כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הספרים שלא נקרא לעולם

    59 תגובות   יום שלישי, 14/9/10, 16:12

    ואז באה הציפייה.

    בכל כניסה מהבית או יציאה ממנו העיניים נודדות ומתבייתות על תיבת הדואר. אולי הגיעה התשובה. לא מבצבץ משם שום זנב של דבר-דואר, אבל אולי זה נדחף פנימה, וכבר מזדרזים עם המפתח לחלץ את האוצר. בעצם, אולי הם יתקשרו? הרי אם יתלהבו ממש – ומדוע שלא יתלהבו – יצלצלו מיד, שלא לבזבז זמן, שלא לאבד את ההזדמנות שניתנה להם. ואולי זה בכלל לא הגיע? או הגיע ונפל בין הכיסאות?

     

    וכך מדי יום, במשך שבועות, ולעתים חודשים.

     

    אחרי הריון ממושך, כתב-היד שוגר אחר כבוד להוצאות הספרים הגדולות, באנחת רווחה: "אני את שלי עשיתי. זהו, עכשיו הוא כבר ילך לבד, כמו גדול."

     

    התשובות מגיעות טיפין טיפין, מנוסחות בנימוס: "מצאנו עניין רב בספר שלך, אך לצערנו אינו מתאים לתוכנית העבודה שלנו השנה." או "אחרי עיון מעמיק והתלבטות מצאנו את כתב-היד שלך בלתי מתאים לקו של הוצאת הספרים שלנו. בהצלחה."

     

    מה עכשיו?

    כל התשובות הגיעו – וכולן שליליות. נראה שהשבט אמר את דברו – לא תתקבל למדורה שלנו. העלבון צורב. אולי זה בגלל העורך. אולי משום שלא דאגתי לעריכה בטרם שלחתי את יציר כפיי. ואולי כל רעיון הכתיבה היה מקסם-שווא, פרטנזיה מגלומנית ותו לא.

     

    כך נגנזות כמה פנינים יקרות-ערך (נכון, בתוך רוב של ספרים שאולי מוטב להותירם באיזו פינה אפלולית), שלא יעובדו ולא יגיעו לידינו לעולם.

    למרבה המזל, כמה מהכותבים המוכשרים האמינו באיכותו של כתב היד הדחוי ובערכו ולא אמרו נואש, ביניהם ארנסט המינגווי, שמספרים כי נדחה על-ידי 32 הוצאות ספרים, אוסקר וויילד, ג'יימס ג'ויס ונבוקוב.

     

    מה שמבדיל בין הכותבים המוכשרים שעלו בסופו של דבר על דרך המלך לאלה המוכשרים לא פחות שאת יצירותיהם לעולם לא נקרא, ניתן להגדיר במילה אחת: נחישות. הנחושים אינם מרימים ידיים. הם יודעים שהילד הזה לא ילך לבד, ואינם מתביישים להושיט לו יד גם אחרי שהרו אותו ולפלס לו  דרך בכל אמצעי שעומד לרשותם: עריכה מחודשת של כתב-היד, שליחה להוצאות ספרים נוספות, הפקה והפצה באופן פרטי, או הפקה באמצעות הוצאת ספרים קטנה, במימון חלקי או מלא של הכותב עצמו.

     

    http://simania.co.il/bookimages/covers0/1615.jpg

    דרג את התוכן:

      תגובות (58)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/10/11 13:35:

      אבא במאה:-))) קריצה

        8/10/11 13:07:
      נכון באופן כללי. אין כמעט אדם שהצליח באופן כלשהו שלא חווה מספר כשלונות בדרך.
        6/7/11 16:33:
      התנ"ך הוא ספר לקוי מהרבה מאוד בחינות, למרות זאת, אמונה בכתוב, הפצה ושיווק, עשו את העבודה. רוזן
        17/6/11 13:27:
      אז נסי בבקשה כעורכת סיפרותית להעריך סיכויי סיפורי תודה.
        21/4/11 20:16:
      כמו בכל תחום, נחישות דבר חשוב הוא.
        14/4/11 22:44:

      צטט: דניאל זיסקינד 2011-04-14 17:07:43

      נחישות חשובה בכל תחום, ובכל זאת, עורך/ת ספרותי/תית טובים ידעו להעריך את סיכוייו של הספר.

