ההיסטוריון היוני הקדום הורדוטוס מספר על "המכתב הראשון" בהיסטוריה האנושית. הוא מספר שהסקיתים שלחו "מכתב" אל מושל הפרסים שהכיל "ציפור עכבר צפרדע וחמש חיצים". אין לקנא בשליחים האלה שהיו חייבים לשמור על חייהן של "המילים" החיות שהיוו את תוכן המכתב תוכן המכתב היה "אם אינכם יודעים לעוף כציפור בשמים הסתתרו כעכברים במעמקי האדמה או קפצו לביצות כצפרדעים אם תסתכנו במלחמות איתנו נכריעכם בחצים. במשך הזמן למדו לדעת שקל יותר לצייר ציפור במקום לשלוח ציפור חיה וכך התפתח כתב ה"הפיקטוגרפיה (כתב הציורים) מאחר שלא כל אחד ידע לצייר פישטו את התמונות לקווים פשוטים שהפכו לסימנים מוסכמים לתיאור עצמים.סימנים אלה עברו מספר שלבים עד שהפכו לסמנים פונטים.
העם היהודי היה העם היחידי בעולם העתיק שבניו ידעו כמעט ללא יוצא מהכלל קרוא וכתוב שהרי כל יהודי חייב היה לדעת לקרוא בתורה.לא כך היה המצב אצל אומות אחרות.לרבות "המתורבתות" שבהן. השופט גדעון שחי ופעל 1200 שנה לפני הספירה.(תקופת הברזל)כאשר רצה להעניש את ראשי העיר סוכות מבלי לפגוע באנשים הפשוטים לכד נער מסוכות וזה רשם לו את שמות כל שרי העיר וזקניה. 2000 שנה א"כ עדין לא ידעו מלכי אירופה קרוא וכתוב כ2400 שנה לאחר נערו של גדעון עדיין לא ידעה האינטליגנציה באירופה להיעזר בכתב
הקיסר קרל הגדול (814-742) קיסר הפרנקים שהוכתר בשנת 800 לקיסר רומי ושלט בכל אירופה המערבית מצאצאי שושלת מלוכה היה נכדו של שארל מרטל הידוע בשמו קרל הפטיש לא ידע קרוא וכתוב, לעת זקנתו ניסה ללא הצלחה ללמוד לכתוב, הוא הכיר בגודל החיסרון וציוה להקים בי"ס בהם ילמדו חינם פשוטי העם יחד עם בני האצולה. במקביל לאירועים אלה מסתימת תקופת האמוראים בחתימת המשנה ומתחילה תקופת הסובוראיים
שני דברים הפכו את היהודים לציר המרכזי שעליו נעה התרבות המערבית. הדבר הראשון הוא בהיותה תרבות לומדת והדבר השני הוא רעיון התיקון. היהודי מאמין שהאדם בא לעולם פגום ועל כן הוא חייב תיקון. עיקרון התיקון המלווה בחוסר נחת תמידי ובעמדה ביקורתית בלתי מתפשרת הוא המשוב החוזר שאפשר ליהודים להפוך לגורם המרכזי בכל רעיון הקדמה
היהדות הייתה הראשונה שהפרידה את האל מהעולם. רעיון הטרנסצנדנציה הציב מול האדם אופק אין סופי שאליו היה עליו לשאוף. היהודי ניצב מול האידיאל האלוהי כנתון במתח מתמיד בשאיפתו אל הבלתי ניתן להשגה. תכלית חייו היא תמיד "באין סוף" השאיפה לנסות ולהשיג את הפער הזה היא הורתה של מצוות "תיקון העולם" שמגולמת בעולם המודרני ברעיון הקדמה והמחקר המדעי. אותה עמידה לקראת האופק האידיאלי היא שהניעה את המערב לפתח ולשכלל לא רק את עולמם מבחינה מוסרית אלא גם את עולמם מבחינה טכנולוגית. ואין זה מקרה שבמזרח לא התרחשה המהפכה המדעית. שכן בתפיסת העולם האימננטית לא קיימת אותה קריאה בלתי מתפשרת להתעלות
הבעיה הייתה שרעיון הטרנסצנדנציה הביא גם להמצאתן של אוטופיות כדוגמת הרעיון המשיחי. השאיפה המבורכת לתיקון העולם. הפכה לתקווה עקרה לעולם אחר שיבוא במקום העולם הממשי. כך קרה שתנועות משיחיות רבות פעלו למעשה נגד העולם הזה.
