כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (10)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS

    עוד לא יצא לי להיות שם אבל בהחלט עשית לי חשק....

    תהילה

    קריינות מקצועית

      25/9/10 13:55:
    כל כך מדויק...

    הייתי שם ביולי...ברלין מדהימה ועוצמתית
    אך גם מצמררת....
      25/9/10 13:43:
    לרגע לא אמרתי שרע.
    רק שאצלי זה היה חלק מהקטליזטור שעורר מחשבות.
    גם אני מרגיש שכל ההנצחה הזו באה מתוך מטרה שזה לא יקרה (להם) שוב.
    וחוזר לפתיח של הפוסט הזה - עיר כיפית ובא לי לחזור לשם במהרה
      25/9/10 11:59:
    ובימי ששי אחה"צ סופ"ש שקט עוד יותר.
    אז מה רע בכך?
    ההנצחה והזכרון באים גם מנקודה של צורך שלהם, אבל גם מתוך ההכרה הברורה באשמתם ללא כחל וסרק ובחשיבות להזכיר לציין ולהדגיש ולהזהיר שאסור שאירוע נוראי שכזה יחזור על עצמו אי פעם.
    זה בא לידי ביטוי באופן פומבי והצהרתי מראשי השלטון שם בעיר ששבה להיות בירתה של גרמניה.


      25/9/10 10:58:
    באמת יש הנצחה מאסיבית בברלין, לשואה, ליהודים ולחיסולים אחרים שלהם: יש הבית בו הרגו את המפגרים, יש קטעי החומה בו המשיכו לירות בגרמנים שברחו למערב. הם מאוד מסודרים. כל הרציחות הללו בוצעו באופן המאורגן והמסודר ביותר, וכך גם ההנצחה. לא היו הפגנות של שמאלנים אלא אנשים היו - והינם שומרי חוק. והכל - בשקט.
      22/9/10 16:13:
    השקט קשור לתכנון הסביבתי ולהתנהגות של התושבים יותר מאשר לעיר מסויימת כגון ברלין. גם בערים קלן ומינכן הרבה יותר שקט מאשר בתל אביב:
    - הנהגים לא מצפצפים על כל דבר שזז
    - הרכבות חשמליות ולכן הם שקטות
    - הכביש איכותי וזה מקטין את הרעש של המכוניות החולפות
    - בחנויות אין מוזיקת רקע בשביל לעצבן את הקונים
    - בסופר הקופאית איננה מנהלת שיחות חולין עם שכנותיה
    - הרשת הסלולרית הרבה יותר איכותית מאשר בארץ ולכן אפשר להבין אחד את השני בדיבור הרבה יותר שקט
    - לא צריל להתווכח על כל דבר כי הכל גלוי וידוע מראש
    - רמת הבידוד האקוסטי של הבתים גבוה במיוחד

    בקיצור, תיכנון נכון של העיר, טכנולוגיה חדישה ואכיפה של חוקי עזר עירוניים - תורמים רבות לתחושת השקט שעליה אתה מדבר.
      20/9/10 15:00:
    חמש שנים שאני חי בברלין ועד היום השקט בעיר משגע אותי. אני תמיד חושב על 3.5 מיליון פלוס תושבים כאן ועל שלוש מאות וחמישים אלף פלוס תושבים בת"א. בת"א הרבה יותר רועש. אשתי אומרת שברלין רועשת מדי עבורה. היא מגיעה מדרום גרמניה. אני, שגרתי באבן גבירול וישנתי טוב כל לילה, לא מבין על מה היא מדברת...
      19/9/10 13:46:
    עשרה ימים בברלין לא השביעו את רעבוני.
    מתגעגעת
      19/9/10 06:11:
    הייתי כמעט בכל המקומות שתארת.
    לא זוכרת שקלטתי שם כזה שקט
    ובכל זאת יצאתי מהפוסט של מצומררת.
    זה כנראה לא יעבור לנו לעולם..
      19/9/10 05:43:
    לדעתי אין עוד מקום באירופה שמנציח את זכר השואה כמו בברלין. נכון, הם אלו שגרמו לה, אבל הם מנציחים את הזוועות בצורה מאד מרשימה.

    השקט הברלינאי

    10 תגובות   יום שבת, 18/9/10, 13:28

    ברלין היא עיר כיפית. הכל נגיש, האוכל טעים וזול כמו גם המגורים. התחבורה הציבורית על כל ארבעת האפשרויות שלה: מטרו, חשמליות, רכבת עילית ואוטובוסים  יכולה להוות מקור קנאה לכל מבקר בעיר. מוסיקה ואמנות בכמויות שקשה לתאר. מאידך הדבר הראשון שהכה בי חזר ולאורך כל הביקור שלי שם היה השקט.

    נחתנו ביום חול רגיל, יום רביעי, והגענו אל מרכז העיר בשעה עשר לערך. הרבה אנשים ויש גם תנועה של מכוניות ותחבורה ציבורית אבל שקט! כל כך שקט שיש מעין הרגשה של יום שבת בבוקר בתל-אביב.

    בהמשך יצא לנו לרכב על אופנים ביום ראשון, שגם בו המוני הגרמנים יצאו החוצה לאור השמש שכבדה אותם, ואז ההרגשה היתה של מעין יום כיפור – אולי אפילו שקט יותר.

    השקט הזה עושה את הטיול מאוד שלו. אותי, באופן אישי, לעיתים אפילו מעט הפחיד.

     


    כשהולכים בשדרות אונטר דן-לינדן, לכוון שער ברנדנבורג ניתן לחוש בשקט הזה היטב. זוהי שדרה רחבה מאוד, משני צידיה כבישים רחבים מרובי מסלולים ומצידיהם מדרכות רחבות (מסלולי האופניים הם חלק מהמדרכות). הולכים או רוכבים לאורך הרחוב הענקי עם העצים והבניינים היפים משני הצדדים שלא לדבר על החנויות  הסופר-מפוארות שיש שם ובתי הקפה המזמינים הפזורים שם לרוב.

    ואז נזכרים שסיפרו לנו כי בשדרה הזו התקיימו מצעדים אין-ספור של אנשי התנועה ההיטלראית, ס.א. , ס.ס. , צבא, ועוד תנועות. כולן במדים מניפים אין ספור דגלי צלב-קרס וצועקים. מי שהיה שם מספר על צעקות אין סופיות של עשרות אלפי גרונות מדי יום, והולכים בתוך השדרה הפסטורלית הזו והשקט הזה שיש שם עכשיו צועק יותר מכל.


    ''

     


    בערך באמצע השדרה ניצבת אוניברסיטת הומבולט HUMBOLDT-UNIVERSITÄT ZU BERLIN . ממולה כיכר בינונית וכנסייה בסופה. ישנם אנשים שמתאספים, ליד נקודה מסוימת בכיכר. אי אפשר לראות מה מיוחד באותו מקום, אולם כשמתקרבים רואים כי מדובר בקטע זכוכית, מעין תקרת זכוכית שמתחתיה פעור חדר ובו ספריות רבות עם מדפים לבנים.  המדפים ריקים מספרים. זוהי עבודה של האמן (הישראלי) מיכה אולמן שמנצחחה את שריפת הספרים היהודים במקום זה באותה תקופה חשוכה. השקט שאופף מסביב רק מעצים את הכל. נדמה שקשה למצוא ביטוי טוב יותר ל"נוכח-הנעדר".

     

    ''


    כאמור, בסופה של אותה שדרה, עומד שער ברנדנבורג. כמה עמודי אבן עצומים ועליהם קורה גדולה ומעוטרת ומעליה פסל גדול , ניאו-קלאסי, של רכב עם סוסים נמרצים. כמה מאות מטרים משם , ניצבת אנדרטת השואה. 19,000 מטרים מרובעים של למעלה מאלפיים קוביות בטון אפורות וגדולות בגבהים משתנים. כשעוברים ליד , מתקבלת חוויה אסטטית למדי. בתי מספרת לי שעושים שם "הפקות אופנה" . האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. שום דבר בצילום האנדרטה או בסיפורים עליה, לא משתווה לכניסה ולסיור בין קוביות הבטון הללו , שגובהן משתנה בין כמחצית המטר לבין כמה מטרים טובים. זה מתחיל בהרגשה של ללכת בין מצבות אולם עד מהרה ככל שהאבנים נעשות גבוהות יותר, ההרגשה מתחלפת לסיור בסמטאות צרות. תכף ומייד איבדתי את הכוון, ואותו שקט ששורר שם, לוקח אותי למקומות אחרים. לפעמים, לא צריך הפקות מולטימדיה מתוחכמות כדי להזכיר או לבודד אדם למחשבה. בטון בכמויות בלוויית השקט הברלינאי עושים זאת טוב יותר.

     

    ''

     

    בערב הלכנו לראות מופע אסטרו-מוסיקלי בפלנטריום של צייס. חוויה שאולי אכתוב עליה פוסט נפרד פעם. אחריה הוזמנו לתה ועוגיות אצל זוג חברים, מרצים באוניברסיטה שעושים את השבתון שלהם בברלין. הם גרים בבית מן המאה התשע-עשרה ששרד את המלחמה, ואת העידן המזרח גרמני ואף שופץ. השיחה קולחת התה חם והעוגיות טעימות. בסיום מלווה אותנו חברינו החוצה, וכשאנו על מפתן הדלת הוא מצביע על המדרכה – שם בין כל האבנים האפורות, נוצצים להם שני ריבועי ארד, ועליהם חרוט כיתוב: כאן גר ..., שנוולד ב-... נלקח מביתו בשנת 19... ונרצח במחנה.... כך התוודענו לפרויקט "אבני הנגף" . זהו פרויקט מתמשך של האמן גונטר דמניג שמיפה את ברלין, כמו גם ערים נוספות בגרמניה ובאוסטריה, ובמקומות אחרים באירופה במגוריהם של יהודים שנלקחו והוצאו להורג. המיפוי נעשה בחלקו בעזרת מידע שהגיע מ"יד-ושם" . ליד כניסה לכל בית כזה קובע דמניג את הלוחיות הללו (הפרויקט ממומן מתרומות – ותמחור כל לוחית עומד על 95 יורו) . לאחר שמספרים לנו על כך, כל ההליכה ברחובות משתנה. ומגלים לוחיות כאלה לרוב. השקט עושה את שלו.

     

    ''


    גמר חתימה טובה

     

    קורנית, ספטמבר 2010

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין