| כותרת ראשית: שדרת הדגים המדברים הוא הפרוייקט הראשון מסוגו בעולם! יש הרבה דגים בים, אבל שלנו הוא משהו מיוחד 500 מתוך 5000 תושבי קיסריה, הם 10% מאוכלוסיית קיסריה, שעמלו במשך 8 חודשים, ויצרו תערוכה ובה 15 דגים המשקפים את חיי הקהילה כאן. החל מהיום, קיסריה היא לא רק אקוואדוקט, ואמפי, אלא גם דגים מדהימים במרכז המסחרי. עובדה, התיירים מצטלמים איתם. מאת ורדה לץ - וואלפא הכל התחיל כשנפשה של יוליה פנסון, מנהלת פיתוח קהילת קיסריה, חשקה בפרויקט שיתחבר למה שקורה בעולם הגדול. "בניו יורק הייתה תערוכת פרות", מסבירה יוליה, "בתל אביב היו שוורים, בפרק רעננה סוסוני ים, ובירושלים יש תערוכה בינלאומית נודדת של דובים, שעושים שלום עולמי. בכל מקום מדובר באומנים מובחרים. כאן עבדנו הפוך. התושבים עבדו והאומן רק נתן את הטאצ' הסופי. 18 אומנים תושבי קיסריה, עבדו בשיתוף, במסירות, וללא אגו."התלבטנו חודשים. זוהר דיין, שהיא רכזת החוגים במרכז הקהילתי, ואני, אספנו את וועדת התרבות בה חברים 18 תושבים מכל שכבות הגיל, שמייצגים את הקהילה. התלבטנו בקשר לצורת הפסל, רצינו דמות שמצד אחד תייצג את קיסריה שזה יישוב שליד הים. דמות שקל יהיה להתחבר אליה מבחינה אנושית, ומבחינה ויזואלית שתיתן תרוץ טוב והשראה לפסל. כך הגענו לבחירת הדג."ואחרי שנבחר הדג, הייתה שוב בעיה", אומרת יוליה. "איזה צורה של דג בעצם? יש הרבה דגים בים... אצלי בבית יש דג קטן תלוי על הקיר. דג מחייך. נאיבי כזה, 10 סנטימטר מקרמיקה. הבאתי אותו לוועדת תרבות, והם התחברו אליו מיד. לכן, הלכנו על הדג המחייך שהוא מופשט, 1.90 מ' אורכו, על מטר וחצי גובה, 80 ס"מ רוחב, עשוי פיברגלס, כל דג מעוגן בחפירה של חצי מטר בטון יצוק, ואפשר להלביש עליו כל רעיון". כאן נכנסת לתמונה האומנית ואוצרת התערוכה, אתי גדיש דה לנגה. כי מי מתאים יותר מאתי שהיא אמנית בינתחומית, ואמונה על פרויקטים גדולים, למלאכה הזאת. "יוליה פנתה אלי", מספרת אתי. "והרעיון הדליק אותי. כל פסל מורכב מאנשים מורכבים, ומחומרים מורכבים. עבדנו פיזית מאוד קשה עם חומרים באוויר הפתוח. יש שילובים של מתכת עם פיברגלאס, טפטים, צבעים, ציפויים. בכל פסל, כשרצו משהו, ארגנו מיד. עבדנו עם מומחים מנירלט (טמבור), ומומחים של דבקים. בפסלים רבים היו טעויות ובעיות, וקבוצות ששונות בגודלן, ובכל קבוצה הדו שיח בין האומן לקבוצה היה אחר לגמרי."הכי אני גאה בפרוייקט, שהוא קודם כל ראשון מסוגו בעולם", מדגישה אתי. "כי אם בכל העולם צבעו איזה פסל, הרי שאצלנו מהפסל רק 'יצאו', והוסיפו אביזרים כמו כיסא גלגלים, ילד שרוכב, תיק עם מקלות גולף. כלומר, לא רק ציירו אלא הוסיפו חומרים מגוונים לפי הנושאים השונים."עוד אני גאה שהפרויקט מורכב מאנשים שעבדו בהתנדבות חודשים רבים. זה התחיל מפגישה של פעם בשבוע, ואני ליוויתי את כולם בכל הפגישות, כל הזמן. המפגשים עברו ליומיים בשבוע, עד שהפכו לנון סטופ. עובדים מסביב לשעון. תרתי משמע. סביב הדג של החפ"ק, עליו אחראית סילביה צימרמן, שהוא שעון שמש, כי החפ"ק החליט שהוא נותן תרומה לקהילה, ורצה דג פרקטי. ומי מאיתנו יודע לעשות שעון שמש? עד יומיים לפני תחילת התערוכה עוד עסקנו בלכוון אותו".המיקום של דג השעון של החפ"ק הוא הכי טוב, אני מציינת באוזניה. שאנשים ידעו כמה זמן הם יושבים בלחם ארז..."כן. והיו כאן תהליכי יצירה מדהימים. פתחנו את האפשרות להשתתף בתערוכה לכל אמני קיסריה. הגיעו לבסוף 18, ומתוכם 15 ממש עבדו עד הסוף. נוצרה תמיכה גדולה בין האנשים. היכרויות, ויש היום חברויות מדהימות. יכולת לראות שדג שנוצרה בו בעיה, מיד האומנים מתכנסים כדי לעזור לו", אומרת אתי, נדהמת. "ממש לוקל פטריוטיזם. ולכל אחד הייתה נקודת שבירה, וקושי, והיה צריך לתמוך ולהרים, ולהמשיך הלאה."המסר היה לכל היוצרים, לעשות מה שהם רוצים. ממש. חופש גמור. סמדר גרליך למשל, היא אומנית שעובדת עם עיסת נייר, וכאן, לצורך הדג של השיט, שהיה באחריותה, למדה מוזאיקה, גרנוליט, חלוקי נחל ופיברגלאס. הכל עשינו לבד, קנינו רשתות, מרחנו ומרחנו. עבדנו עם כפפות לאטקס ורק הזיעה ניקתה אותנו מהרעלים". לאתי גדיש דה לנגה, יש תואר שני באומנות, והיא מציגה תערוכות. היא אמנית שמציירת ומפסלת, וגם מעצבת פנים. לפני 6 שנים הפיקה אתי סרט לערוץ 8 "ציפור חדשה בבקשה", על חברתה ותלמידתה, שחלתה בסרטן ואשר הייתה גם צפרית, וצורפת. לסרט, כמו לניהול תערוכת הדגים, ניגשה אתי מתוך דחף ליצור. היום הסרט הוא חלק מתוכנית הלימודים של משרד החינוך, והתערוכה היא חלק בלתי נפרד מקיסריה. "אבל אני רק מאירה ומעירה. מנתבת, תומכת ומסבירה", היא מבהירה. "אני המפקחת, סופרווייזר. אני זורמת. לא נתקעת בכלום".ובאומנות יותר מכל דבר אחר, היופי והעניין הם בעיני המתבונן. לטעמי, ולטעמם של צועדי הבוקר לפחות, הדג שהכי מפעיל אותך ודורש תשומת לב דקדקנית הוא הדג של כיתות א'. נדמה שכל הצעצועים שבעולם, נחתו על הדג הזה. ידיים של פאאור ריינג'רס בוקעות מהזנב, ועל פני הדג ראשים של בובות. פשוט דג צבעוני גדוש, מהפנט ומרגש. האומנית נירית פקר לבב, הנהיגה את 60 תלמידי כיתות א', בעבודתם על "צעצוע של דג": "ישבנו כל האומנים עם אתי גדיש, וחשבנו מה מתאים לכל שכבה בבית הספר. אני תמיד עובדת עם צעצועים, וצעצועים הרי מסמלים את הפרידה מהגן. אספנו את הילדים, ביקשנו שיביאו צעצועים... "הילדים הביאו אבל הדג 'אכל' המון צעצועים. יש לי אוסף עצום מארבעת ילדי. וביקשתי מהאימהות של קיסריה, וכולם הביאו. עבדתי עם 2 כיתות א' במקביל, כי החומר מאוד מלכלכך. זה דבק קרמיקה שערבבנו אותו עם צבע, וכל ילד קיבל כלי פלסטיק וחומר לבן ובחר עם איזה צבע לעבוד. הם שמו כפפות, בחרו צעצוע, והתנסו בחוויית היצירה".- לפי אחת הפרשנויות, אני אומרת לנירית, מדובר בתמונות קשות, יש בפסל חלקי גופות. ראשים כרותים..."מה פתאום!" היא מגינה בחירוף נפש על הדג שלה. "אלה בנות שקופצות למים, ולכן רואים רק חלק מהגוף. הגב הוא החלק הגברי, שם יש חיות שמטפסות ובובות שקופצות ראש למים..."אני מבקשת מנירית לדבר עם אחד מילדי כיתות א' שהשתתפו בפרוייקט, כדי לשאול אותו על תהליך העבודה. נירית ממליצה לדבר עם מאור הראל, שהוא החבר של שי בנה, ושניהם תלמידי כיתות א', אבל שי משתלט על שפופרת הטלפון. שי, כיתה א': "אני נתתי את הפאוור ריינג'ר. אני כבר גדול, ולא מתגעגע אליו. לא הייתי צריך אותו כבר, כי אני עולה לב' ראשונה. היה כיף היה לעבוד עם אמא והילדים".- ומה תעשה כשתהייה גדול? גם כן אומן? "מאיפה אני יודע מה אני יעשה כשאהיה גדול. הכל יכול להיות. הכל, אבל לא יכול להיות שאהיה אומן כמו אמא, וגם לא איש עסקים כמו אבא. זה לא!"מאור הראל, מכיתה א', (הבן של שרית ועמית): "הבאתי צעצועים של סוכריות, דגים מהאמבטיה שצריך לתפוס אותם. האמת, שאני מתגעגע אליהם עכשיו. אולי אקנה את זה שוב. העבודה על הדג הייתה כייפית, אבל אני רוצה בכלל להיות שחקן כדורסל, כי אני מאוד גבוה". פסל נוסף, מהמם בעוצמתו האופטימית נקרא "לחופש נולד". רווית בקיש, שהיא בכלל ציירת, הנחתה את 60 תלמידי כיתות ד' בעבודה על הפסל. רווית: בהתחלה חשבנו על נושא זכויות הילד. שאלתי את בני יהונתן, שהוא בכיתה ד', על זכויות, והוא אמר לי, 'אמא, זכותי להיות חופשי'. מכאן הראש נדד לסיפורי ילדים, כמו נילס הולגרסן מאווזי הבר, שטס על חייו, והסיפור שאינו נגמר, ופלקור שהוא דרקון עם פנים של כלב. לרכב על חיה, זה מה שמשך אותי, וכשאתה חופשי אתה יכול לעוף. התעופה היא פנימית. כבר לא צריך כנפיים. "באתי לאתי עם הרעיון, והיא הציעה שנבנה על הדג דמות. אתי באה עם רשת של לולים, ואמרה לי, בואי נבנה גוף. אמרה... ונעלמה! נותרתי עם הרשת, אבל הגוף היה בתוכי. סופסוף אני אדם שמתעסק ברישום, אז יש לי את הפרופורציות, ואת האנרגיה שאתי נתנה לי, והתחלתי רגל ויד. ואתי אמרה, עכשיו תחברי פשוט את היד לגוף, ועם כל התמיכה הרוחנית שלה הצלחתי. "רציתי שהידיים יהיו למעלה, והן כל הזמן נפלו. קראתי לשמעון, איש התחזוקה של הקאנטרי, והוא אמר, 'מה זה? צריך לחזק את הקונסטרוקציה הפנימית!' שמעון הכניס מוט ברזל, ועשינו צלב שיחזיק את הכתפיים, ואחרי שהכל עמד, נפל הדג, ונשברה חלק מהיד. גיבסתי אותה כמו יד שמגבסים לילד, וזה עבד. "וציפיתי את הדמות בחומר, כדי שיוכל עמוד בחוץ. זה פסל סביבתי. והמסע היה ארוך כל- כך. וידענו שהילדים יצטרכו לצבוע. ארגנתי להם כוסות עם גוונים שונים, והם השפריצו, עם המכחולים, התיזו באוויר אל עבר הדג, וזה היה תהליך חופשי. ג'קסון פולק, אומן ידוע, היה מתיז כך, כי דגל בחופש היצירה, והביטוי החופשי. כך מבלי לדעת, התחלתי בעבודה, והעבודה לקחה אותי איתה. "איך שישים ילד צובעים דג? הם ישבו במעגל, ובכל פעם העמדתי עשרה אחרים שיתיזו. כל התהליך מאוד ריגש אותי ונגע בי". דג נוסף שהוא יצירת אומנות מופלאה, אי אפשר להתעלם ממנו, גם בגלל מיקומו המרכזי, והוא ראוי לכל שבח, הדג נקרא "שונה זה שווה". דג דיסלקטי, כתום, יושב על כיסא גלגלים, על רמפה, עם משקפיים...רחלי פרידמן, שהיא בכלל קרמיקאית, ביחד עם כיתות ג', יצרו את הדג המיוחד. רחלי: "כיתות ג' למדו השנה על קבלת השונה. יש לי שלושה ילדים, ואחת מהם היא בכיתה ג'. באתי לילדים לאמפי, קראתי להם שיר של אילן לזרוביץ, 'כמו דג במים', שמספר על אגם ענק, שיש בו כל מיני קבוצות של דגים. והילדים בתגובה אמרו דברים מדהימים. כל אחד חשב בצדק שהוא השונה והמיוחד. ילד גבוה אחד אמר שמפריע לו שהוא הכי גבוה. היה אחד עם משקפיים, שחשב שהוא השונה. אחד שקשה לו לקרוא מהלוח, ומישהו אמר שאם היה ילד עם כסא גלגלים הוא לא היה יכול לשבת איתנו עכשיו באמפי... "וזה בדיוק הדג שעשינו. על כיסא גלגלים, משקפיים, עם אותיות הפוכות עליהן, כי הוא גם דיסלקטי והכל מתערבב לו, ושמנו אותו על רמפה, שמאפסת את המכשול שלו להגיע לאן שהוא רוצה. התהליך היה מדהים".- ומי נתן את השם, שהוא הברקה "שונה זה שווה"?"נו מי את חושבת?" היא צוחקת. "לאמנים יש גם אגו גדול מאוד, את יודעת... אני נתתי את השם. שווה בסלנג זה טוב. כולנו שונים וכולנו שווים. אגב, הפרסומת המבריקה של סטיבן הוקינג, היא שנתנה לי את ההשראה לפסל".דגים נוספים בתערוכה הם הדג של חדשות קיסריה, "כוחה של מילה, צבוע בורדו, קרניים לראשו, לאחר שעובדי העיתון ויתרו על חיבור הביצים לדג. האומנית נירית קרבי פיקחה על העבודה. אירית צפרוני אחראית על הדג של מועדון הגולף קיסריה LADY GREEN. אילנה מאוטנר, וחיה הפנר אחראיות על הדג של כיתות ה', "משחקים ביחד". אורית שרייבר-אשכנזי על הדג של הנוער, COOLDAG. ג'ודי לבל, הדג של כיתות ב' – המשפחה שלי. חגי פלד ורותי מנוחין, על טריאתלון, TRI. אורה סיגליס, ביני סיגליס ואורי דקל אחראים על הדג של כיתות ו' – מעברים, דג שהוא זיקית, שעובר ממצב למצב. אפור ומפלצתי מעורר השראה.סמדר אביגדורוב, ביחד עם פרידה הרבנית, אחראיות לדג בית הכנסת, שנקרא "בתפילה". מירה אירווינג, טלוויזיה קהילתית – דג טבעי. TV.הדג של סמדר גרליך, של מועדון השיט נקרא "רוח טובה". סמדר: "התקשרתי לסמדר גולדרייך, חברה שגרה בשכונתי, שהבן שלה התעסק בשייט, ורציתי לעניין אותו בדג. הוא לא רצה, אבל כבר באותו יום התייצבה אצלי סמדר עם סינר. יום יום עבדנו יחד. רצינו שיהיה ייצוג לצבעים הכחולים והטורקיזים, עם דגש של חול וצדפים. כי כל הדג הוא פסיפס של אבנים וחלוקי נחל קטנים. זה דברים שבחיים לא עשיתי. אני עובדת בעיסת ניר בכלל, אבל הכל היה בעזרתה של אתי גדיש, שהיא אישה מדהימה."יום אחד הבאתי את המפרש הביתה לרן בעלי, שאחראי על כל חוגי השייט במועצה, שיתקן אותו. והוא חיבר לראש המפרש את השבשבת הפרטית שלו שנמצאת בגינה שלנו, ובכל בוקר היה שותה מולה את הקפה."התהליך היה מופלא. הכרתי אנשים חדשים. אנשים העירו, התפעלו, החמיאו. היה כיף. חוץ מזה שהיה מאוד חם, כי עבדנו באוויר הפתוח, עם חומרים קשים". חיה מליק, אומנית שמתיכה זכוכית, אחראית על דג זהב, הצעיר של מועדון C הבוקר: "במועדון שלנו יש פנסיונרים מגיל 45 עד 90. כל מי שפנוי בבוקר. ישבנו עם 12 איש מהמועדון, וכל ההצעות שהועלו התקבלו. אחד הציע שזה יהיה דג זהב, כי אנחנו בגיל הזהב. אמרו נוסיף לו פרפרים, כי בגיל שלנו אנחנו פנויים ויש לנו הרבה פרפרים ורעיונות בראש. הדג שלנו גם עומד על מזוודה, אם שמת לב", היא מבהירה, כאילו אפשר להתעלם ממזוודת הבטון הענקית. "אנחנו נוסעים הרבה לטיולים בחו"ל, אז הדג שלנו צריך מזוודה, הלכנו על כל הרעיונות שהועלו. כולל השם של הדג 'אל תגיד כשהיית צעיר עשית חיים, עשה חיים והייה צעיר'". כותרת משנה: מאור הראל, מכיתה א', הבן של שרית ועמית: "הבאתי דגים מהאמבטיה שצריך לתפוס אותם. ואני מתגעגע אליהם עכשיו, כשהם על הפסל. אולי אקנה אותם שוב. העבודה על הדג הייתה כייפית, אבל אני רוצה בכלל להיות שחקן כדורסל, כי אני מאוד גבוה". כותרת משנה: המיקום של דג השעון של החפ"ק הוא הטוב מכולם. ממש ליד לחם ארז. כדי שאנשים יראו כמה זמן הם יושבים שם. מזל שלא כל אחד יודע לקרוא שעון אנלוגי... |