כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeעדנה ויסלרתודהכל ההתחלות קשות

    כל ההתחלות קשות

    כל ההתחלות קשות

    ‎24

    סביבה וחיות  

    25 תגובות   יום ראשון, 19/9/10, 19:41

    הולכת לטייל עם הכלבה. בחור, יושב על ספסל, ושואל אותי כמו פעם, סליחה, מה השעה, גברת.

    אני מתעצבנת על הגברת, אבל, עונה לו, והוא פתאום אומר לי, את נורא יפה, את מדגמנת? דגמנת פעם?

    חשבתי שאני מתה, אבל, חייכתי.

    הוא אומר, איזה כייף לראות את החיוך שלך, כמו קפה שחור...


    היום, כשחזרתי מהעבודה, ברמזור, הנהג ליד הסתכל עלי, אני עליו, ומיד הוחזרו המבטים לבעליהם.
    חשבתי, למה כבר אי אפשר להתחיל עם בחורה כמו פעם...
    הכל - רק - באינטרנט...
    והנה הצעיר הזה מתחיל איתי ברחוב, כך, בפשטות.
    סליחה, מה השעה, גברת.
    ...
    מרוב שמחה, בבת אחת גבהתי באיזה שמונה סנטימטרים, הרגשתי כמו דוגמנית, כמו נסיכה, כמו דיילת קרקע אווירית, אני משחררת את הכלבה שתהייה חופשיה, שתכשכש בזנב, שתרוץ קצת בדשא, שתשתתף בשמחתי.
    אחרי דקה, אני רואה שהיא מסתערת על איזה סמרטוט שחור שנראה כמו גרב, באיזו חצר של בית, גוחנת מעליו, מרחרחת ואחר נשכבת, מתפלשת, נמרחת, מסתבר שזאת נבלה של עכבר, לא עכבר של מחשב, אלא עכבר חי, כלומר, מת.


    וזהו. יש להם מנהג כזה לכלבים - להסוות את עצמם, להתחפש לחיות אחרות, על-ידי זה שהם מתפלשים בדבר הזה שאי אפשר לתאר את הסרחון שלו, כדי לבלבל את האוייבים, שיחשבו שהם עכבר מת.


    צרחתי עליה בקול של מנהלת בית-ספר, ושטפתי אותה במים קרים ישר מהצינור, כדי שהיא תוכל להתנער מאחריות ועלי, להתיז ולהשפריץ לי על כל החצאית הכחולה של הדיילת המלכותית, וכבר לגמרי שכחתי שמישהו התחיל איתי ואמר לי שהחיוך שלי כמו קפה שחור.


    אולי אם הוא היה רואה אותי עכשיו הוא היה משנה את זה לקפה בוץ.
    טוב, לפחות יש לי על מה לכתוב לקפה.

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/10 11:05:
      5 דקות של תהילה

      תסתכלי על החצי כוס המלאה
        16/10/10 11:12:
      מ-ק-ס-ים !
        30/9/10 12:10:

      צוחק

      יורם פרקט

        29/9/10 18:39:

      מסכים

        28/9/10 15:33:
      הפוסט הנהדר הזה מזכיר לי שורות משיר של אהוד מנור

      בסרטים של פעם יכולת לאהוב,
      עם השירים של פעם יכולת לעגוב.
      יכולת לשים את היד בלי לחשוש כלל,
      יכולת לשבת בצד וללחוש לה.


      פעם פעם
      הכל היה אחרת
      פשוט יותר
      יפה יותר

      אבל אז לא היתה נוסטלגיה
      והיום יש
      :)
        28/9/10 11:55:
      איזה יופי...משב רוח מרענן ומשיב נפש
      במיוחד ביום קיץ חם ולח..:-)
      ולך אומר..יש לך את זה...
        26/9/10 21:38:
      תענוג :)
        26/9/10 21:27:
      נהדר עדנה
      :-) נ ה ד ר :-)
      ----
      שווה את החיוך שהבאת לי
      -
      ראה כנראה שיש לי שעון-יד על האף :-)
      (הה, ההוא ששאל .. )
      טוב שאת לא גבר :-)
        20/9/10 20:14:
      אכן זה המחיר של מציאות וירטואלית‏ ‏המקובצת‏ לאוסף‏ ‏פיקסלים‏ ‏צבעוניים‏
        20/9/10 14:59:

      צטט: ד ר ו ר 2010-09-20 10:54:38

      אבל מה איתו מה איתו מה איתו מה איתו מה איתו???

       

      העכבר? מת! וזה סופי.

        20/9/10 14:59:

      צטט: yairgil 2010-09-20 07:30:57

      רגע לא ענית - את מדגמנת? דגמנת פעם?
      הרבה פעמים. אל תשאל מה.

       

        20/9/10 14:58:

      צטט: שרון קדם 2010-09-19 20:07:09

      ההתחלות דווקא קלות, הבעיה היא שההמשכים קשים

      המשכים דוט קום?

        20/9/10 10:54:
      אבל מה איתו מה איתו מה איתו מה איתו מה איתו???
        20/9/10 07:30:
      רגע לא ענית - את מדגמנת? דגמנת פעם?
        19/9/10 23:01:

      צטט: עופר בר 2010-09-19 22:54:41

      אז מה הייתה השעה באמת??

       

      לפי שעון הקיץ או החורף?
        19/9/10 23:00:

      צטט: פיני1 2010-09-19 21:43:48

      היום זה הכל בלתפוס את הרגע היית צריכה להצטלם ברגע שגבהת בשמונה ס"מ ולהעלות את זה כאן ועכשיו.

       

      צילמתי אבל זה יצא ממש לא ברור
        19/9/10 22:54:
      אז מה הייתה השעה באמת??
        19/9/10 21:43:
      היום זה הכל בלתפוס את הרגע היית צריכה להצטלם ברגע שגבהת בשמונה ס"מ ולהעלות את זה כאן ועכשיו.
        19/9/10 21:25:

      צטט: דניאלה סגל 2010-09-19 21:11:26

      אני לא מאמינה, הוא ממש שאל אותך מה השעה?
      מוזר.
      אגב, מסכימה עם שרון קדם, הקושי הוא בהמשכים. בהתחלות יש חסד.

       

      כן, אבל רק פעם אחת הוא שאל.
        19/9/10 21:24:

      צטט: דניאלה סגל 2010-09-19 21:11:15

      אני לא מאמינה, הוא ממש שאל אותך מה השעה?
      מוזר.
      אגב, מסכימה עם שרון קדם, הקושי הוא בהמשכים. בהתחלות יש חסד.

       

      ראה כנראה שיש לי שעון-יד על האף :-)
        19/9/10 21:23:

      צטט: נויתי 2010-09-19 20:49:07

      דילת קרקע אוירית זה הכי עדיף...סתם.
      היה כיף לבקר.

       

      מתאים לגובה שלי שהוא... לא רב... :)
        19/9/10 21:11:
      אני לא מאמינה, הוא ממש שאל אותך מה השעה?
      מוזר.
      אגב, מסכימה עם שרון קדם, הקושי הוא בהמשכים. בהתחלות יש חסד.
        19/9/10 21:11:
      אני לא מאמינה, הוא ממש שאל אותך מה השעה?
      מוזר.
      אגב, מסכימה עם שרון קדם, הקושי הוא בהמשכים. בהתחלות יש חסד.
        19/9/10 20:49:
      דילת קרקע אוירית זה הכי עדיף...סתם.
      היה כיף לבקר.
        19/9/10 20:07:
      ההתחלות דווקא קלות, הבעיה היא שההמשכים קשים
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי