר יקרות,
      גם בי הריקמה והסריגה עוררה געגועים
      תודה ענקית לשתיכן
      דבי

      תודה דבי יקרה

      מרוקמת החלומות

      מגעגועים

      תודה דבי על השיתוף בגעגועייך,

      הזוכים פה לאהדה של שתינו! ♥ 

        14/9/10 22:58:
      הכל יפה וטוב, אסתר, אבל למה דוקא צלבים?
      שמתי לב אליהם גם בפוסט הקודם.
      גמר חתימה טובה, עמוס.
        14/9/10 22:55:

      צטט: hkadman 2010-09-14 20:05:59

      מרגש מאוד דיוטימה תודה שהעלית*
      גמר חתימה טובה וחג שמח.

      תודה חיים על שטרחת גם לכאן.

      גמר חתימה טובה גם לך ולהתראות "בבית" ♥

        14/9/10 22:13:
      איזה יופי....
      באמת מעורר זיכרונות מאד נעימים....
      תודה
      אהבתי. תודה
      גמר חתימה טובה.
        14/9/10 20:49:

      "ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה לרקום" - היא יכולה

      ילדה בת שש או שבע, לא יכולה להסביר מה כל כך מושך אותה למחשב? כן היא יכולה.

       

      גלילה יקירתי.בכוונה הבאתי את שורת המקור ומנגד שורה שאני נגעתי בה.

       

      אני בן לאימא שבנוסף להיותה בוגרת רפואת שיניים בברלין סביב 1939.

      היתה רוקמת מפליאה. איך אמרו פעם. היו לה ידי זהב. כי בנוסף לרקמה

      היא היתה מפליאה בעבודות "הפילה" אלו המפיות הענקיות דמויות רשת

      דייגים. גם סרגנית היתה היא וקפדנית. חבל על הזמן.. מולה הייתי אני ילד

      קטן (אבי נפטר כשהייתי בן שנה) שההתרחשות הביתית שחייתי בה היתה

      קריאה, אימי קראה בארבע שפות. ומכאן הפכתי לתולעת ספרים. הייתי טוב

      במלאכת יד כפי שקראנו לזה פעם. בקיצור, החדר האחד שחיינו בו, הטיף מן

      התקרה והקירות "יצירתיות".

      גלילה אלו היו הכלים והחומרים של הימים ההם הכלים והחומרים של 2011

      שונים.

       

      הסקנה שלי היא כי העולם נחלק ליצירתיים וסקרנים וללא יצירתיים ולא סקרנים

      ולעניות דעתי זה תופס את כל המקצועות.

       

      ימים יפים לך.

       

      שוקי

        14/9/10 20:31:

      צטט: debie30 2010-09-14 20:19:30

      גלילה ואסתר יקרות,
      גם בי הריקמה והסריגה עוררה געגועים
      תודה ענקית לשתיכן
      דבי

       

      תודה דבי יקרה

      מרוקמת החלומות

      מגעגועים

        14/9/10 20:19:
      גלילה ואסתר יקרות,
      גם בי הריקמה והסריגה עוררה געגועים
      תודה ענקית לשתיכן
      דבי
        14/9/10 20:12:

      צטט: רמיאב 2010-09-14 19:19:04

      תודה לגלילה על ציטוט אסתר...

      הסבר משלים על ההתבטאות ברקמה, שהיא אומנות מיוחדת במינה.

      חתימה טובה,

      רמי

      רמי יקירי, אתה נמנה עם הגברים המפתיעים, שאינם מהססים להציץ ולהגיב על מלאכת נשים מובהקת, כמו סריגה ורקמה.

      אלה מעלים ניחוח נוסטלגי של בית הילדות והילד שבגבר זוכר ומרשה לעצמו להתרפק מעט...

      תודה וחתימה טובה לך וליקיריך ♥

       


       

        14/9/10 20:05:
      מרגש מאוד דיוטימה תודה שהעלית*
      גמר חתימה טובה וחג שמח.
        14/9/10 19:25:

      צטט: רמיאב 2010-09-14 19:19:04

      תודה לגלילה על ציטוט אסתר...

      הסבר משלים על ההתבטאות ברקמה, שהיא אומנות מיוחדת במינה.

      חתימה טובה,

      רמי

       


       תודה רמי

      וחתימה טובה גם לך.

        14/9/10 19:19:

      תודה לגלילה על ציטוט אסתר...

      הסבר משלים על ההתבטאות ברקמה, שהיא אומנות מיוחדת במינה.

      חתימה טובה,

      רמי

       


        14/9/10 19:15:

      צטט: forte nina 2010-09-14 19:04:51

      http://cafe.themarker.com/image/1090149/

      ציירתי את המפה של אמא שלי[כמובן גם את הכלים] מחר באור בוקר אצלם כמה מעבודות היד שלה

      איזה יופי!!!

      גםהציור מעולה!!!

      וגם הקרושה של אמא של.

      כמה עבודה יש בקרושה המקסים הזה!!!

       

      תודה פנינה

      מקרב לב

       

        14/9/10 19:04:

      http://cafe.themarker.com/image/1090149/

      ציירתי את המפה של אמא שלי[כמובן גם את הכלים] מחר באור בוקר אצלם כמה מעבודות היד שלה

        14/9/10 18:40:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-09-14 17:19:49

      יפה!!!!!!!! אהבתי את רעיון ה'בריחה אל היופי' ואל האסתטתיקה - - - כדי להמנע מהתעסקות בדברים מעיקים כמו פנים מודאגות או צעקותיו של ישראל..
      העיסוק ביפי - לא נותן לדברים הכואבים לשקוע בנו
      תודה לך יקירה

      מצא חן בעיניי ביותר שהבחנת בעיקר, לכן הדגשתי.

      זה מתכתב יפה עם זיכרונותייך מהשכונה...

      תודה יקירה! ♥

        14/9/10 18:36:

      צטט: ami10 2010-09-14 16:21:26

      עבודות הרקמה זכורות לי מבית הסבתא..
      הן מקוריות ויפות..

      הגם שאני "מתארחת" אצל גלילה, כבעלת הרקמות

      אני מעריכה את הפתיחות שלך לאמנות נשית מובהקת זו.

      לא כל גבר, אם בכלל, ניחן ברגישות כזו.

      אתה מפתיע אותי פעם אחר פעם... תודה ♥ 

        14/9/10 18:20:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-14 17:51:04

      צטט: ליריתוש 2010-09-14 17:23:19

      אוי, כמה שחוויות ילדות יכולות לנגוע בלב....
      אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו היה משהו לנפש, כי ילדות מושלמת לא קיימת, לדעתי..
      לכל אחד יש משהו לא קל, שהוא מוצא לו פתרון דרך תחביב כל שהוא.
      עסקתי בילדותי באריגה/רקמה על קנווס, שעות על שעות, עולם של צבע, עולם רגוע שהשכיח בדידות.
      יכולתי להזדהות במובן הזה.
      תודה לשתיכן וגמר חתימה טובה!

       

      ליריתוש

      היטבת לתאר את חווית הניתוק מהקושי אל היופי!

      תודה

      וגמר חתימה טובה

      אמת, אין ילדות מושלמת. כל ילד משלים לו אותה, בדרכו...

      תודה לך ♥

        14/9/10 18:16:

      צטט: עפרי5 2010-09-14 17:32:35

      מקסים ויפה

       

      תודה עופרי

      כאן רוקמים היום קסמים...

        14/9/10 17:51:

      צטט: ליריתוש 2010-09-14 17:23:19

      אוי, כמה שחוויות ילדות יכולות לנגוע בלב....
      אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו היה משהו לנפש, כי ילדות מושלמת לא קיימת, לדעתי..
      לכל אחד יש משהו לא קל, שהוא מוצא לו פתרון דרך תחביב כל שהוא.
      עסקתי בילדותי באריגה/רקמה על קנווס, שעות על שעות, עולם של צבע, עולם רגוע שהשכיח בדידות.
      יכולתי להזדהות במובן הזה.
      תודה לשתיכן וגמר חתימה טובה!

       

      ליריתוש

       

      היטבת לתאר את חווית הניתוק מהקושי אל היופי!

      תודה

      וגמר חתימה טובה

        14/9/10 17:48:

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2010-09-14 17:16:02

      פוסט מעניין
      גמר חתימה טובה

       

      תודה, אסנת

      וגמר חתימה טובה גם לך

        14/9/10 17:34:

      צטט: forte nina 2010-09-14 17:07:06

      גם אימי רקמה. רוקמת התחרה.
      התרגשתי מאוד מהפוסט הזה
      אצרף לך בהמשך גם כמה צילומי רקמות אם תסכימי לקבל
      זה ממש עולם תמים יפה
      ומילא את כולנו בילדות
      כולל רקמות על שמלות.ועל בגדים שאמא שלי גם רקמה.
      מרגש מרגש
      יופי של פוסט עם טעם מתוק של פעם

       

      מה ז'תומרת: אם אסכים?

