כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    פרק 14-התפנוקים והתענוגים של העולם הזה

    22 תגובות   יום שני, 20/9/10, 22:22

     

    ''
      

     אבא "ראש הישיבה"

    שלושה ימים אחרי החתונה ואני יושב ולומד והנה אל בית המדרש נגשת מרכבה יפה רתומה לסוס אדיר דוהר, ובה יושבים הזוג אבא ואישתו הצעירים ומזמינים אותי לטייל איתם גם יחד, בחוסי על בטול תורה הסתלקתי גם הפעם.

     

     אחרי שבוע בא אלי "אבא" בהתרגשות ומודיעני: שבאו אליו בחורים צעירים מקמרובקה אחד הפרוורים של מינסק והציעו לפניו משרת "ראש הישיבה" להגיד לפניהם שיעור בכל יום.

     אני יעצתי לו לקבל את ההצעה , אך לא בשכר, א) מפני שאין לו צורך בזה. ב)עשה לקרב-אמרו חכמינו ז"ל-ואין לקבל שכר, הוא הסכים לדברי.

    למחר בא אלי שוב במרכבתו בלוית אישתו להזמינני לשמוע את שיעורו בקמרובקה, ובשביל שלא חפצתי לנסוע בלי רשותו של ר' גרשון תנחום השתמטתי גם הפעם, למחר ספרתי את פרשת גדולות "אבא" ואת תולדותיו, הודעתי לו את מבוקשו של אבא ואני מחשש פן אפסיד את מקומי בישיבה השתמטתי, ר' גרשון הבטיח לי שעד שבעה ימים לא אפסיד את מקומי, ובתנאי שאמסור לו את כל חידושי התורה ששמעתי מפי "אבא".

     

     מהיום הזה נסעתי יום יום עם הזוג עד מלאת שבעת הימים, הגברת הצעירה הביאה אותנו אל הישיבה במרכבה ובשעה קבועה שבה מטיולה לקחת אותנו.

     

     מסרתי לר' גרשון תנחום את חידושי התורה ומאוד מאוד מצאו חן בעיניו, אמנם הירשו לי לנסוע גם אחרי שבעת הימים, אך נמאסו עלי הטיולים וחדלתי לנסוע לשיעוריו, ושבתי להמשיך את לימודי בבית המדרש הגדול במינסק. במקרה סיפרתי לר' טבה-לה הגדול ממינסק  (ר' טבה-לה היה קרוב מצד חתנו בנו של ר' דוד ברודני) את גדולת אבא ואת תולדותיו, וישלח ר' טבלה לקרוא את "אבא" ואמר לו בזה"ל:

     את שמעך שמעתי. כמה עמלת ויגעת עד שראוך בכך. שמונה שנים ישבת וצעקת עד כי ניחר גרונך. למדת וחזרת עד שהגעת לגדולתך בתורה ולשמך, אך בטיולים ובאופן חייך שאתה חי היום תישאר בור ועם הארץ, עני ואביון, לכן עצתי שתעזוב את התפנוקים והתענוגים של העולם הזה וחזור ללמודך כקדם.

     

    אם אבא שמע לעצתו של הגדול ממינסק אינני יודע, כי אני עזבתי אותו לגמרי וזכרונו נשכח מלפני, כי אחר זמן קצר פחות משנה עזבתי את מינסק. אותו אומנם שכחתי, אך העובדה כשהיא לעצמה לא יכולתי לשכוח ונחרתה עמוק בזכרוני מפני א)כי אני שזכיתי להיות המורה הראשון של האיש הגדול הזה והגורם לעליתו. ב)העובדה שאדם זכה לעלות ממדרגה כזו (משפלות כזו) במשך שמונה שנים. 

     אז קודם כל חג שמח!

    מחר אני נוסעת לאינדונזיה ל-3 שבועות. כנראה שבזמן הזה אשלח לכם חוויות משם ותהיה הפסקה בסיפור של אנשל. מקווה שזה יהיה בגדר ריענון לכולנו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/10 10:35:

      תסעי לשלום ותחזרי בשלום!

      תהני ואנחנו נמתין לך בגעגועים.

      מועדים לשמחה,

      לולה

      *
      תהני.
      אנחנו "לכודים ברשת" :-))
      חזרי בשלום.
        22/9/10 22:20:
      עולם מעניין ואחר, דניאלה...
      גם כאן בסיפור זה מן העבר, שאת פורשת לפנינו בשלבים,
      גם זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שאליו את נוסעת.
      תיהני עד מאוד, שובי אלינו בשלום עם סיפורים וחוויות.
      חג שמח!
        22/9/10 00:31:
      תודה.
        21/9/10 22:25:
      תהני. תעשי חיים. מקווה שלא בעגלה... ((:
        21/9/10 22:22:
      סעי לשלום וחזרי בשלום ואם תראי צונאמי מתקרב, טפסי על גג גבוה
        21/9/10 22:21:

      צטט: טימפי 2010-09-21 21:27:21

      לשוקי:
      אני מקנא על היידיש. יישר כוחך בקשר עם הילדים בשטיבל.
      לדניאלה: חג שמח, ביקור מעניין ומהנה באידונזיה (זו הארץ הכי רחוקה שמצאת?) והמשיכי לשתף אותנו בחוויות העבר של משפחתך.

       

      טימפי היקר

      היידיש שלי היא תוצאה של שנות חיים

      ממול אימי שהיתה בת תנועת ההשכלה.

      היינו מוקפים בתל אביב בהמון דוברי

      אידיש והיה צורך לתקשר איתם.

      ועל הכל יש לי אהבה ענקית

      לשפה העשירה הזאת רווית ניואנסים ודקויות.

      בשביל הילדים האלה אני משהו לא ברור לחלוטין.

      אימם החרדית מזהירה אותם מליצור קשר איתנו

      ומנגד אני מין ספק לסקרנות שלהם בשפתם.

       

      תודה לך.

      שוקי

        21/9/10 22:02:
      רק שתהני ותמצי ותחווי ובעיקר שתשובי בשלום ותמשיכי את הסיפור המופלא הזה !
        21/9/10 21:39:
      שתהיה לך נסיעה מלאת תפנוקים וענוגים וחס וחלילה לא תלכי ללמוד בישיבה.
        21/9/10 21:27:
      לשוקי:
      אני מקנא על היידיש. יישר כוחך בקשר עם הילדים בשטיבל.
      לדניאלה: חג שמח, ביקור מעניין ומהנה באידונזיה (זו הארץ הכי רחוקה שמצאת?) והמשיכי לשתף אותנו בחוויות העבר של משפחתך.
        21/9/10 18:47:
      חג שמח דניאלה ונסיעה מוצלחת. תהני!
      לאה
        21/9/10 17:32:
      נסיעה נפלאה ושנה טובה.
        21/9/10 13:08:

      דנאלה,

      תעשי חיים ותהני מתפנוקי החיים חיוך

      זה מותר לדעתי . . .

      אינונזיה נשמע מעניין!

      שיהיה לך חג שמח!

        21/9/10 09:23:

      צטט: יאהולי 2010-09-21 09:21:54

      "לכן עצתי שתעזוב את התפנוקים והתענוגים של העולם הזה וחזור ללמודך כקדם".

      מרשימה הנחישות וההתמדה שלו.

      אכן עמד "בהבלי" פיתויי העולם.

       

      ואת,סעי, התענגי והתפנקי לך באינדונזיה-וחזרי בלי אמנזיה

      עם תמונות ורשומות.

      (אגב-אחי יהיה באינדונזיה באותו זמן).

       

        21/9/10 09:15:

      את מביאה מסמך מעניין ומרתק על חיי אותו דור ממנו התפתחו אבותינו.

      שיהיה לך חג שמח ותהני מהטיול.

      נחכה לראותך כאן בשובך,

      רמי

       

       

       

        21/9/10 08:32:
      ראשית נסיעה מאלפת שמחה ובריאה. מצולמת היטב וכתובה בהתאם :))
      לגבי הפוסט, אהבתי. שיאו מרגש :
      "...מפני א) כי אני שזכיתי להיות המורה הראשון של האיש הגדול הזה והגורם לעליתו. ב) העובדה שאדם זכה לעלות ממדרגה כזו (משפלות כזו) במשך שמונה שנים."
        21/9/10 08:07:
      לא ללמוד תורה ולעסוק בה, נחשב לאישיו כל כך בעייתי
      לאור היכולת להתפתות בדיוק כמו היום בחברה החרדית המקפידים לסגור ולהסתיר את "הבלי העולם הזה" שאין מה לעשות אך עולם שטומן השכלה ורוח לא פחות מהדת, אם לא יותר. יפה ההתפתחו.
      אינדונזיה? נשמע כיף לא נורמלי. מאחלת לך טיול מהנה וממצה וכמובן צילומי חובה מעבר לסיפורים שתכתבי.
      נסיעה נפלאה לך דניאלה
      ומועדים לשמחה[תאכלי הרבה אורז, הא?]
        21/9/10 07:18:

      צטט: d.double you 2010-09-21 06:51:35

      צטט: ,תשוקי 2010-09-21 06:28:38

      דניאלה יקרה.

      אני שב חוזר ונהנה לקרוא את הפרקים הללו

      שעד כמה שאני מבין את עורכת בנחמדות רבה

      מתוך כתבי היד שבידייך. בכללי אני רוצה לחזור

      על דברים שאמרתי כבר. כשקוראים את הפוסטים הללו.

      צריך ללכת אחורה ולראות את סה"כ אפשרויות ההתעסקות

      אשר נפרשו בפני האנשים בתקופה שאת סוקרת. ומדובר

      לגבי יהודים ולא יהודים. וגם ב"שטיבל" החסידי שבקומת

      הקרקע בבית שאנו גרים בתל אביב ליד בית החייל הדברים

      מתנהלים בדומה מאד להתנהלות החיים בסיפור שלך.

      אלא, שאת מקום הכרכרה תפסו המוניות והמכוניות הפרטיות.

      פגשתי בחצר שלנו חסיד צעיר שבא לתת שיעורים בחינם

      בכדי להתאמן להיות מרביץ שיעורים מנוסה ששמו הולך לפניו

      וכל זה בכדי ליצור לו מקור פרנסה.

       

      חגים ומועדים לשמחה.

      תהני באינדונזיה. ותחזרי בשלום.

       

      שוקי

       

       כן זה כתב יד שלפעמים אני עורכת ולפעמים משאירה במקור. פשוט זו ההתחלה של הסיפור המשפחתי, אלא שהסיפור של המשפחה הוא הסיפור של התקופה ושל הציונות , גם הטיפוסים מעניינים לאורך השנים. דרך זה אני לומדת על התקופה. בגלל הבלוג-זו בכלל הפעם הראשנוה שאני מבינה את מה שכתוב. למה אתה חושב שאנחנו השתנינו והשכנים שלך ואלה בירושלים חזרו או נשארו בעולם שלהם?

       

      שאלה נהדרת דניאלה.

      במילים פשוטות "תנועת ההשכלה" שהתפתחה באירופה.

      זה הקרב הגדול בין החרדים לאחרים ושנאת החרדים את הציונות.

      לעניות דעתי "תנועת ההשכלה" היא תולדה של אנשים סקרניים

      אשר לפתע נגלה להם עולם רחב יותר מעולם בית המדרש.

      "במעבדה החרדית" הקטנה בחצר שלי אני רואה איך הסקרנות

      מתפתחת אצל ילדי החרדים. לא תאמיני. היות ואני מדבר

      אידיש שוטפת הילדים החרדים נהפכו לחברים שלי.

      יותר מיזה וזה מצחיק אולי. אני לפעמים מוצא פסוק לפסוק להם.

      והם משתאים איך זה אני שההורים שלהם משמיצים אותי

      אני מדבר גם מתלמודם שהם מכירים.

      בראש השנה הילדים עשו לנו מה שהם קוראים "ביקור"

      ואני שוחחתי איתם על "שניים אוחזים בטלית" בהשקפה

      על החיים. אלו ישבו בעיניים נוצצות. לא משעמם לי.

       

      ימים יפים אישה חוקרת וסקרנית.

      כשתחזרי מאינדונזיה אולי נפתח את הנושא.

       

      תודה

      שוקי

        21/9/10 06:51:

      צטט: ,תשוקי 2010-09-21 06:28:38

      דניאלה יקרה.

      אני שב חוזר ונהנה לקרוא את הפרקים הללו

      שעד כמה שאני מבין את עורכת בנחמדות רבה

      מתוך כתבי היד שבידייך. בכללי אני רוצה לחזור

      על דברים שאמרתי כבר. כשקוראים את הפוסטים הללו.

      צריך ללכת אחורה ולראות את סה"כ אפשרויות ההתעסקות

      אשר נפרשו בפני האנשים בתקופה שאת סוקרת. ומדובר

      לגבי יהודים ולא יהודים. וגם ב"שטיבל" החסידי שבקומת

      הקרקע בבית שאנו גרים בתל אביב ליד בית החייל הדברים

      מתנהלים בדומה מאד להתנהלות החיים בסיפור שלך.

      אלא, שאת מקום הכרכרה תפסו המוניות והמכוניות הפרטיות.

      פגשתי בחצר שלנו חסיד צעיר שבא לתת שיעורים בחינם

      בכדי להתאמן להיות מרביץ שיעורים מנוסה ששמו הולך לפניו

      וכל זה בכדי ליצור לו מקור פרנסה.

       

      חגים ומועדים לשמחה.

      תהני באינדונזיה. ותחזרי בשלום.

       

      שוקי

       

       כן זה כתב יד שלפעמים אני עורכת ולפעמים משאירה במקור. פשוט זו ההתחלה של הסיפור המשפחתי, אלא שהסיפור של המשפחה הוא הסיפור של התקופה ושל הציונות , גם הטיפוסים מעניינים לאורך השנים. דרך זה אני לומדת על התקופה. בגלל הבלוג-זו בכלל הפעם הראשנוה שאני מבינה את מה שכתוב. למה אתה חושב שאנחנו השתנינו והשכנים שלך ואלה בירושלים חזרו או נשארו בעולם שלהם?

       

        21/9/10 06:28:

      דניאלה יקרה.

      אני שב חוזר ונהנה לקרוא את הפרקים הללו

      שעד כמה שאני מבין את עורכת בנחמדות רבה

      מתוך כתבי היד שבידייך. בכללי אני רוצה לחזור

      על דברים שאמרתי כבר. כשקוראים את הפוסטים הללו.

      צריך ללכת אחורה ולראות את סה"כ אפשרויות ההתעסקות

      אשר נפרשו בפני האנשים בתקופה שאת סוקרת. ומדובר

      לגבי יהודים ולא יהודים. וגם ב"שטיבל" החסידי שבקומת

      הקרקע בבית שאנו גרים בתל אביב ליד בית החייל הדברים

      מתנהלים בדומה מאד להתנהלות החיים בסיפור שלך.

      אלא, שאת מקום הכרכרה תפסו המוניות והמכוניות הפרטיות.

      פגשתי בחצר שלנו חסיד צעיר שבא לתת שיעורים בחינם

      בכדי להתאמן להיות מרביץ שיעורים מנוסה ששמו הולך לפניו

      וכל זה בכדי ליצור לו מקור פרנסה.

       

      חגים ומועדים לשמחה.

      תהני באינדונזיה. ותחזרי בשלום.

       

      שוקי

       

       

        21/9/10 05:37:

      צטט: רומפיפיה 2010-09-21 05:27:14

      מעניין מאד כיצד נחתכים דברים

      בעולמה של תורה שאינו מוכר לנו כלל..

      ולך יקירה, נסיעה נהדרת והמון המון חוויות..

      .אינדונזיה???

      איך הגעת להחלטה לנסוע לאינדונזיה??? 

      לא מכירה אף אחד שהיה שם.... *

       

      קבוצה עם מדריכה מדהימה ממוזיאון ישראל-סילביה רוזנברג-יצא לי בגלל צירוף מקרים 

        21/9/10 05:27:

      מעניין מאד כיצד נחתכים דברים

      בעולמה של תורה שאינו מוכר לנו כלל..

      ולך יקירה, נסיעה נהדרת והמון המון חוויות..

      .אינדונזיה???

      איך הגעת להחלטה לנסוע לאינדונזיה??? 

      לא מכירה אף אחד שהיה שם.... *