0

3 תגובות   יום רביעי, 15/9/10, 08:30

שמונה ושבע עשרה (את זה לקחתי ממנו)

השעון המעורר אף פעם לא סיקרן אותי

תמיד ידעתי מה מחכה לי

בסוף הצלצול

בתחילת האור

של

היום.

משימה שנואה

לסדר את התיק

הייתי נשארת פה עוד קצת

החדר נעים

והים קרוב

מאד.

נצא אל נחל

עם הרבה אנשים

גם שם הייתי נותנת

לעצמי

לבד

עם מים ירוקים

ירוקת

ואזוב

זה מחליק

אותי פנימה.

יש דבר שלא אמרתי

(זה היה עושה את זה ממש

פרידה)

תודה.

כל הקידושים

כל שלושת הכוכבים

כל הילדים

והילדות

כל הגולות

כל השבט

כולו

באו בזכותך.

בלי סוגריים בכלל.

זו הייתה מתנה

עטופה באצבעות

נעימות (אני יודעת את זה. פשוט יודעת את זה.)

וגם שירה אומרת מילות

הודיה (זו הבת השלישית,תודה לאל, היא בריאה)

אני ארד להיפרד ממים

וחול באצבעות

הרגליים

כי כבר התקלחתי הבוקר

והיום זה מכנסיים קצר

שיהיה נוח

ליפול.

אתמול אמרו לי

הרמת הפקה, סחתין

מצחיק כשגדולים (מנהלים)

מדברים במילים של

קטנים (מנסים)

יזכרו לי את זה לטובה.

יכולתי עוד

הרבה

מילין של מילים

ללכת

בלי להגיע

בכלל.

עוד חוזר איזה ניגון

עוד חוזרת

מילה.

דרג את התוכן: