יום הכיפורים (אתר כיפה)

יום הכיפורים הוא אולי היום הקדוש ביותר במסורת היהודית.

אם השבת היא קדושה, הרי שיום כיפור הוא שבת שבתון - קודש קודשים.

אם באופן כללי עומדים החגים בסימן היותנו בני-אדם, סובבים סביב המשפחה והאוכל, הרי שיום-כיפור עומד סביב הניסיון להתעלות מעל הטבע האנושי - להיות מלאך ולא איש.

ואמנם בציבוריות הישראלית זוכה יום הכיפורים לעדנה מיוחדת.

בלי חוק ובלי חיוב, באמנה חברתית שמעטות כמוה בישראל, מתרוקנים הכבישים, כבים שידורי הטלוויזיה והרדיו ומשתרר שקט.

שקט זה הוא למעשה יסודו של היום, הוא שמאפשר את חשבון הנפש הפנימי.

עיון בפסוקי התורה מעלה את היסוד הכפול של יום הכיפורים - מחד זהו היום של חשבון הנפש של האדם הפרטי על חטאיו הפרטיים ומאפייניו הייחודיים, מאידך זהו היום בו מכפר הכהן הגדול על חטאי הקהילה כולה, על חטאי העם.

יום כיפור במקדש.

בבית-המקדש היה יום הכיפורים יום חשוב במיוחד, שכן בו ורק בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם.

אירוע מרגש זה שמתואר באופן ציורי בתפילת מוסף (סדר העבודה), לווה במתח מתמיד. שכן כהן שלא היה ראוי, אחד היה דינו למות.

כפי שמתואר ב"סדר העבודה" העם היווה שותף מלא לתהליך זה:

"והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול, בקדושה ובטוהרה, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

אך עבודת הכהן הגדול לא נחוות מאז חורבן בית המקדש באופן כזה, אלא באופן נוסטלגי; אירועי יום הכיפורים במקדש הם לא עניין חי, אלא דבר להיזכר בו.

יחד עם זאת בסיסה של הכפרה הקהילתית נשמרה שכן אנחנו ניגשים ליום הכיפורים כציבור, כעם.

מן הסיבה הזו אנחנו פותחים את יום הכיפורים בתפילת "כל-נדרי" בה אנחנו כוללים בתוכנו כל יהודי באשר הוא ומתוך תפיסה שהכפרה מגיעה לכולם אנחנו מתירים להתפלל עם עבריינים.

בהקשר זה אולי כדאי להידרש גם לאחד מגדולי האפיקורסים, אבי "דת העבודה", המנהיג הציוני בן העלייה השנייה א.ד גורדון שאמנם שולל את דמותו המסורתית של יום הכיפורים אך טורח להדגיש את חשיבותו העקרונית:

"היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש עם עצמו בתור עם ועם בניו בתור בני עם, לביקורת חשבון החיים, להתמכרות שלמה לתביעות העליונות של הרוח האנושית... ואני שואל: מה לנו, לאינם שומרים דת, מה לנו היום הזה? שואל אני: האמנם אין היום הזה בשבילנו אלא נחלת עבר, שריד קדומים? האמנם אין לנו צורך ביום כזה, ודווקא בצורה לאומית? ואם היום הזה יחדל מהיות מה שהינו וישוב להיות יום פשוט ככל הימים, האם לא תהיה זאת אבדה לאומית ואנושית גדולה, ירידה שאין אחריה עליה לעם ישראל ולנו לכולנו, בני העם הזה?"