למרות ששלושתן נחשבות דתות מונותיאיסטיות יש הבדל עצום בין היהדות לשתי אחיותיה. בניגוד ליהדות, שבבשורת ייחוד האל הביאה לשינוי מהפכני במעמדו של האדם, כשהיא מטביעה בו את מושגי החרות והחופש, הנצרות והאסלאם שימרו יסודות פגאנים, הנצרות כמעט במודע. והאסלאם, כמעט שלא במודע. הנצרות העניקה לכאורה משמעות שונה לנרטיב הפגאני אבל בסך הכול שימרה את הצלם בהיכל כשהיא ממירה סמלים יוונים רומים בסמלים נוצרים. אבל לא השכילה כדת מונותיאיסטית חדשה למקם את האדם במקום הראוי לו ביחס לבורא עולם.
הנצרות היא דת שכל כולה סליחה וויתור לטבע האדם. מספיק לחוטא לקבל עליו את האמונה בשילוש הקדוש וכבר נסלחים לו כל חטאיו והוא נעשה לנוצרי אדוק. גם האסלאם שימר לאורך כל תולדותיו יסודות פגאנים שנטמעו בו עוד מתקופת הג'אהיליה. כל הניסיונות של האסלאם לקדש את אמונת הייחוד ע"י מחיקת כל צורה של האנשה מדמותו של אללה, רק העצימה את הקשר החושני והארוטי בין המאמין למושא כיסופיו. מספיק שהמאמין יתמסר לאללה יקבל עליו את רצונו וכבר הוא נעשה מוסלמי אדוק. כמו הנצרות גם האסלאם לא הצליח למקם את האדם במקום הראוי לו ביחס לבורא עולם והותיר אותו במצבו הטרום אסלמי, התמסרות המאמין באסלאם לרצונו של אללה היא ביטוי פגאני מוחצן להיותו של המוסלמי המאמין אדם ללא חרות, ללא רצון חופשי, וללא אישיות משלו.
בניגוד ליהדות שבה האל פונה אל המאמין היחיד, הנצרות והאסלאם פונים לכלל המאמינים וע"י זה שוללים מהם את חירותם כאינדיבידואלים, האל בנצרות ובאסלאם רואה במאמינים יחידה הומוגנית אחת וכך הוא גם מתייחס אליהם. כל הפוגרומים שערכו המוסלמים ביהודים היו ביום שישי וכל הפוגרומים שערכו הנוצרים ביהודים, היו ביום ראשון. שכן אין דבר יותר קל לכמרים לאיאתולות ולאימאמים מלהסית המון שהוא קולקטיב וג'מעה נטול יכולת חשיבה עצמונית.
בהיותן דתות הלכה היהדות והאסלאם הן דתות חיים. ליהדות יש תרי"ג מצוות ולאסלאם יש את חוקי השריעה אלא שיש הבדל גדול ביניהם. בעוד שהלכות השריעה מקרבות את האדם לטבעו, מחוברות להגיון ומותאמות לאורחות חייו והן מוחצנות ותפקידן הפרקטי הוא להדק את הקשר הסימביוטי שבין המאמין לאללה. תרי"ג המצוות שהשית הבורא על היהודי מנותקות מההיגיון ויוצרות עולם מופנם שכל תפקידו לקרב את האדם לאלוהיו ע"י זה שהוא מרחיק אותו מטבעו (מטבע האדם)
הנוצרים קידשו את האמונה והאסלאם קידש את המוות. ושניהם קידשו את המיסיונריות ואת הפצת דתם בדרך כוחנית ואלימה והפכו אותה לערך עליון. כל מה שהנצרות מבקשת ממאמיניה זה רק להאמין והאמונה הנעלה מבחינתה היא האמונה במה שהוא מעל לטבע, בעניין הזה מרבים להזכיר את דבריו של אב הכנסייה הירנימוס "אני מאמין משום שזה אבסורדי" וכל מה שהאסלאם מבקש ממאמיניו זה נכונות למסור את חייהם למען אללה ולקדש את הרעיון של "דין מוחמד בסייף".
בניגוד ליהדות בנצרות ובאסלאם המאמין המקבל עליו את רצון האל הוא תמיד בבחינת זכאי. אצל הנוצרים יכול המאמין לקבל משיחה אחרונה לפני המוות וכבר דרכו סלולה היישר לגן עדן. ואצל המוסלמים יכול המאמין להרוג בכופרים ולהפוך לשהיד וכל חטאיו מיד נמחלים לו, ולא רק זאת, אלא שמיד מלאכי השרת יורדים מהשמים ומלווים אותו לגן עדן ועוד מסדרים לו שבעים וחמש בתולות שלא ידעו גבר מימיהן.
|