אדם עושה דבר הפוגע בזולתו, את הנעשה אין להשיב, ואם כן מה הטעם והעניין לבקשת הסליחה?   אפשר להסביר זאת בכך  שבקשת הסליחה מכוונת כלפי טיב המניע העומד ביסוד המעשה.כאשר דבר  נעשה באופן מכוון ומתגרה, עצם ההכרה והידיעה שזה במתכווין הופך את העניין לדבר שלא ניתן לעבור לסדר היום ללא התחשבנות עם הפוגע.אך כאשר ברור  שהדבר נעשה ללא כוונה לפגוע אז  יש מקום לריכוך ופיוס ואף למחילה גמורה ושלמה.על רקע האמור  הסליחה  ממזערת את דרגת הפגיעה וממירה אותה, מדרגה של פגיעה מכוונות לדרגה של דבר הנעשה ללא כוונת פגיעה. לשון אחר: הסליחה מרוקנת את הלב ממצבורי הכעס והזעם אודות הפגיעה. כאן יש מקום לשאול: האם הסליחה אינה הטעיה עצמית, במובן זה שהאדם הופך את הנעשה במכוון לדבר שנעשה בשוגג?אולם גם כאן ניתן לומר כי במבט מעמיק ניתן להסיק כי האדם כאשר עושה דבר הפוגע בזולתו, במידה מסויימת הוא עושה זאת מכח של כעס ושאר תכונות השולטות בו ונמצא כי ברגעים אלו הוא שוגג ביחס לעובדה שהפעולה לא נעשית מתוך תודעה בהירה וזכה. למען הסר ספק הדברים מתייחסים  רק לגבי עניינים  במסגר יחסים חברתיים ולא על פגיעות  בתחום הפלילי וכיוצא בהן. לאחר הערת הבהרה זו  אפשר להבין את  הסליחה לא כהטעיה עצמית אלא כתולדה של  נקודת מבט המשקיפה על הדברים מצד מהותם. עד כאן הדברים התייחסו לצד שנפגע. עתה נותר לבחון את הצד של הפוגע. בהכרה הכללית כולנו מכירים באפשרות הטעות, ומודעים לה ואף לא פעם מצטערים על כך בינינו לבין עצמינו  אך מצד שני  יש מקרים ומצבים בהם נח יותר להתפתל  באקרובטיקה פילפולית  ובלבד להימנע מלהתנצל ולבקש סליחה. ביטוי מעניין לסוג של קושי זה מוודגם בסיפור הבא: אדם פגע והעליב את חבירו באופן יוצא מגדר הרגיל, עד שהוחלט למנוע את כניסתו לבית הכנסת.לימים כאשר הגיע יום הכיפורים,נשלחה לו הודעה מוועד בית הכנסת, לפיה כניסתו לבית הכנסת תהיה אפשרית אך ורק כאשר יבקש מאותו פלוני סליחה.לאחר דין ודברים הסכים לתנאי. וכשהגיע לבית הכנסת עמד באמצע הבימה, ואמר, למרות שאני סבור שפלוני הוא מושחת ורשע, בכל זאת לפנים משורת הדין אני מבקש את סליחתו. הנה כי כן, הקושי לבקש את הסליחה גדול יותר אף מעצם יכולת המחילה והסליחה. לאור זאת נקל להבין מדוע ראש השנה  ויום הכיפורים מתאפיינים בעצם בקשת הסליחה. ואף כל החודש נקרא בשם כך חודש הרחמים והסליחות.בסופו של מסע מסתבר שהסליחה מכילה עוצמה כבירה, הן לגבי עצם בקשת הסליחה אך בה בעת גם לגבי עצם היכולת לסלוח. בשני המצבים האדם נתבע   להתעלות על רגשי האני העצמי.