מחוברים | (החיפוש אחר) משמעות
האדם מחפש משמעות, כתב ויקטור פרנקל.
" איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא ? " שואל תום פטרובר, סולן להקת "היהודים". כמו פטרובר , גם הגברים ב"מחוברים" מחפשים תשובות ולא מוצאים.
רני : " אנשים מחפשים משמעות, אבל הדבר היחיד שחשוב זה משמעת. אחד הדברים שאתה עושה ביום של כתיבה זה לנסות בכל דרך להתרחק מהמחשב. הרי לכותבים יש יחסי אהבה שנאה גדולים עם הכתיבה, ולכן עכשיו כשאני צריך - אז זה הדבר האחרון שאני עושה, ומחפש סיבות לא לכתוב ".
( >> רני, מוכרחה לציין שאצלי זה בדיוק להיפך. יש לי מלא דברים חשובים פי כמה לעשות מאשר לשבת מול המחשב ולכתוב, ובכל זאת זה חזק ממני - אני מרגישה דחף וצורך עמוק לכתוב , כזה שמשבש את סדרי העדיפויות שלי , מאלץ ומכריח אותי לפנות לזה זמן.}
גיבור פרק 12 היה רני, (רן שריג), כשמסתבר שרשת "פוקס" האמריקאית קנתה את הפורמט של "רמזור", וההתרגשות בשיאה.
מדובר בהתגשמות חלום והישג לא מבוטל. ( >> מדליק, רני ! שמחה בשבילך, באמת. שא ברכה ממני :-)
רני עולה על גדותיו, כמעט על סף דמעות, מתענג על רגעי האושר הנדירים האלה, (באמת מרגש, אין ספק) , אולם הכאב שלו הוא שאין זמן "למשוך" עוד מהם: " אין לי כוח לחיים הקטנים האלה."
רני במפח נפש , מלא בתחושת ריקנות ובסערת רגשות מעורבים עקב הפער הזה בין חוסר היכולת להכיל ולעכל את המימוש הממשי של משאת נפש והצלחה, בעוד שמצד שני "החיים הקטנים" (כפי שהוא מכנה אותם במלים שלו) - נושפים בעורפו ולא נותנים לו מנוח, כשמהר מאד המציאות טופחת על פניו והאופוריה שוככת.
(>>> או כמו שאמר פטרובר - "איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא ?")
בהתחלה הוא מפנטז על הגירה לאמריקה, מרים כוסית לחיי האהבה עם אישתו, אבל האלכוהול גורם לה לנימנום ולא לעוררות מינית כפי שהוא מייחל לה.
שיחות המרפסת הקבועות שלו עם עידית, בה שניהם יושבים כדי לעשן, מזכירות לי את זוג השכנים שלי מהבניין ממול, שתמיד מעשנים באמבטיה, ועשן הסיגריות המיתמר שלהם מזהם לי את הכביסה שעל החבל.. שהם, אגב, זוג שכנים חביב למדיי, גם השיחות שלהם מעניינות .. (כשהחלונות פתוחים - שומעים הכל, בין אם מתכוונים להאזין או לא.)
עידית (בתוקפנות ): "בורח, בורח, בורח, מה אתה רוצה להגיד ? " רני: (בתסכול, בתחנונים ) : "מה אני בורח, עידית ?? ממה ? מה נושא השיחה ? השיחה היא משהו חופשי ! מה זה בורח ??"
>> הצדק עימו במקרה הזה. עידית קצרת הרוח, מבטאת כאן חוסר רגישות. הפעם אני לגמרי בצד שלו. הוא מסביר לה שהוא מדבר על מה שהוא רוצה לעשות כדי "לא להשתגע" (מלים שלו), והוא מרגיש שהוא "תחת ביקורת משטרת השיחה". היא מצידה בולמת אותו. חבל.
לעיתים השימחה והששון גואים ועצומים מכדי להכיל, תחושת הריחוף המשכרת והקושי להתמודד עם ההצלחה לא תמיד פשוטים. אני נזכרת במהלך הצפייה בשורה משיר של מאיר בנאי - "שער הרחמים" : "בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה" (הטקסט המלא והוידאו מצורפים בתום הפוסט).
קולו של בנאי ממשיך להתנגן במוחי וללוות אותי כל העת. עידית, מה שרני מתכוון לומר לך, במלותיו של בנאי הוא - "בואי איתי, איתי יחד, בואי מתוך הפחד."
בפרק 14 ששודר אמש - רני סובל מכאבי גב איומים, (>> עידית, תני לו קצת תמיכה, תני לו גב, תרתי משמע), ובנוסף מפגר בתשלומי המזונות כי הוא מרושש, מתגעגע לבנות כשהן אצל אמא שלהן, ונחשף בפגיעותו בסצינה מטלטלת בשיחת הטלפון (מונולוג, יותר מדוייק) שלו עם אביו שמצבו הבריאותי בכי רע : " מרגיש שאני לא ילד מספיק טוב". הוא אכול רגשות אשמה על שעקב המירוץ המטורף של חייו, הוא פוחד להתפרק ולא לחזור למסלול אחרי שהוא מבקר את אביו ומתבונן מקרוב במצבו, ולכן הוא מראש נמנע מלבקר. ככה הוא מתמודד, זו הדרך שלו לשרוד.
{ בהקשר הזה, כששייקה שואל את אישתו אם היא סבורה שהוא בן טוב לאביו, היא משיבה לו שמה שיותר חשוב בעיניה שהוא אבא מעולה לילדיו, האב הכי טוב שיש, ושזו צריכה להיות השאלה המהותית בעצם. }
" למה אני לא מסוגל להנות ? - אין לי תשובה על השאלה הזו.". (רן שריג)
אני נזכרת שגם לשייקה גולדן לא היתה תשובה לבן שלו כשהוא עישן במרפסת, ואייל שאל אותו "אבא, למה אתה מעשן ?"
(>>> "איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא ??", פטרובר)
החיפוש אחר משמעות ממשיך גם בפרק 13.
ישי: "אין מה לעשות, זה עולם אכזר. אתה שנייה לא מסתכל - מישהו יאכל את הראש שלך".
( >> מאד דומה לתחושות שביטא שייקה בפרק פתיחת העונה, אפילו אותה בחירה של אוצר מלים, לא רק השקפת העולם שלהם זהה)
חלף שבוע שלם מאז שלא ראה את דפנה, כי נשאר ללון במשרד, ולפיכך כילה ימים כלילות בעבודה - פליטת הפה שלו מסבירה את הכל :" רק עכשיו אני יוצא מהבית, אה , כלומר מהעבודה ".
>> עצוב שאנשים מתמכרים לקריירה באופן דרסטי ועמוק עד שהגבולות מיטשטשים.
זו המשמעות , ישי ?
(>>"איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא ?" , פטרובר)
כשהוא יוצא סוף סוף לאור בשדרה, הוא אומר שזו "תחושת התגלמות החופש". >> אבל זו לחלוטין בחירה שלך, ישי, להיקבר בעבודה ולא לחיות את החיים.
"יש רגעים בחיים שאני חושב שהבנתי מי נגד מי, איך דברים עובדים. ויש רגעים שמתחיל להיות לי ברור שאין לי מושג ירוק לגבי שום דבר מלבד דבר אחד : שהיום הזה הולך להיות ארוך."
בדיאלוג שלו עם דפנה שמרגישה שהוא "מפספס אותה", הוא מבטיח לה שלא כך הדבר -
דפנה: "הדת החדשה נקראת עבודה, וככל שאתה יותר היפראקטיבי וחסר שקט - שזו מחלה שמגדלת את עצמה - אתה עובד מהבוקר עד הלילה, וזו טעות מרה שגובה מחיר מאד יקר , אבל זה טרנד חברתי - ואתה קורבן."
ישי: "השאלה אם אני עובד בגלל הטרנד או בשביל לשרוד ? אין לי אבא שיכול להגן עלי "
דפנה : "אם אתה עובד כל החיים שלך - אתה מאושר ? - החיים מורכבים מעוד דברים. לא רק מהצלחה."
בפרק 12 דודו מאבד נתונים של תשע שעות עבודה, ובטוח שירדו לטימיון אחד עשר עמודים של כתיבת טקסט.
(>> אין ספק שזה מפחיד ומייאש.)
למזלו, טכנאי מחשבים אוטודידקט וגאון - מושיע אותו ומציל את הטקסט האבוד , והוא משתף אותנו שזו הסיבה שלו לקום בבוקר : " אם אני לא כותב - אני מת. חי את הדימיון ומדמיין שאני חי".
(>> אני מאמינה לו.)
בפרק 13 הוא מתוודה בפניה שהאלכוהול נותן לו שקט נפשי , ונטלי פתאום נלחצת ונבהלת, כי היא מעכלת כמה עמוק הוא בתוך זה, ומשיבה לו שהיא מרגישה שאין להם עתיד יחד , כי הוא מכור.
דודו אומר לבת שלו שמדובר בתירוצים.
(>> ?? !! )
שניות ספורות לאחר מכן המצלמה מוכיחה לנו מעל לכל ספק , כשהיא מעבירה מסר שאלף מלים לא תוכלנה להכחיש : על השייש במטבח מונחים בשורה ארוכה שמונה ( שמונה !) בקבוקי בירה ריקים, ולצידם שלושה בקבוקי ערק, ריקים אף הם.
נו ?
? need I say more
דודו, בקשר למה שאמרת על זה שאילו היית משתמש בסמים - אז זה היה בסדר מבחינת הסובבים אותך - אלכוהול וסמים זה היינו אך : אין הפרדה בין השניים. יש לי חדשות מרעישות בשבילך, אם לא ידעת - אלכוהול זה סמים לכל דבר ועניין. ההשפעה והפעולה הפיזית והנפשית על הגוף/המוח - הן זהות. אחד לאחד.
"הדבר היחיד שיציב אצלה (אצל נטלי) זה חוסר יציבות" , הוא ממשיך.
( חה ! מעניין, ואצלך, דודו ? >> היתה כאן השלכה קלאסית במונחים פסיכולוגיים ).
" הכל כזה שביר, נפיץ ", הוא אמר אמש, בפרק 14. ( >> כן דודו, החיים הם שבריריים, זה ידוע לכל.)
- - - לפני שאני עוברת ללואיס, הנה הטקסט המלא של השיר המצורף בקליפ שבראש הפוסט :
מחפש תשובה / היהודים מלים ולחן: תום פטרובר.
כשלואיס לא מצליח להתעורר לביה"ס במשך שבוע שלם , הוא נענש על איחוריו הכרוניים בהשעייה מהפנימיה, ונשלח לבית הוריו בשדרות : "לא הייתי בבית כבר חודשיים. אמא שלי אדישה מהחיים. אי אפשר לדבר איתם ".
איך שהוא נכנס הביתה - אחיו הגדול יוסי מבשר לו ש"אין מה לחייך" , כי אבא שלהם הוציא כנגדו צו הרחקה.
אנחנו מגלים שאימו ילידת אמריקה שנוהגת ללכת לצפות בסרטים בקולנוע כדי לברוח מהמציאות. עכשיו ברור ממי הוא למד את זה: "מצב רגשי , אין לי כח לשמוע את המצב הרגשי הזה, עזבי אותי, אני נכנס לזה ואז אני שוקע בזה".
(>> אני נזכרת בנהר, עליו כבר כתבתי)
לואיס פורץ בבכי מר בתום המונולוג : "אין לה דיעה בבית הזה, היא פוחדת ממנו , לא אומרת את דעתה. כלום לא מסתדר לי , שום דבר נורמלי לא מסתדר לי. אלוהים מעניש אותי על שיצאתי מהדת. נותן לי עונש על הכל. חיללתי שבת , עשיתי שטויות - נותן לי עונשים על הכל. אין לי כוח לקום מחר , אוף " (בדמעות).
( >> אולי זו הסיבה שהוא לא מתעורר לביה"ס ? )
אח"כ הוא ישן 12 שעות, ומאחר לפגישה עם אביו בבית הכנסת, ("אני שוב מאחר"), שמבקר ומוכיח אותו על כך : "אתה אוהב לפקשש".
כדי להתקרב לאביו, או לפחות לנסות, לואיס עוזר לו לשטוף את בית הכנסת, וכשהוא יוצא משם הוא משתף אותנו בדברים שלא אמר לאביו בפניו, על כך שהוא משתוקק לשיחה מלב אל לב איתו :
"אף פעם לא דיברנו. אין לך מושג מה עובר עלי. צרורות של עצבים וצעקות, אילו ידעת - לא היית מדבר אלי ככה. שלום שלום, מה קורה, רק על שטויות שנזרקות בבית, אבל שיחה של מה קורה, איך אתה מרגיש , מה אתה חושב עלי, אתה מאושר שאני כאן , אף פעם לא יוצא לי לדבר איתו."
במהלך הפרק, כשהוריו רבים - אביו מקלל את אימו שהבית שלהם לא נקי, האם הפסיבית, האומללה וחסרת האונים , שלא רוצה להיות דתייה בכלל, ונכפתה עליה בכוח צורת החיים הזו , מבטאת שמחה בפני לואיס על שחזר בשאלה , אבל היא עצמה נשארת דתייה ונכנעת לרצון בעלה על מנת "לעשות שלום בבית".
לואיס: "הוא שמח אני בבית ? הוא אמר לך את זה ?"
אמא : "הוא אוהב אותך מאד, יותר מאת יוסי"
( >>
- " כאב לו שלא הלכת בדרך שלו" , היא ממשיכה.
- "ככה לא אוהבים."
- "אתה צודק. אבא צריך ללמוד ממך כמה דברים".
- "כולם צריכים."
אבא של לואיס קברן ("הוא חופר קבר, שוטף את המת, וקובר אותו") ,והוא מצטרף אליו לבית הקברות ועוזר לו בעבודה.
אח"כ הוא אומר לנו - "היחסים ביני לבין אבא שלי די השתפרו. הוא חייך אליי עכשיו."
אבא שלו רק מחייך אליו, והוא ישר מתעודד. אלוהים אדירים , לאן הגענו שילד מסיק שהיחסים שלו עם אביו השתפרו משטות כזו, ושואב מכך כזו תקווה. כה מכמיר לב להבחין בכל פעם מחדש שאנשים נאחזים בכל דבר פעוט, מתוך צורך נואש להאמין במה שהם זקוקים לו.
בכניסה למועדון בבאר שבע, שואל אותו החבר שלו - "דופקים הכל, לואי ?" (>> הוא מתכוון לאלכוהול או לסמים) לואיס:" אני כבר עומד להקיא, אבל לא משנה."
>> בטח שלא משנה, לואיס, העיקר לא להרגיש.
אמא שלו שולחת לו הודעה "אני אמא רעה" , והוא מתפרץ עליה בזעם, תוקף אותה באגרסיביות.
- "אף אחד לא אוהב אותי, אתה אוהב אותי ? חשבתי שאתה לא רוצה להיות הבן שלי ".
(>> איזו אישה רמוסה, איזה אדם דרוס וחלש היא, אני מתחלחלת, כ"כ מכאיב לי לצפות בה).
- " מה , צריך ללמד אותך איך להיות אמא גם ?! " (לואיס)
בפרק 8, שמוקדש כולו ללואיס, אנחנו מגלים עד כמה הוא נער פנימייה תועה שסובל מהזנחה רגשית, ששופכת מעט יותר אור על הסיבות שדוחפות אותו לפשע ולאלימות, למציאות שבה פשיטות משטרה בחדרו הן דבר שבשיגרה, להיעדר מוטיבציה ללמוד / לחוסר יכולת להתרכז בלימודים.
אני כל הזמן דואגת וחרדה מה יהיה איתו אחרי שוך הסערה התקשורתית סביב הסדרה , מה יעלה בגורל פליט הריאליטי הרגעי בתום חמש עשרה דקות התהילה הזמנית שלו ? האם לאחר שהזרקורים יכבו , הוא יחזור לחיים המכבידים שלו ויבין ש"זה מה שיש" ?
האם הוא ישכיל לעבור מטמורפוזה משמעותית בתום ארבעים פרקים ? האם נשמע עליו חלילה בהקשר פלילי ? האם כשיישכח מהתודעה הציבורית - הוא יפול לתהום ? האם הוא יבחר בדרכם של כוכבי ריאליטי קודמים לו , שדעכו כשכבו האורות, כגון יוגב ברזילי שלא מצא עוד טעם בחייו והתאבד, או מוטי חטואשווילי שכמעט הכפיל את כל הקילוגרמים שהשיל מגופו ?
יתנו לו תוכנית נוער ? האם יהפוך לשחקן ?
מה יהיה איתו , מה ? מה יהיה בסופו ? מה צופן לו גורלו ?
כולי תקווה שהצעקה הגדולה בתוכו תוביל אותו למצא את השביל הישיר והבטוח אל שער הרחמים. הלוואי.
שער הרחמים ביצוע, מלים ולחן : מאיר בנאי
בואי איתי יחד
|
לשם מה את אומרת לו את זה ? ? איך את חושבת שיוסי ירגיש כשהוא ישמע אותך אומרת שבעלך מעדיף את לואיס ? את חושבת שהוא לא יצפה בסדרה ? >מעצבן ! )