0
"לחם אבא". ככה קוראות הבנות שלי ללחם שאני אופה. אני אוהב לבשל אבל לא לאפות. להכין עוגה לא עושה לי את זה. בטח שלא כל העוגות המסובכות האלה עם הטורט והקרם או הבצקים המורכבים שצריך לאפות בשכבות או לקפל ולסדר ולחתוך ולהרים ולסובב... ממש לא הקטע שלי. אני לא זוכר מתי (שנתיים או שלוש), אבל באיזה שלב גיליתי שלאפות לחם זה אמנם מזכיר להכין עוגה אבל הרבה יותר נעים וביתי ובלי כל ההתייפיפות הזו של עוגה שחושבת את עצמה. לחם הוא משהו תשתיתי כזה. בלי יומרות. חוצמזה, שאני לש את הבצק בידיים (אין לי קיטצ`ן אייד) אני מרגיש שזה עושה את הלחם למשהו אישי מלא באהבה, והרבה יותר אמיתי. שלא לדבר על הריח שנהייה בבית בזמן האפייה... כבר נהייתי רעב רק מלחשוב על זה. עוד משהו שגיליתי שלמרות שלהכין לחם נראה כמו תהליך מאוד מאוד ארוך (לישה, התפחה, לישה, התפחה שנייה בתבנית, אפייה...) הוא ממש לא מייגע והוא משתלב נהדר עם עבודות הבית ואפילו לטפל בתינוק. את זה ממש חוויתי שנשארתי לטפל בבת הקטנה שלי בבקרים. מסתבר, שפשוט בזמן ההתפחה אפשר לעשות הרבה דברים אחרים. והבצק? הוא בינתיים משמין מנחת... ![]() מספיק דיבורים, עכשיו לתכל`ס, איך מכינים "לחם אבא" שזה בעצם לחם כפרי מקמח מלא וקמח שיפון, שאי אפשר לעמוד בפניו. אז מה צריך:
עכשיו, מה עושים עם כל זה: בקערה גדולה, מנפים את שתי כוסות הקמח לחם (הלבן). לוקחים רבע כוס מים חמימים ומערבבים בתוכה את השמרים ועליהם שמים כף קמח מהקערה. מניחים להם לנוח ובינתיים, מערבבים את הסוכר, מלח שמן שאר המים בנפרד עד שהכל נמס טוב טוב. יוצרים בקערה מהקמח כמו הר געש קטן מסביבו שופכים את המים עם הסוכר המומס, המלח והשמן. מוסיפים גם את הביצה אם רוצים לשם. ללוע של הר הגעש שופכים את השמרים שהתעוררו קצת ומפזרים מעליהם קצת קמח. ונותנים להם לנוח איזה דקה או שתיים נוספות. עכשיו, השמרים שכבר התעוררו קצת עושים בועות ומרימים את הלוע של הר הגעש. זה הזמן ל"הקציף" את כל תוכן הקערה בעזרת מערבל (עם הזרועות שמשמשות לקצפת או קצף של עוגה). מתחילים איזה 30 שניות במהירות נמוכה ואז עוד 3 דקות במהירות גבוהה. נוצרת עיסה נוזלית אחידה. על העיסה מנפים כוס מהקמח המלא, כוס מהקמח שיפון ועוד כוס מהקמח המלא. ומתחילים לערבב וללוש עד שנוצר בצק אחיד ולא דביק מדיי. אם זה דביק ועיסתי להוסיף עוד קמח מלא או קמח לחם ללא חשש. זה הזמן להפשיל שרוולים ולהכניס את הידיים לקערה ללוש טוב טוב עם כל הלב, ולחשוב מחשבות טובות ואוהבות פטנט: אפשר לשים במקרוגל כוס מים רותחים ולהכניס את כל הקערה לשם - זה תא קטן, המים הרותחים יוצרים לחות וחום וככה יש מעין תא התפחה. בחורף, צריך להחליף את הכוס אחרי חצי שעה או להוציא את הבצק - להרתיח את הכוס עם המיקרוגל עצמו ולהכניס שוב. בינתיים, אפשר למי שרוצה שדרוג, לבשל עם הרבה מים עד שיתרככו טוב, גרעיני חיטה שלמים, בורגול, שבולת שועל או גריסים. שאותם אפשר להוסיף בשלב הבא לבצק. הלחם יוצא עם כל מיני חתיכות טעימות ונהייה מעניין בפה. אחרי שהבצק תפח בערך פי שניים מגודלו, לשים אותו עוד קצת, מוסיפים תוספות כמו זעתר, או אגוזים קצוצים. או כלום שזה גם טעים ושווה בפני עצמו. מחלקים לשני חלקים שווים, וכל חלק שמים בתבנית מאורכת ומשומנת (כמו של עוגה אנגלית). ושוב שמים במקום חמים ולח להתפחה חוזרת של 30 דקות בערך (או עד שהוא מבצבץ החוצה מהתבנית. מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180-200 מעלות. שמים בפנים קערה עם מים רותחים גם שיהיה לחות קצת (עושה קרום נהדר ללחם...) למשך 40 דקות. נהנים מהריח שמתפשט בבית... מוציאים מהתנורומניחים להצטנן 10 דקות ומייד מוציאים מהתבניות ושמים על רשת שיצאו האדים, הלחם יתקשה מבחוץ, ויתקרר יותר מהר. בתאבון!!!
(פורסם ב-22 בינואר 2008 בבלוג שלי בתפוז) |