0

חילונית בבית הכנסת

115 תגובות   יום שבת, 18/9/10, 21:32

''

 

חייבת הייתי ביום כיפור זה, להיות בבית הכנסת הסמוך לביתי...
איש מיוחד מאד שהכרתי, חוזר בתשובה
שבילה שנים רבות באשראמים שבהודו....
וכו' וכו' הסיפור המוכר....
חייבת הייתי לבדוק את העניין..
מבחינה אנתרופולוגית  (כמובן!!!)
אכלתי, שתיתי, ובהיסוס רב, שמתי פעמיי
עד לדלת ביה"כ.
נכנסתי פנימה ו.. הארץ לא רעדה.. השמיים לא נפלו!!
בעזרת הנשים לא היה צפוף, היה מקום לכולם.
כמעט כל הנשים לבשו לבן,
ומיני כיסויי ראש לראשן.
ואני בתכלת (מתאים ומחמיא לצבע עיניי)
וללא כיסוי ראש כמובן...
אין לי ספר תפילות.. כשכולם קמים, גם אני קמה..
וכשהם מתיישבים - גם אני מתיישבת.
ואז שמעתי את השירה הגדולה.
החזן איש צעיר, זמר אופרה ביום יום
שר את התפילות.לא בעגת עדות אשכנז
לא בעגת יהדות ספרד..
אלא בעברית -  ישראלית בשפה שלי...
וכל קהל הגברים שר יחד עמו.
מה אומר!! אני אוהבת אופרה,
אני אוהבת שירי מקהלה..
אני מתרגשת מעוצמת השירה האדירה..
 נסחפת בהתרגשות...
 גם אני שרה בשמחה
מזייפת כמובן. ואני שרה,
לא מתפללת, אלא שרה...
"אבינו מלכנו.."
לא תחנונים, אלא שירה גדולה ואנשים נסחפים..
מכים בידיהם על שולחנות העץ שלפניהם.
תוך השירה והרינה...
ואני עולה על גדותיי.
היופי, ההוד, הביחד...
עם תקיעת השופר חומקת החוצה.
שאיש לא ייראה אותי חלילה הופכת לשלולית...
אני??? לא מתאים לי!!!!
סיפרתי לילדיי, לחבריי, הפצרתי בהם לנסות בשנה הבאה...
לא מתכוונת לחזור בתשובה חלילה,
אך בשנה הבאה,אם אוכל ללא ספק,
אחזור אל השירה ואל הרינה.

דרג את התוכן: