שירו המפורסם של רבי נחמן מברסלב: “כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל" כנראה לא חלחל אל אוכלוסיית היהודים האורתודוקסים בארץ (שחלק ניכר מהם חסידים), אחרת קשה להבין מדוע מכל השמות שבעולם הם אימצו לעצמם את השם "חרדים". לא יראה, לא חשש, לא פחד, לא מורא אלא דווקא חרדה היא ההגדרה העצמית של מגזר "הבוטחים בשם".
נכון שמקור השם (ישעיהו סו') – מייחס את החרדה למלא את דבר השם, אך נראה שהחרדים הרחיבו והעמיקו את החרדה כמעט לכל תחום של החיים. מהגויים ועד היהודים הרפורמים, מאיתני הטבע ועד חידושי הטכנולוגיה, מהתקשרות הכתובה ועד האינטרנט, כמעט מול כל תופעה מציבים האורתודוקסים חומה גבוהה של חרדה.
בימים של טרום מדינת היהודים, בהם חיו היהודים בסביבה אנטישמית חומת החרדה הייתה מובנת. השאלה, האם קיומה של מדינת יהודים לא הייתה אמורה לפתור את הבעיה הזאת? יכול להיות שניתן "להוציא את היהודי מהגטו, אך לא ניתן להוציא את הגטו מהיהודי"? ואולי גם לנו (הציבור החילוני) יש חלק בחרדה הזו. יכול להיות שהיחס הדוחה\ מזלזל\ נגעל וכו' כלפי החרדים הוא שעוזר להם את חומות הגטו הבדלניות שלהם. יכול להיות שברגע שהחרדים יפסיקו להיות כל כך דחויים תשכך מעט החרדה שלהם, או אז הם יוכלו להשתלב כחלק אינטגרלי מחברה (לימודים, עבודה, צבא) לא מכפייה אלא מתוך הרגשה שהמדינה הזו שייכת גם להם? |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והוא אומר :
יד אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.
ואם היו קוראים לעצמם : יראנים, חששנים, פחדנים, מוראים
היית יכול לשאול למה שם זה
אני חושב שאמונתם כה חזקה בצדקת דרכם, שאין זה כלל
מעניין אותם, דעת אחרים או דחייה,,,
לצערי כאשר יש ידיעה על חרד ששיקר, באופן אוטומטי נהפכים כל החרדים לשקרנים (על ידי חלק ניכר מהציבור). זו בדיוק חומת הגטו שלדעתי הגיע הזמן לפרק אותה.
"שמע היטב," אומר לו הרבי, "בשבת הגע לבית הכנסת, עמוד מול הקהל והקשב היטב לעשרת הדיברות. ברגע שהרב יגיע לדיבר 'לא תגנוב', הסתכל היטב סביב ותראה מי מסמיק. האחד שיסמיק - הוא הגנב!"
כעבור שבוע, מגיע היהודי לרב רכוב על אופניו בעליצות וצועק לו:
"רבי, רבי, אתה גדול!"
"נו, הלכת לבית הכנסת?" שואל הרבי.
"כן, בדיוק כמו שאמרת," עונה הבחור.
"ועמדת מול הקהל?" מקשה הרבי.
"כן, כן," מתלהב היהודי.
"וב-'לא תגנוב', תפסת את המסמיק?" מוודא הרבי.
"לא," משיב היהודי, כבר ב-'לא תנאף' נזכרתי היכן שכחתי אותם..."