      הבלוג הזה נועד לארח צילומי-אופנה!!!

      אני יכולה לדמיין את העבודות של אמא שלך:

      הוט-קוטור-אופנה!!!

        14/9/10 17:32:
      מקסים ויפה
        14/9/10 17:26:

      צטט: ami10 2010-09-14 16:21:26

      עבודות הרקמה זכורות לי מבית הסבתא..
      הן מקוריות ויפות..

       

      עמי'לה

      מה דעתך על ה"לוק" הזה?

      אלכסנדר זייד בחולצה רוסית רקומה...

      הצעה לצילום במקום הבובה האפורה

      ''

        14/9/10 17:23:
      אוי, כמה שחוויות ילדות יכולות לנגוע בלב....
      אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו היה משהו לנפש, כי ילדות מושלמת לא קיימת, לדעתי..
      לכל אחד יש משהו לא קל, שהוא מוצא לו פתרון דרך תחביב כל שהוא.
      עסקתי בילדותי באריגה/רקמה על קנווס, שעות על שעות, עולם של צבע, עולם רגוע שהשכיח בדידות.
      יכולתי להזדהות במובן הזה.
      תודה לשתיכן וגמר חתימה טובה!
        14/9/10 17:20:

      צטט: צפונית אחת 2010-09-14 15:20:30

      גה-
      זכרונות העבר רקומים בחיינו לעד..
      סבתי רקמה מפות מדהימות,דודתי קיבלה פרס על עשייתה בגין רקמות מיוחדות(אישה מבוגרת מעל 80 שעד היום עסוקה בריקמה וסריגה..) ורק אני שברתי את המסורת,אין לי סבלנות לזה..

       

      ברשותך, צפונית יקרה, הבלטתי את המשפט בתגובתך

      שעשה לי את זה

      יפה!!!!!!!! אהבתי את רעיון ה'בריחה אל היופי' ואל האסתטתיקה - - - כדי להמנע מהתעסקות בדברים מעיקים כמו פנים מודאגות או צעקותיו של ישראל..
      העיסוק ביפי - לא נותן לדברים הכואבים לשקוע בנו
      תודה לך יקירה
      פוסט מעניין
      גמר חתימה טובה
        14/9/10 17:07:
      גם אימי רקמה. רוקמת התחרה.
      התרגשתי מאוד מהפוסט הזה
      אצרף לך בהמשך גם כמה צילומי רקמות אם תסכימי לקבל
      זה ממש עולם תמים יפה
      ומילא את כולנו בילדות
      כולל רקמות על שמלות.ועל בגדים שאמא שלי גם רקמה.
      מרגש מרגש
      יופי של פוסט עם טעם מתוק של פעם
        14/9/10 16:52:

      צטט: סאלינה 2010-09-14 16:44:02

      שוב לקחת אותי אל עולמך הקסום של הילדות
      והזכרונות....
      כמה אני מבינה את הקשר שלך אל עולם הרקמה ועולם החלומות...
      תודה לך חברה יקרה
      וחתימה טובה לך ולבני ביתך!
      סאלינה

      מכאן ברורה יותר המשיכה לעסוק ביפה...

      כל ילד מוצא לו ודאי דרכים משלו ליפות את העולם שבו הוא חי.

      תודה סאלינה וגמר חתימה טובה גם לך ולשלך ♥

        14/9/10 16:44:
      שוב לקחת אותי אל עולמך הקסום של הילדות
      והזכרונות....
      כמה אני מבינה את הקשר שלך אל עולם הרקמה ועולם החלומות...
      תודה לך חברה יקרה
      וחתימה טובה לך ולבני ביתך!
      סאלינה
        14/9/10 16:21:
      עבודות הרקמה זכורות לי מבית הסבתא..
      הן מקוריות ויפות..
        14/9/10 15:20:
      גה-
      זכרונות העבר רקומים בחיינו לעד..
      סבתי רקמה מפות מדהימות,דודתי קיבלה פרס על עשייתה בגין רקמות מיוחדות(אישה מבוגרת מעל 80 שעד היום עסוקה בריקמה וסריגה..) ורק אני שברתי את המסורת,אין לי סבלנות לזה..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      גלילה ונגרוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי