
אי שם במרומי הר ההר חיה לה ציפור מיוחדת מאד, מגע קסם לה, הילתה זורחת מקומה שמור הוא כסוד,
טהורה היא וזכה, תמה שומרת היא על לב נשמתה, מחזוריות הזיכוך סובבת כגלגל אסור בה לפגוע, לשנותה,
בלילות, כשאיש לא מודע עטופה בכסותה, יוצאת היא ממחבואה, מרקיע האור, בליל השחור מתעופפת היא סביב, רואה, דואה,
מאתרת היא נשמות כואבות כפיה הנוגעת במטה הקסמים, בכנפיה פוזרת אור יקרות מדריכה, מכוונת חלומות להגשים,
האם גם אלי הגעת ונגעת? נשמתי הוארה, את חיי שינית, תודה על היותך את ציפור הנפש ההררית. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איריסקה נשמת מראה יקרה שלי,
קראתי את השיר והתגובות אין ספור פעמים
ובכל קריאה הלב שוב מוצף מבפנים
תמיד מודה על חברותך הנדירה
זו שפתחה בי צוהר להתבטא בשירה
מחבק בכל מרחק ומכל הלב
מתרגש שוב.. ואוהב
ושוב קוראת ושוב מתרגשת ושוב מחבקת
ורדית חברה יקרה שלי
אני אמנם כתבתי את השיר למישהי מסוימת
שבשבילי היתה כמלאכית שמעירה אותי משינה
ואחרי הכרותינו התחלתי למעשה לחיות
כמובן שכל מי שקורא את השיר מתחבר בדרכו השונה
העיקר שמסר האהבה והאור משותפים לכולם
ושמח שאת חברה כזו מיוחדת שלי בעולם
עינבר.. אני מסמיק..
לפחות הכשרון לא מבוזבז..
כתבתי כילד, ועכשיו כבוגר
כל שיר אלי ללב מתחבר.
כאדם, שהכתיבה היוצרת היא עיקר עיסוקו, תרשה לי להחמיא לך, ידידי... אתה כישרון מהמם!!!
תודה לך איריס על הפתיחות..
גם אני מרגיש סוג של תיקון
ממך אלי ואולי גם הפוך בכיוון,
עוד נבין יותר את מרחב המראות
את האיזור ההוא של הנשמות הטהורות..
לא מזמן כתבו עלי פוסט שאני פיה שאיבדה את דרכה לחושך...
משהו בסגנון
ריגשת אותי מאד
תודה לך...
אנחנו מראות, כבר אמרת, נכון?
חיבוק ענק לנשמתך