http://www.youtube.com/watch?v=-nlXvmt3SAU&p=C3654F61F7517E96&playnext=1&index=26 אהלן חברים, נאמר במקורות שעל חטאים שבין אדם למקום - נמחל לאדם, אבל על חטאים שבין אדם לחברו אין המקום מוחל לו, כי רק חברו יכול. אז אנחנו סולחים לזולת, כי סליחה כנה ואמיתית היא הדרך ללכת הלאה ללא משאות השנה שחלפה ומשקעיה. אבל מה עם היפוך תפקידים? לא נתינה - אלא בקשת סליחה מהזולת, ולו בלבנו? "מה?", מזדעזע מוישה, "שאני אבקש סליחה? למה? אני עשיתי איזה רע למישהו.“? אז כן, אפילו הוא עשה. כי בזמן מהזמנים, הוא דיבר לשון הרע על מישהו. על הילד שלו, על הבוס שלו, אין מצב שלא. עם להבין או בלי להבין שזה מה שהוא עשה. מקור איסור לשון הרע הוא בספר "ויקרא" (י“ט, ט“ז): "לא תלך רכיל בעמיך". זהו ציווי עמוק ממה שנראה לעין, כי הוא נוגע בכל מרקמי החיים. לא סתם כתוב ב"תהילים": "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.“ וכולנו חוטאים בחטא הזה. בתום לב, או שלא, בקטנה, או בגדול. מה שורש העניין? שאלתי את מיכל לוי, מטפלת מחוננת בשיטת "אהבה רבה,“ שהיא שיטה הוליסטית נפלאה לתיקון הגוף והנפש .( www.ahava-raba.co.il) "זה קורה,“ היא מסבירה את תרשים הזרימה, "כי הטבע האנושי חייב להיות צודק. וכשאנשים בטוחים שהם צודקים - הם חייבים להוכיח לאחרים את צדקתם. ואותו צורך להיות צודקים ולשנות את דעתם של האחרים, לעולם ינבע מרצונם המודע (או הלא מודע) של אלה הראשונים לקבל אישור לכך שדרכם נכונה, אמיתית ונחשבת". והוא מגיע, כמובן, ממקומות חלשים ובלתי משוכנעים בתוך עצמם, ומתולעת הקנאה וההשוואה: "למה הוא כן ואני לא“? "מה יש לה שאין לי"? "איך הוא מעז ואני לא?". "אלה שאלות כואבות ואנשים אלה פותרים אותן בכך שהם מעדיפים שכולם יהיו בדיוק כמוהם", אומרת מיכל. "כי אז יש להם פטור משינויים. הם ישרכו רגליים בתוך המציאות החמוצה שלהם, גם אם היא מאוד לא נוחה, וימשיכו לשרוד באיכות חיים ירודה, כי ’כך עושים כולם'". אבל אם מישהו כמוהם, עם אותן נסיבות חיים, מעז לעשות משהו אחר ונועז עם חייו ועוד להצליח - זה מטלטל להם את הקיום. כי משתמע מכך שגם הם יכולים היו לעשות אותו שינוי. מה שאומר, שזו לא האינרציה שתקעה אותם, אלא הם. ואם הם אלה שתקעו את עצמם - הם אלה שגם יכולים לזוז. איזה רעיון מפתה ומפחיד! ככה זה, שינויים, אפשרויות רחבות ושדות פתוחים מדי מפחידים. אבל אם כולם סביבם יהיו בדיוק כמוהם - הם לא יצטרכו להתמודד עם האפשרויות הפתוחות ועם הפחד מהלא נודע. ייפי! אין גירוי לשינויים, החום בוטל. אין פחד. "ואיך הם יביטו על עצמם במראה, כשהאחר שהלך בדרכו הייחודית העז והצליח? הם יקצצו ויגזמו אותו, ולו בהבל פה, למידותיהם הקטנות. והם יעשו זאת בגלל שהם חומדים את מה שיש לבנאדם הזה. כל כך פשוט. אם להם אין את זה - שלאף אחד לא יהיה. הם יעירו לו שהוא סוטה מהנתיב הברור והידוע ל'כולם,' 'יתקנו' אותו ויוכיחו לו קבל עם ועולם שדעתו (או דרכו) היא טעות. הם מוכרחים שהזולת יטעה והם יהיו צודקים, כי איך, אחרת, הם יקבלו אישור להווייתם האימפוטנטית? "ואם משימה זו לא צולחת בידם, הם ישמיצו וישפילו אותו, או ידונו אותו לכף חובה, בלי להבין לדקה איך זה להיות בנעליו. כי אם הוא 'פחות' - ולו בדמיון שלהם - אז זה 'פחות נורא,' מבחינתם. וכשהם לא מסוגלים לפייד לו את הקניין הרוחני או הגשמי במציאות, הם יעלימו לו אותו בדיבורים נוטפי