כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מונטיים

    איך אפשר לשמוח כשעצוב ?

    20 תגובות   יום שלישי, 16/10/07, 18:36

     

     

     

     

    עכשיו הוא שב אל חיק המשפחה. היא קיבלה אותו בחזרה. הוא הלך ונעלם, כמעט והתאדה. בתוך הצינור הלאומי. ורק היא ישבה ובכתה. ישבה וחיכתה. ריבוי נפשות שקראו בשמו, יומם וליל, קול שלוב דמעות. קול שלוב לחישת נשימה כבדה של אמא.

     

    עכשיו הוא בבית, לבוש גלימה לבנה. עצום עיניים בתוך תכריך מלאכי השינה. עכשיו הם שמחים, קיבלו את שנעדר מהם בחזרה. עכשיו הם אמורים להיות שמחים. אז למה,לעזאזל, הם בוכים ?

     

    עכשיו שב בן אל גבולו. שב בן אל משפחתו. ללא צלילות, ללא רוח, רק גוויה של עולל שלא הצליח לברוח. עכשיו הכל בהיר. עכשיו הכל כהה. עכשיו אבדה לה התמימות, חלומות אימהות חוזרת. עכשיו היא לא תניק אותו שוב. היא לא תשמע אותו קורא לה: 'אמא'. נעלם קולו אל הנצח, וצלילו לא ישכח ממנה. יבושת.

     

    עכשיו כולם שמחים. מדינה מצליחה להחזיר שבויים. בנים. כמה נפלא. נהדר. אור בקצה השחור. סמל התפתחויות. ורק משפחה שלמה. צריכה לשמוח על שקוברת את ילדה. נעורים נעלמים תחת רגבי אבנים. נעורי הכוח. של כל צעירי הנופלים. והוא לא נפל. הוא נשבה והיה לנפל. נפל אומה שלמה.

     

    ועכשיו יושבות שם משפחות אחרות. בעיניים דומעות וקנאה קטנה מזדחלת. קנאת הרש. על משפחה שהשיבה בן הבייתה. אל חיקה. על שיש קבר לחבק ונדמה שאלה של 'איפה'. עכשיו הוא קבור לצידם. עכשיו הם ילכו לקבר שלו, בכל פעם מחדש לקבור את נפשם עימו. ואין בקנאה טעם - רק הרבה מאוד צער. על אכזרות אנושית. בה דור זקנות קובר דור ינקות. בה אין שקט, אין סכר לדמעות היגון.

     

    איכה ?

     

    עכשיו הם אמורים לשמוח. עכשיו הם צריכים להפסיק לדמוע. עכשיו - הדמעות לא יפסיקו לעולם. עכשיו זה ב- מודע. נשמתו כבר אינה נחה פה. היא מטיילת במקום שאין בו גבולות, שאין בו טיפשות, שאין בו דמעות של ריקנות. שאין בו אכזריות.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/07 16:08:

      זו ההשלמה, הקבלה, הנחמה וההקלה

      ולא השמחה שבתוך הזעקה והכאב

       

      כי מכאב כזה לא נגמלים.....

      כאב כזה, סוחבים כל החיים

        18/10/07 12:54:

      כואב ועצוב כל כך על המשפחה הזו.

      כמה תקווה ופחד היו בהם כשנעדר

      וכמה ייאוש וכאב ועצב עכשיו.

       

      ואיך זה שלא ידענו, לא שמענו

      עד עכשיו?

      מי השקיט ככה באכזריות את העדרו?

       

       

        17/10/07 19:40:

       

      מאי ,

      הצלחת להכניס אותנו אל תוככי התחושות,

      המאווים והכאב של המשפחות..

       

      העומק הרגשי בו ניחת בא לידי ביטוי עוצמתי בכתב.

       

      תודה לך!

      (גם על הכוכב ההוא שנתת לי...קורץ)

       

       

        17/10/07 16:23:

      היי מאי,

       

      חזרתי לככב כפי שהבטחתי.

      ובביקור השני הכל נראה לי אפילו יותר עצוב.

       

      ביי

        17/10/07 15:55:
      אני לא חושבת שמישהו בכלל שמח בהחלפת שבויים הזאת
      תקנו אותי אם אני טועה ..
        17/10/07 14:27:

       

      עצוב מאוד...

      כתבת כתבת כל כך נכון...מתי העצב אכן הופך למוחשי?

      כשהוא אובד?

      כשהוא נמצא?

      כשיודעים שלא יחזור?

      כשבוכים עליו?

      כשיוזים עליו?

      כשחושבים עליו?

       

      מחזיק אצבעות שלא יהיו כאבים עוד..<טוב נו..נסחפתי..אני בחור אופטימי..אבל מאוד רציונאלי...הנה שמעתי עכשיו שחייל צה"ל נהרג בעזה..יהי זיכרו ברוך..

       

      פשוט עצב שלא נגמר..אוף

        17/10/07 09:13:
      עצוב, כואב, אמיתי, מייאש.
        17/10/07 08:21:

       Crying 1







        17/10/07 07:54:

      פוסט מצמרר....

      איך אפשר לשמוח כשעצובים?

      עצב ושמחה שזורים זה בזה.

        17/10/07 06:37:

      שמחה של אומה שלמה

      נוצרה מקבורה ואבל של משפחה

      ואת שציינת, קיבלת כוכב

        16/10/07 23:23:

      כואב. ומזעזע, למצוא שוב ושוב את המוות הזה, שמסתובב פה, חמור סבר, מחייך.

        16/10/07 23:03:

      חי מת שם

      מת חי כאן.

       

      כמה כואב.

      משווואה שהנעלמים עלומים בה מכדי שתפתר 

        16/10/07 22:25:

      לשמוח? מי מסוגל במצב כזה לשמוח? [

      וביחס לכותרת: אי-אפשר.

       

       כואב לדעת

      כמה את צודקת!!

        16/10/07 20:38:

       היי מאי,

       

      הכאב הזה הכאב העמוק שתיארת פה שאנו המביטים מהצד לעולם לא נבין,לא ממש לפחות.

      אך כה היטבת לתאר את הסיטואציה,ואת הנפשות הפועלות .

      סכרים של כאב ,במקום שיהיו סכרים של אהבה שיפרצו וימלאו את כולנו.

      והנשמה שמשתחררת לה מהגוף משתחררת באיזשהוא מקום ,מכל מה הכאב והיגון.

       

      מתפללת יחד איתך  ליותר אהבה ונתינה.

       

      אין ירוקים.

       

      אחזור לביקור.

        16/10/07 19:50:

      כמה את רגישה.

      נסיכה.

        16/10/07 19:49:

       

      Quote: levana feldman 2007-10-16 18:48:26

      מאי

      כואב מאוד !

      כואב וזועק עד בכי

      היטבת להתנסח, עד דק

      ובאופן אישי, לא אשכח להנהגתנו את מדחת יוסוף בקבר בשכם...

      לא למופז ולא לברק.

        16/10/07 19:24:

      מעורר מחשבה

      על הפער שבין הכללי והפרטי

        16/10/07 18:48:

      איזה יופי.

      רגישה שכמוך

      אני גאה בך!!

        16/10/07 18:48:

      מאי

      כואב מאוד !

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ~wings~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין