חשבתי על מבט צונן בחדר ממוזג. חדר אטום שרק מילים יכולות לבוא ולצאת בשעריו. יחידה כלכלית אוטרקית, מיעוט כל המשאבים האחרים רק ריבוי של מילים ודמיון פורה (זה כמו רחם או אדמה). מידי?. היסטוריה-משוכתבת הווה-אין עתיד-מאובק. שמעתי שכל האוטרקיות נפלו בסופו של דבר ------------ אהבה חדשה זה רעיון נפלא אם אני פנויה להובלה משאית של מילים פעם זה מסע פעם נמלים ------------- אני יכולה לומר שזה היה מן שירד מן השמיים טעמו משתנה עם בואם של מאוויים. פשוטים כמו קול וכמוסים כמו אצבעות בשערות (היום יש רק מונוסודיום גלוטומט)
היו שם היום מלא כאלה. לא יכולתי שלא לחשוב (העברתי אצבע רק באחד, ניגבתי מהר במכנסיים) --------------- היום צעדתי בנחל שלא הכזיב כלל
 שמעתי צמרות מדברות דיבורים של עצים ותיקים הם ראו כמוני עשרות שהתרגשו מהם הם כבר לא מתרגשים מכלום (ואחרי שאמרתי בלב ששמעתי אותם הם הגבירו את הקול. אני יודעת (משוגעת) שהם נתנו לי סימן)
לקחתי לי רגע הקשבתי למים יכולתי להישבע שהם נשבעו במשהו למישהו וגיחכו על זה בצלילים עדינים (משהו על זה שהם תמיד תמיד ואנחנו, ככה ככה)
בדרך למקלחת ראיתי שנהיה לי שיזוף של מכנסיים קצר. איזה ישן זה. (התבגרות מבויישת, חולצה ענקית, למשוך אותה החוצה מהגוף, מהחזה, מהבטן, מיד כשיוצאים מהמים. והמכנסיים הקצר. למי באמת זה היה נוח, ג'ינס גזור נוטף-נצמד. הייתה לי אז שפשפת לפני שידעתי שקוראים לזה כך)
------------ המדבר זו תפאורה הולמת ליום כיפור (פעם היינו אומרים רק כיפור)
אם מכים עם היד על הלב הרבה וחזק פעמים זה מגיע לעצמות ולעוד מקומות. ובכלל צריך להכות על הראש (הלב מה הוא עשה, מכאניקה פשוטה. שאיבה, פמפום, יניקה).
אז בביכנסת ובבית ילדים פוערים פיות זה לזה מציגים לראווה לשון לבנה (ופה עם ריח): הנה, תראו, אני צמה.
המקלחת שלפני החג הייתה תמיד מהירה ועדיין, הכי נקייה. זו מקלחת אחרונה (באמת) של השנה הישנה. והחדשה מתחילה תמיד עם תה ועוגייה (איך מהר עוברת הסחרחורת של הסיגרייה הראשונה)
והדיון המתחדש בכל שנה כמה בפתיחת ההיכל? וכמה הנעילה?
אמא עושה גם תענית דיבור בכיפור. כבר כילדים כל כיפור היינו מדברים איתה ב מממממ? ממממ. מממממ! ממממממ?! והיא הייתה עונה עם הראש או עם ממממ משלה.
הייתה רצה בדיחה (איך, איך לעזאזל, רצה בדיחה?!) על אחי שקם בלילה של הצום וטבל וופל בתה שלא נשמע את הוופל נשבר לו בפה (השנה אני הולכת לברר אם זה קרה באמת או שזו הפרזה)
תמיד בחדשות הראשונות של אחרי החג הייתי מופתעת שקרו כל מיני דברים לכל מיני אנשים בכיפור (היה נדמה אז שהעולם נעמד)
אני אצום גם השנה אין לי קרוקס ואני אצחצח שיניים בבוקר ואני אגלגל את אבא ואני אביא לאמא לביכנסת שמיכה (המזגן) ואולי גם מזרון (יותר מידי מדרגות) המחשב יידום ואני כנראה אחשוב כבר בכיפור מחשבות חוטאות --------------- שירה, תהל, הודיה ובת-אל. מזגזגת בין שמות וזה עדיין ספר בראשית.
|