בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת 28. תכלס, הגיל כרגע ממש לא משנה לי, אבל אני מציינת אותו כי כך נהוג.

הסיבה שאני כותבת על יום ההולדת היא בעיקר כדי להמחיש לעצמי שוב ושוב כמה נפלא היה השבוע שעבר.זה היה ממש שבוע חגיגות.

התחלתי במוצ"ש שעבר, בחגיגות עם כל המשפחה והחברים בפארק הירקון. היה ערב מדהים - החברים הטובים באו עם גיטרות, כולם ישבו יחד על מחצלות, הפרזתי כרגיל בשתיה ונשנושים. היו לי כמה הפתעות בצורת אנשים שהופיעו וחיממו לי את הלב והנשמה. היינו שם כל כך הרבה זמן וממש התבאסנו שצריך ללכת. אין התחלה טובה מזו :)

ההמשך היה ביום ההולדת עצמו... התרגשתי עד דמעות לקרוא את הברכות המדהימות שאנשים כתבו לי. הפייסבוק היה מוצף בדברי חום ואהבה ונזכרתי שיש לי חברים מדהימים ונהדרים ואהובים. מה שהכי חימם לי את הלב היה שזה הגיע מכל המעגלים שעוטפים אותי - החברות מהבית, החברים מהעבודה הראשונה, מהעבודה השניה, המשפחה שלי. אני יכולה לומר שאני בהחלט אהובה :) זה היה יום רווי חגיגות ומתנות שהסתיים עם אחותי והחברים הקרובים ביותר לדרינק.

שבוע החגיגות הסתיים ביום פינוק שכלל הוצאה נוספת של סכומים לא מבוטלים, ארוחות שחיתות עם חברות ופדיקור. אני טוענת שיומולדת צריך לחגוג פעם בחודש :)

הפואנטה, בסופו של דבר, היא שאני בוחרת להכניס את עצמי למקומות הנמוכים במקום לראות את כל הטוב סביבי. ויש המון המון המון טוב. ואנשים טובים. ואהובים. יש נחת.