כותרות TheMarker >
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    בית הכנסת ישורון

    21 תגובות   יום ראשון, 19/9/10, 08:51

     

     

     

     

    את בית הכנסת ישורון ברחוב זמנהוף בתל-אביב החלו לבנות אי שם בסוף שנות החמישים. תחילה בנו את הקומה הראשונה. הכסף לקומה השנייה -  זה עם הוילונות לחצוץ את  הנשים מעין הרע – או להפך עוד – לא היה, אבל קטנות כאלה לא הטרידו אז איש. "יהיה בסדר" – אמר הגבאי הקטן והרזה. כך אמרו אז על כל דבר. ואכן היה בסדר.

     

    בית הכנסת התמלא בנוכחות מתפללי יום שישי. בחגים הוא היה מפוצץ. אנחנו הילדים בילינו את רב הזמן בחוץ, מקשקשים וכמו ב"סרוגים" הבנות מסתכלות על הבנים והבנים, לבושים בחולצות לבנות מעומלנות אומדים את הבנות, שאף הן הופיעו בבגדים היפים ביותר שהיו בארון ולעיתים בבגדים שנתפרו במיוחד לחגים.

     

     בפנים אמא ואני התבוננו בכובעים של הנשים האמידות ובנוכחותן הבטוחה בעצמן. וכל שנה התבוננו בצעירה חרדית יפהפיה ואצילית בפשטותה, שבאה עם אמה וברבות השנים עם בתה התינוקת ואחר כך עם הבת שהפכה לאם, ויופייה כלל לא הועם.

     

    הייתה גם הילדה הסנובית שלא אמרה שלום, ועד היום אינה אומרת שלום, הבנות של השכנה, והבת של הרוקחת שהיום היא עורכת דין, אם לחמישה וסבתא לתשעה. נהגתי לדבר עם הילד שלמד בבית ספר דתי וגר ברחוב חיסין, ואחר כך היה איתי בתנועה, למד איתי באוניברסיטה, הסיר את הכיפה, והפך לפרופסור מכובד. עד היום הקשר שנרקם שם בחוץ מעלה חיוך וחיבה כאשר אנחנו נפגשים.

     

    פה חגגו בני את בר המצווה שלהם, באווירה של בית, הרי אבא היה מבין הראשונים.

     

    הוילונות הלבנים של עזרת הנשים האפירו עם השנים, כסף למזגן לקומה השנייה מעולם לא נמצא, ובכל חג מספרם של הבאים קטן והצטמצם. מעזרת הנשים הוצאו הספסלים ונותרה רק השורה הראשונה. כיום  רק היא תפוסה. אצל הגברים המצב אינו יותר טוב. באגף של אבא שלי, נעלם שכנו העיתונאי, נעלם בעל חנות הסדקית, נעלם הגביר, נעלם פקיד בית המשפט, ונעלמו כל אלה שנהגו לנוד בראשיהם או להושיט יד להורי ולנו בברכת שנה טובה.

     

    לפני  שנים מספר השתכנה באולם צדדי קבוצת תלמידי חב"ד נחמדים. באותו חדר יש גם נרות זיכרון למייסדים שכבר אינם, וגם לאבא. בדרך כלל הדלת סגורה ואני לא יכולה להתקרב ללוח הזיכרון. הפעם נפתחה הדלת ויכולתי לשאול: "מדוע אתם מתפללים בנפרד ואינכם מצטרפים לאולם של בית הכנסת שהתרוקן?"

     

     "אי אפשר, אנחנו לומדים ביחד, מגובשים ויש לנו סדרי תפילה אחרים" הייתה התשובה. "אבל מדוע שלא תפני לעזרת הנשים?" נשאלתי במאור פנים. פניתי. עליתי במדרגות שלא ידעתי על קיומן, ונכנסתי לחדר לא גדול המופרד במחיצה מהחדר המשמש את תפילת הגברים. החדר היה עמוס בנשים ובילדים.

     

    יום כיפור אינו חל על תינוקות וכך האמהות העסיקו אותם בשקיות במבה ובבקבוקי שתייה. בחדר זה היה מיזוג אויר  ופה שמעתי חזן שר את כל נדרי, לאחר שבאולם המרכזי כבר עברו את השלב הזה. פתאום גיליתי שקיר הזיכרון נמצא לידי ושמו של אבא ניבט אלי. ליטפתי את האותיות, דמעות עלו בעיני ויצאתי.

     

    אומרים שבחגים הגעגוע להורים ולדורות הקודמים גובר. נראה לי שלו בית הכנסת היה מתפקד במלואו ולא חשוב בידי איזה זרם יהודי – הייתי מרגישה יותר טוב. חשבתי לי שאם ביום הכיפורים לא יכולים שני זרמים להתפלל ביחד, איזה עתיד צפוי לנו כאן באזור עם שכננו? זה היה ההרהור שלי ליום כיפור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/10 18:53:

      צטט: אירה ג 2010-09-21 18:48:27

      הבהרה - בית כנסת לבני לחגיגת בר המצוה שלו.

       

       

      ואני מבינה שאותו בן גדל לתפארת גם ככה.

        21/9/10 18:48:
      הבהרה - בית כנסת לבני לחגיגת בר המצוה שלו.
        21/9/10 18:45:
      זרקת גם אותי עשרות שנים אחורה.
      בשכונה שלנו "בית הכנסת" היה מבנה נטוש שהוסב בתקופת החגים לייעודו המכובד.
      "עזרת הנשים" היתה בחוץ.
      במשך שנים, גם אחרי שדור הילדים עזב את הבית, היינו נפגשים אחת לשנה בבית-הכנסת. היה זה על-פי מצוות ההורים, אבל הזדמנות מצויינת למה שקראתי "ספירת מלאי" - מי התחתן, מי התגרש, מי נפטר לא עלינו ולמי נולד.
      אכן עוררת בי געגועים.
      ואני כל כך מזדהה עם המחשבה שלך ליום כיפור. נתקלתי בה כאשר חיפשתי בית-כנסת לבני - בן לאמא ממוצא הונגרי ולאב עירקי... בסופו של דבר חגגנו ללא עזרת הרבנים, האשכנזים או הספרדים, על תתי - זרמיהם. לא תודה!
        21/9/10 10:38:

      צטט: ((אליהו)) 2010-09-20 18:05:09

      פעם הרגשתי.

       

       

      מה הרגשת?

        20/9/10 18:05:
      פעם הרגשתי.
        20/9/10 12:59:

      צטט: קנולר 2010-09-19 20:20:28

      צטט: קאיה 2010-09-19 16:15:15

      אני כל כך אוהבת את ההתרפקות שלך על העבר. איך את זוכרת את כל הפרטים האלה? ממני כמעט הכל השתכח עד שבאת והזכרת לי.
      אתמול הלכתי לתפילת נעילה לטובת הנוסטלגיה אבל כשחזרתי הביתה לא התאפקתי ושמעתי את "אבינו מלכנו" של ברברה סטרייסנד. הביצוע שלה תמיד מביא אותי לידי דמעות.

       

       

       

      חוית אמנם חלקנו כמה חברים, אבל אני לא זוכרת שחלקנו גם בית כנסת. אז איך תזכירי? ועל זה שיש לך זכרון טוב מאד לאירועי העבר,  אני יכולה להעיד, וחוץ מזה אני לא יודעת לצלם.

       

      ששש אל תגלי על החברים המשותפים 

      אני התכוונתי שאני לא זוכרת כלום מימי בית הכנסת שלי, פרט לכך שלפני "יזכור" היו מוציאים את כל הילדים החוצה ואז היינו עושים שמח, אבל בלי אופניים.

        20/9/10 09:48:

      צטט: דני טל - Danny Tal 2010-09-20 09:44:58

      איזה יופי, העלית בי גם זכרונות מהילדות וגם שיר של אהוד מנור שמתנגן לי בראש עכשיו:
      אני רוצה לחזור אל הימים
      הכי יפים שלי
      הימים היחפים של בינימינה, כן.

       

       

      מה יש בה בנוסטלגיה שמעלה דמעות?

        20/9/10 09:44:
      איזה יופי, העלית בי גם זכרונות מהילדות וגם שיר של אהוד מנור שמתנגן לי בראש עכשיו:
      אני רוצה לחזור אל הימים
      הכי יפים שלי
      הימים היחפים של בינימינה, כן.
        19/9/10 23:24:

      צטט: קנולר 2010-09-19 20:35:02

      צטט: Annie Friedman 2010-09-19 20:28:47



       

       

      אני, את  אחת ההשקעות הכי טובות שלי, הנה אחרי כל כך הרבה שנים את עוד מניבה פירות כל כך נחמדים.

       


      ראית....

      מי היה מאמין..........!

      תמים

       

      נשיקות 

        19/9/10 20:35:

      צטט: Annie Friedman 2010-09-19 20:28:47


      הוי יקירתי


      כל כך יפה את כותבת ....


      אכן הגעגועים לעבר,לריחות ולזיכרונות הכי פעוטים נוגעים וחודרים ללב ולקרביים.....
      תודה יקירתי


      רגשת אותי עד מאוד.....


      שולחת לך חיבוק וכוכב ענקי !

       

       

      אני, את  אחת ההשקעות הכי טובות שלי, הנה אחרי כל כך הרבה שנים את עוד מניבה פירות כל כך נחמדים.

        19/9/10 20:33:

      צטט: עמליה אביטל 1234 2010-09-19 20:24:16

      מכירה. מכירה. אז גם את זוכרת את הנשים עם הכובעים וריח הבושם שהיה מהול בריח הדוחק שהיה שם?
      והילדות והילדים שהיו משחקים בחוץ. והחזן עם "כל נדרי ואסריי ושבוייי וחרמיי"

       

       

       וביננו היו שם הרבה פטפוטי חולין ואפילו רכילות - ישמור אלוהים.

        19/9/10 20:28:


      הוי יקירתי


      כל כך יפה את כותבת ....


      אכן הגעגועים לעבר,לריחות ולזיכרונות הכי פעוטים נוגעים וחודרים ללב ולקרביים.....
      תודה יקירתי


      רגשת אותי עד מאוד.....


      שולחת לך חיבוק וכוכב ענקי !

        19/9/10 20:28:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-09-19 16:42:00

      כמה יפה כתבת!!!

       

      נראה לי שלשאלתך האחרונה בפוסט לא תינתן תשובה בזמן הנראה לעין.

       

      שבוע טוב יקירה

       

       

      גלילה לצערי גם לשאלה הלפני אחרונה אין תשובה. לכן בכל מקום בו היו שני יהודים היו גם שני בתי כנסת. השבוע קראתי את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב שעיקר עיסוקו היה להתפלמס ולריב,(אחרי שנטש את משפחתו ללא פרוטה עם חיסול נדוניית אישתו האמידה, ושלח אותה להיות טבחית ואת בנותיו להיות משרתות). הוא הגיע לאומן חצי שנה לפני מותו, כי היה שם מעוז של מתנגדיו, והם היו אויבים גדולים יותר, מהאדמורים החסידיים שקמו לאחר שעזב לא"י. גם לי היה מעין אב קדום באותה תקופה, שהצליח לפצל את יהדות הונגריה, בהתעקשו לקבוע כי דג מסויים שהיה חביב עליהם,בשל טעמו החזירי, אינו כשר. גם לקברו של אותו רבי (מפאקש) עלו יהודים להשתטח. אני תוהה אם זה עזר להם בעיתות מצוקה.

        19/9/10 20:24:
      מכירה. מכירה. אז גם את זוכרת את הנשים עם הכובעים וריח הבושם שהיה מהול בריח הדוחק שהיה שם?
      והילדות והילדים שהיו משחקים בחוץ. והחזן עם "כל נדרי ואסריי ושבוייי וחרמיי"
        19/9/10 20:20:

      צטט: קאיה 2010-09-19 16:15:15

      אני כל כך אוהבת את ההתרפקות שלך על העבר. איך את זוכרת את כל הפרטים האלה? ממני כמעט הכל השתכח עד שבאת והזכרת לי.
      אתמול הלכתי לתפילת נעילה לטובת הנוסטלגיה אבל כשחזרתי הביתה לא התאפקתי ושמעתי את "אבינו מלכנו" של ברברה סטרייסנד. הביצוע שלה תמיד מביא אותי לידי דמעות.

       

       

       

      חוית אמנם חלקנו כמה חברים, אבל אני לא זוכרת שחלקנו גם בית כנסת. אז איך תזכירי? ועל זה שיש לך זכרון טוב מאד לאירועי העבר,  אני יכולה להעיד, וחוץ מזה אני לא יודעת לצלם.

        19/9/10 20:18:

      צטט: power to the pilpel 2010-09-19 14:29:46

      את לא מבינה כמה ריגשת אותי.
      אני חושבת שזה הבית כנסת
      שהמשפחה של אבא שלי
      הייתה הולכת אליו.
      אולי אתם אפילו מכירים..

       

       

      האם אי אפשר לברר? אם הם מהתפוצה ההונגרית (רבים מהם גרו בשדרות ח"ן ובשמריהו לוין )- יש סיכוי. השם קראוזה מצלצל לי מוכר.

        19/9/10 20:15:

      צטט: levana feldman 2010-09-19 09:28:46

      יהודית
      זה נכון. בחגים מתגעגעים ונזכרים בבית אבא. בילדות.
      כנראה שחוויות הילדות של החגים חזקות.
      ולך חוויות יפות מבית כנסת שכונתי.
      אני שגדלתי בבית עם אבא בולגרי, לא הייתי כילדה, בבית כנסת. ההפסד שלי.

       

       

       

      לבנה דווקא אני מאד אוהבת את התפוצה הבולגרית, וזוכרת שהרבי שלהם ביפו היה נוסע בטוסטוס למשחקי כדורגל בשבת. זו בעיני יהדות שפויה.

        19/9/10 16:42:

      כמה יפה כתבת!!!

       

      נראה לי שלשאלתך האחרונה בפוסט לא תינתן תשובה בזמן הנראה לעין.

       

      שבוע טוב יקירה

        19/9/10 16:15:
      אני כל כך אוהבת את ההתרפקות שלך על העבר. איך את זוכרת את כל הפרטים האלה? ממני כמעט הכל השתכח עד שבאת והזכרת לי.
      אתמול הלכתי לתפילת נעילה לטובת הנוסטלגיה אבל כשחזרתי הביתה לא התאפקתי ושמעתי את "אבינו מלכנו" של ברברה סטרייסנד. הביצוע שלה תמיד מביא אותי לידי דמעות.
        19/9/10 14:29:
      את לא מבינה כמה ריגשת אותי.
      אני חושבת שזה הבית כנסת
      שהמשפחה של אבא שלי
      הייתה הולכת אליו.
      אולי אתם אפילו מכירים..
        19/9/10 09:28:
      יהודית
      זה נכון. בחגים מתגעגעים ונזכרים בבית אבא. בילדות.
      כנראה שחוויות הילדות של החגים חזקות.
      ולך חוויות יפות מבית כנסת שכונתי.
      אני שגדלתי בבית עם אבא בולגרי, לא הייתי כילדה, בבית כנסת. ההפסד שלי.

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר