if you love something set it free

if it come back

its yours

if it doesnt

it never was

במקור זה בטח מיוחס לבני זוג

ואני לוקח את זה לילדים שלי

לבן הגדול שלי.

כמעט בטעות נכנסתי לו לוריד יותר מדי

עם הלימודים, הספורט וכו'

ואז שמעתי על הבן של מישהו לידי

שכבר לא רוצה להיות איתו

מרוב שההוא נכנס לו לוריד (אבא שלו).

ופתאום אני קולט כמה שאני מנסה שהוא יהיה א' או ב'

וכמה אני רוצה שהוא יעשה ג' או ד'

ויש לו בכלל את האופי שלו

ומסלול הגדילה וההתפתחות שלו

ואני צריך להיות שם בעיקר כדי לחבק

וללטף

ולדגדג את החשיבה והראש לכיווני חשיבה חדשים ואחרים

לא יותר.

הערכים שלי מטופטפים על הדרך

בארוחת ערב

בדיבור על שיר

בנסיעה באוטו

לא צריך לעשות מאניפסט מכל דבר.

שיטעה

שינסה

זה המסע שלו.

כך אני ארויח אותו

כך הוא יאהב להיות לידי ולקבל ממני

לא בכוח

לא במוח

בנעימות. ברגישות. ביעוץ.

זה כמובן לא במקום גבולות כשצריך

וצריך ...

אלא במקום להיכנס לוריד ולשלוט.

אני יודע שזה רלבנטי גם בין אמאהות לבנות שלהן

ובין אמאהות לבנים שלהן

האתגר שלא לסגור את הילד too much.

בקיצור

לשחרר אותם

שיעשו

שילכו

שיחזרו

ואז נרגעים ביחד

ויש משפחה.