טוב אז ככה.. יודעת שכולנו רוצים שיסלחו לנו , כולנו רוצים להיות אהובים וכולנו רוצים להיות מישהו , משהו .. חשובים בעולם.

לפחות אני קצת כזאת.. ואני מניחה שלפחות בדבר הזה אני לא שונה מרוב בני האדם..

והיום יום כיפור כל שנה אני חושבת עם עצמי על חשבון הנפש שצריכה לעשות, האם הגיע הזמן להטהר באמת? להיות קדושה ליום אחד.. להתחבר ביום הזה לכל נקודות התורפה שלי.. להתחזק מתוך הקושי? מה השינוי שיחול בי בימים שאחרי ואם אני באמת רוצה שינוי.. האם רוצה להתחיל דף חדש או למשיך ברצף הימים שעוברים להם במהירות האור..כנראה שטרם החלטתי.

מניחה שרוצה בשלב הזה לקבל את עצמי על כל גווני - חלקם זוהרים וחלקם דורשים הברקה מתמדת. אין ספק בכך. אבל לקבל את עצמי.. זה כל הקטע לקבל את עצמי כל השנה ..

לצום של יום כיפור אני עדיין לא מתחברת.. שנים עברו מאז שכן.. הייתי אז צעירה הרבה יותר וזרמתי עם הזרם , בעיקר הזרם הביתי שצום ביום הזה הוא חובה ואין שאלות.. השאלות התעררו והן קימות עד היום.

לפעמים שיחה אחד עם בחור דתי עושה לי טוב.. מחברת אותי למקום שכנראה תמיד היה בתוכי (הוא אומר שעם כל החילוניות יש לי אופי של דוסית.. אני רואה בזה מחמאה)

הוא עוזר לי לפתוח ולו לכמה רגעים את חלונות שסגרתי אי שם מזמן לעולם הדת אבל אחרי השיחה אני חוזרת לעצמי.. חילונית גמורה.. מנערת מעלי את הצורך ללכת בדרך הספר יום יום וללכת בדרך שלי .. שהיא פחות ממוקדת פחות ציווית אבל היא שלי.

יום כיפור בא לי קצת מהר מידי.. יש תהליכים שלוקחים אצלי יותר זמן.

אני קוראת בלוגים וכל מידי דברים שאנשים כותבים, כולם רוצים להשמיע , להשמע , לפעמים זה נשמע לי כמו בלה בלה

אל תעשו ככה , כן תעשו ככה, אל תתנצלו בפורום הזה.. כן תתנצלו בפורום הזה.

אין לי יותר מידי מה לחדש בנושא.. כל אחד והאמת הפנימית שלו, הדרך שלו, טעויות שעשה, טעויות שעוד יעשה וכמה מקום הוא  בוחר להשאיר ללמידה עצמית ושינוי אמיתי.. אני יכולה רק להביט לאחור ולהגיד שדרך מסוימת עשיתי.. יש כבר הסטוריה קטנה

אבל עדיין העתיד כולו פתוח .. מקווה למצוא את השקט הנפשי והמתאגר להתפתחות אמיתית וכמובן - חיובית

לכתוב לא מתוך כאב.. מתוך מקום טוב זה הרבה יותר מסובך..

לשם אני רוצה להגיע. נקודות הרגש גם כשהרגש לגמרי מאוזן.