ארקדי שר שזה רק עוד יום, עוד יום, עוד יום.....הזמן לא מכיל משמעות, עושים-ישנים-מטלות. מעבירה ימים..אחד אחרי השני. התמונה שלו מדי פעם עולה שוב. עייפה. רוצה לישון. רוצה לבכות. מה כל זה אומר? לא מבינה והעולם-לא שם לב מדהים ההצגה עובדת-עד הסוף מתרחקת מאלו שמכירים. אלו שיזהו. יוצרת חלל חילופי של חיים חוזרת בלילה למיטה לבד. מחכה להירדם... החשש הזה, להיתפס בעצב, להיכלא בתוכו, להינעל...הכל קורה...מזדחל...לאט אבל בטוח חודר לי לנשמה כמו ארס איטי מישהו יגלה מישהו יבין וגם אז לא יוכל לי..... |