קנאה ורוע, או בקולמוס מורעל ו'מלומד.' וזו, אגב, סיבת קיומם האמיתית של כל המבקרים באשר הם. לבטל את היצירה של הזולת, את טעמו ואת הווייתו, במקום ליצור בעצמם. זו גם הסיבה המדויקת לכך שתמיד תמצאו בטוקבקים את "חופש הטינוף“ (האנונימי, כמובן) בשם "חופש הדיבור,“ הא הא. כל אלה ששמחת החיים והטובין של הזולת מדגישים להם את חייהם השנואים - מעבירים עליו ביקורת, או טוקבק מנוול. "אבל איך אומרים, 'העונש פה טמון בתוך החטא.' כי אם אנשים מגיעים לרמות רשע כאלה, סימן שממש, אבל ממש רע להם בתוך עורם - וזה עונשם. כי הרי המבקרת או המשמיץ האומלל כותב או מדבר על עצמו, לא על נשוא ההשמצה, שעליו הוא רק משליך את תסכוליו." מה לומר, חברים, יטאטא איש איש מפתן ביתו (ברמה שצריך, או שבא לו) ויהיה העולם נקי. שנה טובה. איזהו עוון גדול יותר? הוצאת שם רע או הוצאת דיבה, היא פרסום דבר שקרי על אדם אחר, והיא חמורה יותר מלשון הרע. עצם העיסוק, כך נאמר, בחסרונותיו של הזולת הוא איסור בפני עצמו: "לשון הרע יש עוון גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו זה והוא ’לשון הרע‘ והוא המספר בגנות חברו "... (רמב"ם, הלכות דעות, הלכה ב'). לשון הרע היא דיבור בגנותו של אדם או דיבור העלול לגרום נזק לזולת, וזה איסור מן התורה. זה לספר על אדם או קבוצה דבר אמיתי שהוא רע, או מזיק. ודי רק באחד מהשניים, כדי שזה ייחשב לשון הרע. אבק לשון הרע: דברים ש עלולים להביא לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע. מקובל שאיסור אבק לשון הרע הוא מדרבנן (תקנת חז“ל), אם כי יש הסבורים שהוא מדאורייתא (מן התורה). דוגמאות לאבק לשון הרע: רמיזות שיש משהו רע למרות שלא מספרים אותו: "יותר טוב שלא נדבר על שמעון". דברים מותרים, שהשומע עלול לפרשם לרעה. דיבור דברי שבח על אדם בפני שונאיו, שעלול להוביל להתנגדות השומעים ולדיבור בגנותו של האדם. אז אם כוונתכם להמשיך להתעלם ממני ולא להגיב לכתבותיי תמצאו עצמכם מחוקים מרשימת חביריי ואו אותי מחוץ לרשימת כותבי הכתבות והפוסטים. בעבר וכן היום אני מתחייב להגיב אישית לכל מסר אישי שאינו בתפוצה. אני מודע שאהבה היא ללא תנאי.אך אני מאמין בחברות שיש בה הדדיות אני בטוח שזה לא נעשה מרוע לב מי שחש שהעתקתי ממנו כתבה אני מעמידו על טעותו כי אין זה מדרכי . שנה טובה ושונה לכם אגב איך אומרים צום קל או צום מועיל.? זה מזכיר לי שיום אחד ראיתי מישהו מוציא מתיבת הדואר שלי את העיתון היומי לפני התפילה וכשביקשתי ממנו את העיתון ניסה להתחכם והשיב לי חכה עד שאסיים הייתי לפניך. נסו לסלוח לו תמיד בשמחה פורים כיפורים http://www.google.co.il/#hl=iw&source=hp&q=%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D&meta=&aq=0&aqi=g1&aql=&oq=%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9B&gs_rfai=&fp=4c2e0510458cd10c ממליץ לצפות http://www.google.co.il/#hl=iw&source=hp&q=%D7%A6%D7%95%D7%9D+%D7%A7%D7%9C+%D7%90%D7%95+%D7%A6%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9C&meta=&aq=2&aqi=g4&aql=&oq=%D7%A6%D7%95%D7%9D+%D7%A7%D7%9C&gs_rfai=&fp=4c2e0510458cd10c http://www.youtube.com/watch?v=GrOcGF13uZA http://www.youtube.com/watch?v=vntgnRKmCeA&feature=rec-LGOUT-exp_fresh+div-1r-3-HM זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור תשע"א |