       

       

       

       

      סיכוייו של ספר לְמה? להיות פנינה ספרותית? ספר טיסה? רב-מכר?

      ואם הכתב היד הוא אכן פנינה, אך טוב רק לאניני טעם,

      או להפך - הוא רדוד ושטחי, אבל שווה לכל נפש?

        14/4/11 17:07:

      נחישות חשובה בכל תחום, ובכל זאת, עורך/ת ספרותי/תית טובים ידעו להעריך את סיכוייו של הספר.

        13/4/11 01:58:

      צטט: Boaz Bin Nun 2011-04-13 01:31:29

      טריסטן אגולף שכתב את אדון החצר, ספר נפלא, קיבל 76 סירובים...ואני ממתין לסרובים שלי. כשיגיעו נחשוב מה עושים


      היתרון שלך, אם כתבת בעברית, הוא שקשה מאוד להשיג כאן מספר כזה של סירובים.

      בהצלחה!

        13/4/11 01:31:
      טריסטן אגולף שכתב את אדון החצר, ספר נפלא, קיבל 76 סירובים...ואני ממתין לסרובים שלי. כשיגיעו נחשוב מה עושים
        22/3/11 13:21:

      צטט: shai.h 2011-03-22 13:09:00

      כן קיבלתי לא מעט תגובות כאלה. לבסוףמצאתי את גוונים ואת דביר (לפני האיחוד) שהוציאו את קבציי הסיפורים שלי בלי שום בקשה כספית, הוצאותמוגבלות של כ- 1,200 עותקים וללא יחסי ציבור. לטוב ולרע . אבל לפחות הספרים נראו כמו שרציתי

       

      שפר גורלך (ודאי סייעת לו לא מעט).

      איך נקראים ספריך שראו אור?

        22/3/11 13:09:
      כן קיבלתי לא מעט תגובות כאלה. לבסוףמצאתי את גוונים ואת דביר (לפני האיחוד) שהוציאו את קבציי הסיפורים שלי בלי שום בקשה כספית, הוצאותמוגבלות של כ- 1,200 עותקים וללא יחסי ציבור. לטוב ולרע . אבל לפחות הספרים נראו כמו שרציתי
        19/3/11 19:51:
      כל כך נכון. בעיקר הנחישות.
        23/12/10 03:41:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-12-21 21:51:24

      צטט: צל עץ 2010-12-21 11:00:39

      טוב את מכירה הרבה יותר טוב ממני את תעשיית ההוצל"א.
      כשהתחלתי לכתוב את "הספר" שלי, ערכתי כמה פרקים ראשוניים על מנת לקבל חוות דעת מעט יותר מקצועית, ושלחתי לכמה אנשים מביני דבר בנושא דרך אנשים מקושרים.
      יומיים לאחר מכן קיבלתי שלוש הודעות מאוד ברורות.
      עזוב הכל, שב תסיים את הספר... !!! ובהזדמנות הראשונה כנס למשרד כדי לסגור את כל התנאים שלך.
      עניתי להם, אני כותב מתוך אהבה לכתיבה ובכלל ליצירה. אין בכוונתי להפוך את הכתיבה למקצוע מאחר ואני מעדיף לעבוד בעבודה שאני לא מחשיב כתחביב. תודה אני מאמין שלכשאסיים נהיה בקשר. שלחתי את המייל, חייכתי צעקתי, שאפתי מנות אגו בכמויות שלא הותירו חמצן למחצית מדינת ישראל, פתחתי בקבוק יין, התיישבתי ליד המחשב וכתבתי עוד פרק במהירות שיא.
      וזה היה הפרק האחרון שהצלחתי לכתוב.
      ככל הנראה שזה מה שאני הייתי צריך לשמוע. אתה לא בכיוון , תסיים אחר כך נדבר , יש לי עוד אלף ספרים על השולחן ... ועוד לא מעט תגובות שהיו אמורים כן להעיר את הנקבובית ההיא במוח שמעוררת את "אני עוד אראה להם ...!!!".
      קראתי כמה מהפוסטים שלך, הכתיבה שלך ציורית עם נגיעות של ציניות הומוריסטית וחדות שלא מאפשרים לי לפחות ללכת לאיבוד מההכוונה שלך.

      אז... תראי להם !!! בהצלחה :)

      מילא שלא הראית להם. אבל למה שלא תַראה לעצמך, אה?


       

       זה בדיוק העניין ... כנראה שמאז הפסקתי לראות את ההמשכיות :-(

        21/12/10 21:51:

      צטט: צל עץ 2010-12-21 11:00:39

      טוב את מכירה הרבה יותר טוב ממני את תעשיית ההוצל"א.
      כשהתחלתי לכתוב את "הספר" שלי, ערכתי כמה פרקים ראשוניים על מנת לקבל חוות דעת מעט יותר מקצועית, ושלחתי לכמה אנשים מביני דבר בנושא דרך אנשים מקושרים.
      יומיים לאחר מכן קיבלתי שלוש הודעות מאוד ברורות.
      עזוב הכל, שב תסיים את הספר... !!! ובהזדמנות הראשונה כנס למשרד כדי לסגור את כל התנאים שלך.
      עניתי להם, אני כותב מתוך אהבה לכתיבה ובכלל ליצירה. אין בכוונתי להפוך את הכתיבה למקצוע מאחר ואני מעדיף לעבוד בעבודה שאני לא מחשיב כתחביב. תודה אני מאמין שלכשאסיים נהיה בקשר. שלחתי את המייל, חייכתי צעקתי, שאפתי מנות אגו בכמויות שלא הותירו חמצן למחצית מדינת ישראל, פתחתי בקבוק יין, התיישבתי ליד המחשב וכתבתי עוד פרק במהירות שיא.
      וזה היה הפרק האחרון שהצלחתי לכתוב.
      ככל הנראה שזה מה שאני הייתי צריך לשמוע. אתה לא בכיוון , תסיים אחר כך נדבר , יש לי עוד אלף ספרים על השולחן ... ועוד לא מעט תגובות שהיו אמורים כן להעיר את הנקבובית ההיא במוח שמעוררת את "אני עוד אראה להם ...!!!".
      קראתי כמה מהפוסטים שלך, הכתיבה שלך ציורית עם נגיעות של ציניות הומוריסטית וחדות שלא מאפשרים לי לפחות ללכת לאיבוד מההכוונה שלך.

      אז... תראי להם !!! בהצלחה :)

      מילא שלא הראית להם. אבל למה שלא תַראה לעצמך, אה?


       

        21/12/10 11:00:
      טוב את מכירה הרבה יותר טוב ממני את תעשיית ההוצל"א.
      כשהתחלתי לכתוב את "הספר" שלי, ערכתי כמה פרקים ראשוניים על מנת לקבל חוות דעת מעט יותר מקצועית, ושלחתי לכמה אנשים מביני דבר בנושא דרך אנשים מקושרים.
      יומיים לאחר מכן קיבלתי שלוש הודעות מאוד ברורות.
      עזוב הכל, שב תסיים את הספר... !!! ובהזדמנות הראשונה כנס למשרד כדי לסגור את כל התנאים שלך.
      עניתי להם, אני כותב מתוך אהבה לכתיבה ובכלל ליצירה. אין בכוונתי להפוך את הכתיבה למקצוע מאחר ואני מעדיף לעבוד בעבודה שאני לא מחשיב כתחביב. תודה אני מאמין שלכשאסיים נהיה בקשר. שלחתי את המייל, חייכתי צעקתי, שאפתי מנות אגו בכמויות שלא הותירו חמצן למחצית מדינת ישראל, פתחתי בקבוק יין, התיישבתי ליד המחשב וכתבתי עוד פרק במהירות שיא.
      וזה היה הפרק האחרון שהצלחתי לכתוב.
      ככל הנראה שזה מה שאני הייתי צריך לשמוע. אתה לא בכיוון , תסיים אחר כך נדבר , יש לי עוד אלף ספרים על השולחן ... ועוד לא מעט תגובות שהיו אמורים כן להעיר את הנקבובית ההיא במוח שמעוררת את "אני עוד אראה להם ...!!!".
      קראתי כמה מהפוסטים שלך, הכתיבה שלך ציורית עם נגיעות של ציניות הומוריסטית וחדות שלא מאפשרים לי לפחות ללכת לאיבוד מההכוונה שלך.

      אז... תראי להם !!! בהצלחה :)
        24/11/10 18:01:

      צטט: jakson 2010-11-24 09:42:29

      אני כואב את כאבך
      אף על פי שלא קראתי
      את שכתבת
      אבל נישאלת שאלה
      למה לא להוציא את זה לבד
      למה לחכות עד שהם יגידו לך כן
      האמת היא שיש לי איזה רעיון
      על דרך הפצה יחודית שאני חושב עליה
      אם זה מענין אותך ניקבע לדבר בטלפון

       

      רק מבקשת להבהיר - הפוסט נוגע בתופעה שאני נתקלת בה, לא בכתב-יד פרטי שלי.

