קוראים לו איבראהים

והוא מתדלק בתחנת דלק שיש בה בית קפה.

מלא אנשים עוברים לידו

ואני הרגשתי אותו מהשניות הראשונות

כי אני רואה נשמות טובות

שחבויות בבני אדם

כמו בלימונדה מהספר "דברי ימי מנזר".

אז הקשבתי לו

והפכנו חברים.

מה זה חברים? חברים ל 3 דק' כל יומיים.

אבל הוא מרגש אותי יותר מכל החברים האחרים שיש לי.

יש בו במלאך הזה עומק ותובנות של נזיר טיבטי

וחכמת חיים ששמה כל פרופסור בכיס הקטן.

אני עובר איתו חיים שלמים, על הדרך

by the way

תרתיי משמע.

הוא רואה את הילדים שלי

ואני שומע על כאבי הגב שלו

הוא רואה אותי לא מגולח

ואני רואה אותו בחיוך ובעצב.

פעם הבאתי לו דיסק טוב עם מוזיקה מדליקה.

אני לא יודע אגב איך אני מזמן לעצמי את האירועים הללו

אני ממש צד אותם בלי מאמץ

פשוט פתוח, מחכה, והם באים אלי.

מה שבטוח, אני באמת מזמין לי אותם.

בקיצור, היום הלכתי רגע עם הספר באדולינה לבית קפה

כדי לסמן בו משפטי מפתח טאואיסטים

ופתאום איבראהים נכנס לבית קפה.

נעמדתי.

אני תמיד נעמד כשאנשים מתקרבים אלי

יש אנשים שלא עושים את זה וממשיכים לשבת.

לחצתי את ידו, וככה עמדנו באמצע בית קפה הומה אנשים.

הוא התחיל לדבר על מה הוא מרגיש

ואיך שהוא מרוצה מהכול כמו שהוא.

צריך לזכור שמדובר על מתדלק שעובד עם סרבל

בחום עז

ואם יש לך בראש דמות של איזה גברתן עב כרס ומזיע

אז פה הזמן לציין שהוא חתיך הורס, שרירי, עם פנים יפהפיות

כמו של ישראלי מלח הארץ בדיוק, עם עיניים טובות

בקיצור - הורס.

anyway, הוא החל לספר איך שהוא מרוצה מכל חביתה שהוא אוכל

ומדמיין שהיא כבש (ציטוט שלו)

ואיך הוא אומר לילד שלו להינות מכל שלוק של יוגורט.

אין להם הרבה כסף הוא מספר

והוא לומד להינות מכל דבר קטן.

"הים הוא הסם החדש שלי" הוא מספר.

אני הולך לדוג בלילה. יושב ונח.

אני מביט בו, והמום מהתשוקה והחכמה שהוא מתאר בה את החיים

את ההנאה מכל מה שיש, את האיזון המטורף שיש לו באופן טבעי

את הציטוטים שלו בטבעיות את כל הספרים של החכמים שאני קורא

ואני חושב מאיפה לעזאזל יש לו את התובנות האלה?

לאט לאט המילים שלו חודרות לי ללב

מרככות, משייפות, תמימות, אמיתיות, מרגשות

והדמעות מתחילות לזלוג לי בעמידה באמצע בית הקפה.

אני מבין שאנשים אולי רואים

מבין שהנשים שם אולי מביטות מסתכלות

ואולי הם חושבים כך או אחרת

ולא אכפת לי, אני מאפשר להן לזרום ולצאת

אני מאפשר לעצמי להרגיש

הרי לא כל יום יוצא להן לדמעות לצאת.

וככה, דקות עמדנו

הוא דיבר

אני הקשבתי

הייתי רק בשבילו

ודמעתי

וקיבלתי כוח.