והנה מה שאני בירכתי את גולו במסיבה:

גולו שלי, טובת שכל ויפת מראה.

איזו התרגשות לראות אותך, להגיע ליום המיוחד הזה. לראות אותך – פורחת. ניצנים ניצנים, הופכים לפרחים.

איזה יופי, איזו עוצמה צמחו מהגוזל הקטן של החורף הקר והטחוב של שנת 95-6.

בין "האבא תכסה אותי" לבין "אני לא צריכה שתתערבו".

 ביני לבין עצמי אני רק מקווה שבתוך כל מחול ההתבגרות הזה, על העצמאות הזאת שמתרחשת לה, ישארו לנו פינות קטנות. של אינטימיות. של תלות. של התפנקות. 

א.ד. גורדון כתב פעם כך ואני מצטרף: 

לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –

עָלֹה תַעֲלִי

אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,

אַל יֹאמַר: עֲלִי!

וְהָיָה כַּעֲלוֹתֵךְ

יֵאוֹר לָךְ הַיּוֹם –
וְהִנֵּה

אַתְּ אֵינֵךְ

בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם.

רק תמשיכי כמו שאת.