        24/11/10 09:42:
      אני כואב את כאבך
      אף על פי שלא קראתי
      את שכתבת
      אבל נישאלת שאלה
      למה לא להוציא את זה לבד
      למה לחכות עד שהם יגידו לך כן
      האמת היא שיש לי איזה רעיון
      על דרך הפצה יחודית שאני חושב עליה
      אם זה מענין אותך ניקבע לדבר בטלפון
        20/11/10 11:09:

      צטט: elad.z 2010-11-20 08:29:41

      כיום, אם מישהו מעוניין, קל הרבה יותר גם להוציא ספר לבד ללא כל ההוצאות. הבעיה אחרי זה היא לשווק אותו, אבל זה אפשרי אם רוצים בכך.

       

      טכנית, אתה צודק.

      קל מאוד להפיק ספר, בהשקעה מינימלית, תוך עיקוף הוצאות הספרים וחלק מאנשי המקצוע.

      מעשית - רוב ההוצאות העצמיות האלה לוקות בעריכה חובבנית, בדילוג על הגהות ובעיצוב לא הרמוני, בהעדר יד מכוונת ומקצועית.

      זה עוד לפני הצעד הראשון והבעייתי בשיווק ללא גב.

        20/11/10 08:29:
      כיום, אם מישהו מעוניין, קל הרבה יותר גם להוציא ספר לבד ללא כל ההוצאות. הבעיה אחרי זה היא לשווק אותו, אבל זה אפשרי אם רוצים בכך.
        24/10/10 15:22:
      נחישות היא קוד להצלחה כמעט בכל תחום, כנראה גם בעולם המילים.
        23/10/10 00:34:

      צטט: מנצ'וריה 2010-10-21 18:37:19

      אני אכתוב את המדריך השלם למכוני ליווי.
      או רומן בדיוני : "הייתי נערתו של יחזקאל הגרוזיני".

      ושוב...את זה אני אהיה הראשונה שאקרא!
      מה שבטוח, את הצחוק שלי ישמעו בכל הבניין.

       

        21/10/10 22:24:

      צטט: מנצ'וריה 2010-10-21 22:15:40

      צטט: עורכת ספרותית 2010-10-21 21:22:24

      מנצ'וריה, לרגע חששתי שלא תעברי כאן לעולם.

       

      אני יודעת לעשות גם חמשירים.

      אבל רק בלילה ורק על נושאים שאני מתמצאת בהם.

       


      יופי, מנצ'.

      לעשות חמשירים זה חשוב.

      בעיקר בלילה.

        21/10/10 22:15:

      צטט: עורכת ספרותית 2010-10-21 21:22:24

      מנצ'וריה, לרגע חששתי שלא תעברי כאן לעולם.

       

      אני יודעת לעשות גם חמשירים.

      אבל רק בלילה ורק על נושאים שאני מתמצאת בהם.

        21/10/10 21:22:

      צטט: מנצ'וריה 2010-10-21 18:37:19

      אני אכתוב את המדריך השלם למכוני ליווי.
      או רומן בדיוני : "הייתי נערתו של יחזקאל הגרוזיני".
      נראה.

      מנצ'וריה, לרגע חששתי שלא תעברי כאן לעולם.

        21/10/10 18:37:
      אני אכתוב את המדריך השלם למכוני ליווי.
      או רומן בדיוני : "הייתי נערתו של יחזקאל הגרוזיני".
      נראה.

        16/10/10 12:08:

      צטט: יוסף זיתוני 2010-10-16 09:38:19

      אומרם כי," קנאת סופרים תרבה חכמה"הבעיה היא שמעטים הסופרים שבדרך הטבע יהוי אלה הקובעים לגבי יצירה כלשהי ובהם נועצים אם ספר כלשהו ראוי בכלל יאותו לציין איכות של ספר "כראוי "וטוב לפרסום. גם אני נאלצתי לנקוט יוזמה ובנחישות מימנתי הוצאת ספר פרי עטי לאור . התגובות בדרך כלל נילהבות .אם כי המצב ביסודו ללא חברת הפצה מתאימה כמעט ואין סיכוי לספר להצליח בקנה מידה ארצי . ומליצי היושר כאמור מעטים ואלה שנחשבים כבעלי דיעה לא ינקפו אצבע למענך. יוסף

      נדמה לי שערכה האמיתי של יצירה ספרותית אינו יכול להיקבע על-ידי אנשי מקצוע, אלא ביכולתה לייצג עצמה נאמנה מול הקורא (ורצוי שיהיה זה יותר מקורא אחד).

        16/10/10 09:38:
      אומרם כי," קנאת סופרים תרבה חכמה"הבעיה היא שמעטים הסופרים שבדרך הטבע יהוי אלה הקובעים לגבי יצירה כלשהי ובהם נועצים אם ספר כלשהו ראוי בכלל יאותו לציין איכות של ספר "כראוי "וטוב לפרסום. גם אני נאלצתי לנקוט יוזמה ובנחישות מימנתי הוצאת ספר פרי עטי לאור . התגובות בדרך כלל נילהבות .אם כי המצב ביסודו ללא חברת הפצה מתאימה כמעט ואין סיכוי לספר להצליח בקנה מידה ארצי . ומליצי היושר כאמור מעטים ואלה שנחשבים כבעלי דיעה לא ינקפו אצבע למענך. יוסף
        14/10/10 19:54:
      כל כך מכירה את ההרגשה. כתבתי ספר מעולה, לדעתי ולדעתם של הרבה אנשים. קיבלתי תשובות שליליות מההוצאות לאור. ויתרתי עליו מתוך יאוש ועלבון.
      עלבון מהיקום שגרם לי לכתוב את הספר מלכתכילה.
      אבל (!), היום, אחרי שנה וחצי, הספר חזר לחיי כשאני משתמשת בו כשאני מלמדת.
      זה מן ספר רוחני...
      אל תתייאשי. ז'ול ורן שלח את הספר הראשון שלו ל-11 הוצאות ונדחה.
      יום אחד תביני למה כתבת את הספר...
        11/10/10 17:15:
      לכתוב טוב לא מספיק.
      צריך לדעת גם לשווק את מרכולתך.
      או לתת לאיש מקצוע לעשות את ההתאמות והשיפוצים.
        9/10/10 21:25:

      צטט: מלכוד22 2010-10-08 23:09:08

      שלא לדבר על ג'וזף הלר שנדחה עם מלכוד22 שלו.... איך שכחת?

       

      אתה צודק, כמובן, והרשימה ארוכה.

        8/10/10 23:09:
      שלא לדבר על ג'וזף הלר שנדחה עם מלכוד22 שלו.... איך שכחת?
        3/10/10 08:48:
      כמו בכל מערכת שיווק, גם כאן יש ככל הנראה "מנופים" טובים יותר או פחות להצלחה...
        27/9/10 08:05:

      צטט: יוסף זיתוני 2010-09-26 22:25:38

      הנחישות היא ביטוי לכורח קיומי לכותב.כי זה המתפרנס ומתקיים מפעילות אחרת נוטה יותר להיות פחות החלטי וממילא התמדתו נעצרת בעודה באיבה.

       

      סופר אינו שכיר-עט, לא לפני שהצליח להיקרא "סופר", וּוַדאי שלא לאחר מכן.

      הנחישות לטעמי היא תכונה בסיסית שאינה תלוית סביבה או מצב,

      גם אם היא נדמית מכמה זוויות כאחותה התאומה של העבודה-מתוך-צורך-קיומי.

       

        26/9/10 22:25:

      הנחישות היא ביטוי לכורח קיומי לכותב.כי זה המתפרנס ומתקיים מפעילות אחרת נוטה יותר להיות פחות החלטי וממילא התמדתו נעצרת בעודה באיבה.

        26/9/10 13:56:
      תיסכול, אך לא, זה כלכך מאכזב לשמוע תשובות כאלה על
      יציר כפינו. בא להרוג אותם.............

      מה רמת הנחישות שלך בין 1-10 ?

      הומור עצמי יכול לעזור.
      מה את אומרת על לכתוב ספר כלכך גרוע, שעצם הקריאה שלהם אותו, יהיה העונש שלהם ????? אפשרי ?
        25/9/10 18:37:

      צטט: נעם דימנט 2010-09-25 16:07:29

      אז מתי יודעים אם נדרשת נחישות או שהספר לא משהו?

      הנחישות תביא גם טקסט גרוע למקום הכי טוב שניתן.

      אני מניחה שהרגע בו אפשר לדעת בוודאות יחסית שמוטב לוותר ולגנוז את הטקסט, הוא כשחברים שביקשת מהם לקרוא ולתת לך חוות דעת, אומרים לך, "אה, זה באמת נחמד."

       

        25/9/10 16:07:
      אז מתי יודעים אם נדרשת נחישות או שהספר לא משהו?

      אני בכל אופן מחוסן, גם לא כותב ספר וגם רגיל לתשובות שליליות עליהן כתבתי בפוסר שלי
      הי-טק ל"צעירים בלבד" ?

        23/9/10 20:03:
      נחוצים כישרון, נחישות ו... קצת מזל (-:
      תודה לך.
        23/9/10 19:34:
      היי חברה
      אני כל כך מבינה אותך זה מזכיר לי רעיונות עבודה של אנשיי הייטק . או כל עבודה אחרת
      זה המצב לדאבוני בכל התחומים
        19/9/10 01:17:

      צטט: לואיס קרול 2010-09-18 21:22:02

      יונה

      התמדה  הוא  אחד  הכוחות  המשמעותיים  בתבל.  יותר  חזק  מכח המשיכה....

      גיליתי  ששום  המצאה  לא בוצעה  על  ידי  פסימיסט,  אלא  רק  על ידי  אופטימיסט.

      שבע יפול צדיק וקם  ,  זו  ההתמדה להמשיך בדרך שבחרת.

      האחים  רייט, היו  בעלי  חנות  אופניים, ללא  תואר  אוניברסיטאי,  ובנו  217  דגמים  של פרופיל  כנף,עד ההצלחה..

      המציאו  שיטה  לבדוק  את  כח העילוי  שלה, וב 17  בדצמבר 1903  שינו  את  העולם.

      הביטי  בכל שדה  תעופה  ודמייני מה  ההתמדה שלהם  עשתה.

           ד"ר אליהו  גולדראט סיפר  שאת הספר  "המטרה"  הוצאה  כמו  מקגרו היל ענו לו  שבספר  טכני  הם  יודעים  איך  לטפל   גם  בספר  עלילה,  אבל  על  עלילה טכנית הם  חסרי יכולת  לסווג  אותה....

      למותר  לציין  שרק  הוצאה קטנה  קיבלה  את  הספר, ואחרי  הוצאתו, 

       כל  הוצאה  חיזרה  אחריו  לפרסם  בכל  שפה  שהיא....

           כל  כשלון  מתסכל...  אבל אם  את  מאמינה בעצמך, זה  העיקר...רק  יהלומן  מזהא  יהלומים...

           בהצלחה...

             שמעון

       

      http://cafe.themarker.com/image/1780486/

      תודה ששרבבת לכאן את התמונה הזו, מ"שוליית הקוסם", מהימים שעוד ציירו עכברים על נייר, מבלי להיעזר בעכבר.

        18/9/10 21:22:

      יונה

      התמדה  הוא  אחד  הכוחות  המשמעותיים  בתבל.  יותר  חזק  מכח המשיכה....

      גיליתי  ששום  המצאה  לא בוצעה  על  ידי  פסימיסט,  אלא  רק  על ידי  אופטימיסט.

      שבע יפול צדיק וקם  ,  זו  ההתמדה להמשיך בדרך שבחרת.

      האחים  רייט, היו  בעלי  חנות  אופניים, ללא  תואר  אוניברסיטאי,  ובנו  217  דגמים  של פרופיל  כנף,עד ההצלחה..

      המציאו  שיטה  לבדוק  את  כח העילוי  שלה, וב 17  בדצמבר 1903  שינו  את  העולם.

      הביטי  בכל שדה  תעופה  ודמייני מה  ההתמדה שלהם  עשתה.

           ד"ר אליהו  גולדראט סיפר  שאת הספר  "המטרה"  הוצאה  כמו  מקגרו היל ענו לו  שבספר  טכני  הם  יודעים  איך  לטפל   גם  בספר  עלילה,  אבל  על  עלילה טכנית הם  חסרי יכולת  לסווג  אותה....

      למותר  לציין  שרק  הוצאה קטנה  קיבלה  את  הספר, ואחרי  הוצאתו, 

       כל  הוצאה  חיזרה  אחריו  לפרסם  בכל  שפה  שהיא....

           כל  כשלון  מתסכל...  אבל אם  את  מאמינה בעצמך, זה  העיקר...רק  יהלומן  מזהא  יהלומים...

           בהצלחה...

             שמעון

       

      http://cafe.themarker.com/image/1780486/

        16/9/10 18:28:

      צטט: leagat 2010-09-16 14:46:56



      היי
      מדורות השבט מתגדרות בנוצותיהן

      ולא רק זאת
      גם קולגות מתבצרים בחלקת אלוהים
      אינם מפרגנים
      אף אינם מוכנים לחלק טיפים
      שמא ליטרת הבשר תיגרע משולחנם

      עברתי דרך זו בתהליך הוצאת ספרי הראשון לאור
      לא אשמח לעבור זאת שוב

      אנו הכותבים יודעים לכתוב
      לגדל מרפקים - אינו הצד החזק שלנו

      תודה
      לאה

       

      זו ראייה קצת פסימית.

      יש כל מיני מדורות שבט, אבל נכון שנחוץ שבט מתאים כדי להבעיר מדורה.

      ובעניין גידול המרפקים, זה בעייתי ולא פשוט,

      אבל תחשבי על זה שישנם בעלי חיים שבצר להם הצמיחו זימים,

      ויתרו על זנב, ויצרו מתכונת-ציד חדשה.

      ופה - כולה מרפקים, על תשתית קיימת.

        16/9/10 14:46:


      היי
      מדורות השבט מתגדרות בנוצותיהן

      ולא רק זאת
      גם קולגות מתבצרים בחלקת אלוהים
      אינם מפרגנים
      אף אינם מוכנים לחלק טיפים
      שמא ליטרת הבשר תיגרע משולחנם

      עברתי דרך זו בתהליך הוצאת ספרי הראשון לאור
      לא אשמח לעבור זאת שוב

      אנו הכותבים יודעים לכתוב
      לגדל מרפקים - אינו הצד החזק שלנו

      תודה
      לאה

        16/9/10 14:45:

      צטט: שלומית רפפורט-מירון 2010-09-16 14:29:50

      לרגע נבהלתי. חשבתי שמילותי הן שתחזרנה את השלווה למעונך, אך מיד ראיתי שגם כאן אינני בת יחידה וכמוני מרגיעים רבים. לא צריך להבהל מהדחיה של ההוצאה. לא עושה אחרים טובים יותר או אותך גרועה. ונוס ממילו שרדה גם ללא מרפקים. האמת שלי ושלך, לא חייבת לחבוק עולם.


      למען הבהירות - לא העליתי את הנושא ככותבת אלא כעורכת, שמטבע הדברים נקלעת לא אחת לצומת ההחלטה של כותבים המתלבטים אם להשקיע בעריכה לפני שיגור כתב היד להוצאות הספרים, או להשביח את הטקסט אחרי שכבר נדחה. בשנות עבודתי נתקלתי לא אחת באותם ספרים מצוינים שלא יגיעו לעולם אל הקוראים.

      לרגע נבהלתי. חשבתי שמילותי הן שתחזרנה את השלווה למעונך, אך מיד ראיתי שגם כאן אינני בת יחידה וכמוני מרגיעים רבים. לא צריך להבהל מהדחיה של ההוצאה. לא עושה אחרים טובים יותר או אותך גרועה. ונוס ממילו שרדה גם ללא מרפקים. האמת שלי ושלך, לא חייבת לחבוק עולם.
        16/9/10 07:54:

      צטט: ג'ו הרעב 2010-09-15 23:10:13

      הלוואי שהייתי מצליח להיות מוכשר כמו שכתב היד שלי מצליח להיות נחוש. אני משוכנע שבמקרה הזה, אף עורך לא יצליח ליישב את הסתירה.


      הייתי ממליצה שתקפיד לשתות יותר מים. לפחות עד החצב הראשון.

       

        16/9/10 00:19:

      לצערנו ,רבים היוצרים המוכשרים שנולדו נטולי מרפקים,שהקדימו את זמנם,שלא היו מקושרים ,שיצירתם אבדה מבחינת הקוראים. ומעבר לכך,יוצרים שעומדים במרכז הבמה אינם בהכרח הטובים ביותר.ישנם שירים וסיפורים נפלאים שנותרים במגירות,ואולי אפילו לא בהן.ישנם גם מאגרים נפלאים של אלפי ספרים,שאוכלוסיות שלמות לא מגיעות אליהם.לפעמים אנחנו החילונים מאבדים את היצירה הספרותית הענקית של גדולי הרוח שלנו בשל דתיותם,והדתיים מפסידים את ההגות החילונית וחבל,כי העולמות הללו יכולים וצריכים להפרות זה את זה.

        15/9/10 23:10:
      הלוואי שהייתי מצליח להיות מוכשר כמו שכתב היד שלי מצליח להיות נחוש. אני משוכנע שבמקרה הזה, אף עורך לא יצליח ליישב את הסתירה.
        15/9/10 08:17:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-09-15 08:01:36

      נתת לי רעיון להוסיף פוסט, שכנראה לא אכתוב לעולם, על הספרים שלא אקרא לעולם, על האהבות שלא אוהב לעולם, על המקומות בהם לא אבקר לעולם, על המעשים המטופשים שלא אעיז לעשות לעולם, על פסגות ההרים שלא אכבוש לעולם, על מי שכבר לא אפגוש לעולם, ובטח שעוד תהיה לי רשימה יפה ומכובדת שתרגש ותרטיט איזשהו לב. אבל במחשבה שניה, אולי עדיף לכתוב משהו אופטימי, על מה שכן אספיק לכבוש, ליצור וכו'

       

      לפחות במה שקשור לאופן תפסיתנו, הבחירה חופשית לגמרי.

      גם בהחלטה לשקוע בגעגועים אל מה שכבר לא יהיה, או בתקווה ובשמחה לקראת מה שמצפה לנו.

        15/9/10 08:01:

      נתת לי רעיון להוסיף פוסט, שכנראה לא אכתוב לעולם, על הספרים שלא אקרא לעולם, על האהבות שלא אוהב לעולם, על המקומות בהם לא אבקר לעולם, על המעשים המטופשים שלא אעיז לעשות לעולם, על פסגות ההרים שלא אכבוש לעולם, על מי שכבר לא אפגוש לעולם, ובטח שעוד תהיה לי רשימה יפה ומכובדת שתרגש ותרטיט איזשהו לב. אבל במחשבה שניה, אולי עדיף לכתוב משהו אופטימי, על מה שכן אספיק לכבוש, ליצור וכו'

        15/9/10 07:55:

      "למרבה המזל, כמה מהכותבים המוכשרים האמינו באיכותו של כתב היד הדחוי ובערכו ולא אמרו נואש, ביניהם ארנסט המינגווי, שמספרים כי נדחה על-ידי 32 הוצאות ספרים, אוסקר וויילד, ג'יימס ג'ויס ונבוקוב".

      -

      תודה על הפוסט היפה הזה, ועל שנתת תחושה של חיים ונשמה לכתב-יד (כלשהו), ששוכב מיותם במגרה אפלולית ושאולי כדאי להושיט לו יד נחושה וללוותו הלאה...

        15/9/10 01:02:

      צטט: המלך שלמה 2010-09-14 23:18:36

      מסכים עם הנחישות... לא יודע לגבי מימון עצמי...

      שנה טובה מלאה פנינים...

       

      גם נחישות צריך לתדלק. היא עשויה ממעשים, לא מרעיון מופשט.

       

      נחישות. אמרת הכל. ואחרי שקראתי את הסיפורים הקצרים של המינגויי השבוע, לא ברור לי מי האדיוט שדחה אותו. הוא בדרך כלל מתהפך בקבר על כך.
        14/9/10 23:18:
      מסכים עם הנחישות... לא יודע לגבי מימון עצמי...

      שנה טובה מלאה פנינים...
        14/9/10 20:41:

      צטט: The Horse Whisperer 2010-09-14 20:15:09

      מסלול נחוש בהחלט

       


      הללויה! אשמח להתעדכן.

        14/9/10 20:15:
      מסלול נחוש בהחלט
        14/9/10 19:27:

      צטט: The Horse Whisperer 2010-09-14 19:21:05

      טוב זה יקרה גם עם הספר שלי :)

       

       

      מה יקרה? המסלול הירוק? המסלול הנחוש?

        14/9/10 19:21:
      טוב זה יקרה גם עם הספר שלי :)

      ארכיון

      פרופיל

      עורכת ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין