היום הרשיעו את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה.

מצד אחד, שופטים אמורים להיות בעלי מוסר גבוה ויושרה פנימית גבוהה מאוד,

הם אנשים שאמורים לתת דין צדק, על בסיס עובדות מוצקות ביותר.

הם אמורים לקבוע החלטות גורליות, רק לאחר שבדקו מליון פעמים לפחות את כל האפשרויות ופסלו כל סבירות - גם הקלושה ביותר - לזיכוי מחמת הספק. 

לכאורה - אין באפשרותם לקבל החלטות שגויות, כיוון שהם מסתמכים אך ורק על אמיתות והוכחות, שניטל מהן כל ספק לגבי נכונותן.

זו הסיבה כי אנו אמורים לקבל את דעתם, לכבד את החלטותיהם באשר הן, להסכים עמם ולהשלים עם מה שקבעו.

מצד שני, כולנו רק בני אדם.

בני אדם יכולים לטעות הרבה מאוד פעמים במשך היום, גם בעשותם פעולות פשוטות מאוד, פעולות כאלה שבשגרה, שאינן דורשות חשיבה מיוחדת.

לעיתים הטעויות מסתיימות להן בשלום, לעיתים הן מסתיימות בפציעה או במוות.

האם ההחלטה שקבלו השופטים - אכן נכונה?

משום מה, במקרה הספציפי הזה, מאוד קשה לי להאמין בכך.

נדמה כי הפעם ישנן פחות מדי הוכחות מוצקות, יותר מדי שיבושים בזירת הרצח ויותר מדי אנשים שחיפשו תוצאה מיידית.

 כלומר, מישהו להאשים אותו.

משהו - תוצאה כלשהי - שתרגיע את הרוחות.

מכיוון שאיני בקיאה בכל הפרטים של החקירה,  משום שהמידע היחיד שיש לי הוא מאמצעי התקשורת בלבד   ומפני שאיני שמה עצמי לשופטת - אוכל רק לקוות וליחל לשני דברים:

שלעולם לא יאבדו חפים מפשע את החופש שלהם,

שנזכה לחיות בעולם רגוע, שלו וטוב, ללא פשע, ללא אלימות וללא קורבנות.

לו יהי.