 רציתי לכתוב מילים על פרידה ואבדן, תוך כדי חיפוש אחר המילים הנכונות נתקלתי בסיפור על מקדש ישן שהיה חקוק על אחד מקירותיו שיר על אבדן ובו שלוש מילים מחוקות. יום אחד שאל אחד המאמינים את ראש המקדש מהן המילים המחוקות, ענה לו האחרון שאבדן מרגישים, לא קוראים. הימים הנוראים קיבלו השנה משמעות נוספת עבורי, בחודש האחרון אני עוברת שוב תהליך של אבל, פרידה, אבדן, געגועים והשלמה, אם בתחילת התהליך מאוד כאבתי וריחמתי על עצמי, התאבלתי שוב על יתמותי, הרי שבשבוע האחרון חל איזה מהפך ואני מתרכזת במתנות שקיבלתי מהורי ובמתנה אחת במיוחד השמחה היכולת לשמוח בפשטות, לשמוח במה שיש, היכולת לשמוח שמחה אמיתית, טהורה ,טבעית. והשמחה הזו מלווה את זכרונות הילדות שלי מבית הומה קולות שירה וריקודים, ככה סתם, ללא סיבה מיוחדת. בית שמכיל את המשפחה המורחבת ואת החברים, שכולם מתקבלים בו בחיוך בחום ואהבה. והיום אני מודה על המתנה הזו שמלווה גם את חיינו הבוגרים והיא לא מובנת מאליה, ויד ביד עם השמחה הולכת האופטימיות, היכולת לראות את היפה ואת הטוב, להתרכז בחלקים היפים של החיים, בצבעים ה מ ק ס י מ י ם שנקרים בדרכנו.
בכל טיול אמא נהגה לצטט את לאה גולדברג במילים הבאות: יש בעולם הרבה דברים יפים: עצים ופרחים, אנשים ונופים ומי שיש לו עיניים פקוחות, רואה מידי יום מאה דברים נפלאים לפחות!
לכבודכם ולזכרכם הורי היקרים אנחנו ממשיכים את המורשת וממשיכים מפה הביתה, להרים כוסית ולשמוח שכולנו פה ביחד. |