ראש השנה הסתיים ועוד יום כיפור עבר ואנחנו חוזרים לשיגרה. כבר אוספים קרשים כדי לבנות סוכה אבל לא מתאמצים מדי על האיכות שלהם כי אנחנו הרי נפגוש אותם שוב בל"ג בעומר. בסלט הלחוץ הזה של החגים, שאלתי את עצמי למה בכלל אנחנו מבקשים סליחה ביום כיפור? חשוב להסתייג כבר בשלב כי הרי אני לא אדם דתי ולא צם בחג אבל זו בהחלט שאלה שמעניינת אותי כבר הרבה מאוד שנים.
לצערי, התשובה הכי טובה שהגעתי אליה עד היום היא: אינטרס. עשרת ימי התשובה (על מנהגיהם השונים והמשונים) הם הזמן לעשות חשבון נפש ולהתפייס עם עולם בני-האדם ואז לקנח ביום צום שמשמעותו איפוס החטאים גם בספר החשבונות של אלוהים עם העולם של מעלה. כמו רואי חשבון חובבנים או נישומי מס מבוהלים שעומדים לפני הדד-ליין האחרון להגשת הדוחות, אנחנו ממהרים ומזדרזים לאפס את המאזן כדי שנוכל להתנהג בדיוק אותו הדבר בשנה הבאה. היסטריים בדקה ה-90 אנחנו יורים סליחות בצרורות לכל כיוון בצורת כרטיסי ברכה המוניים בפייסבוק או אסמסים לא אישיים והנה, סלחו לנו כולללללםםםםםם. פלא שמישהו עוד לא המציא את הסליחומט – המכשיר שחבריך סולחים לך איתו באוטומט ואם לא ... שילכו קיבינימט.
כמו מנתח שבמקום באיזמל עדין מנתח עם כף של טרקטור, אנחנו מועכים את הסליחה ובהתאם לתרבות הרייטינג אנחנו בטוחים שעכשיו אנחנו מסודרים, שורדים, רוקדים עם אלוהים. סליחה רבותי אבל מתיחסים פה לסליחה כמו זונה. אין פה מערכת יחסים ארוכה, התחייבות או אחריות. משתמשים בסליחה כמו צלחת חד פעמית וזורקים. כפתור שלוחצים וטיל טעון סליחה יוצא לכיוון העננים. אלוהים מצידו, יושב למעלה ומגרד לעצמו בזקן ואומר לעצמו: "שוב פעם הם עושים לי את זה, אני לא מאמין. כל שנה אותו סיפור. יורים עלי את הסליחות המפוברקות שלהם ואני צריך להעביר איתם עוד שנה".
אז לכל מבקשי הסליחה ההמוניים, אני סולח לכם בדיוק באותה רמת כנות וכוונה שאתם מבקשים ממני וסליחה על ההפרעה. |