פעם בעולם העתיק היה קשר גורדי שהיה כל כך מסובך שהובטח לכל מי שיצליח להתירו שיכבוש את העולם. כל ברי החוכמה והדעת ניסו את מזלם ואף אחד מהם לא הצליח במשימה, עד שבא אלכסנדר מוקדון ובאבחת חרב אחת ביתק את הקשר וכבש את כל העולם. מאז המשיך העולם התנהל לו בכוח הכוח. במאה השמונה עשרה עם תחילת עידן הרציונאליזם החליטו באירופה שהגיע העת לשים קץ לכוח הכוח ולנסות להתחיל לנהל את העולם בכוח התבונה, ובדיעבד הסתבר שתבונת האדם היא בעירבון מוגבל ושזו לא הדרך להביא מזור לתחלואיה של אירופה מפני שהתבונה הזו הצליחה רק להנביט ואת הלאומיות המודרנית את האנטישמיות המודרנית לנהל שתי מלחמות עולם לבצע את שואת היהודים ולפוצץ את פצצות האטום
אילו היה העולם מתנהל בהגיון ותבונה, היו הפרשנים, החוקרים, ההיסטוריונים והפרופסורים לתולדות המדינה, מתפקדים על תקן של נביאים. אבל העובדה היא שאף אחד מהם לא חזה שום אירוע היסטורי גם כשזה התרחש ממש לנגד עיניו. כך למשל אף אחד מהם לא הצליח לחזות את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אפילו שזו הייתה כבר בעיצומה. אף אחד מהם לא הצליח לחזות את עלייתו לשלטון של היטלר למרות שהם קראו עיתונים וצפו ביומני החדשות שהוקרנו בכל בית קולנוע בעולם. אף אחד מהם גם לא הצליח לחזות את פרוץ מלחמת העולם השנייה. את השואה. את הקמת המדינה. את ישראל השנייה. את יום כיפור. את נפילת השאח ואת נפילת הקומוניזם, ואלה לא היו מאורעות קטנים של מה בכך אלה היו מאורעות קולוסאלים שהתרחשו ממש לנגד עיניהם אבל אף אחד מהם לא שמע לא ראה ולא ידע. אבל זה כמובן לא מונע מבעלי התבונה האלה מהשמאל שניכסו לעצמם את ההגמוניה על התבונה להמשיך ולייעץ לנו בביטחון של אחד ועוד אחד בכל נושא ועניין כאילו רק הם יודעים לחזות את העתיד.
לוונדלים האונים והברברים שהחריבו את האימפריה הרומית לא הייתה בשורה תרבותית חדשה הם פלשו לאימפריה כדי לאנוס לבזוז ולחמוס וכל מה שהותירו אחריהם היה חור שחור. בעולם העתיק לא היה צבא יותר חזק ואכזר מהצבא הרומי. הם צלבו את אויביהם לאורך כל הויה דלרוסה. הם לא ידעו חמלה ולא רחמים הם שחטו על ימין ועל שמאל ולא חסו על חייהם של איש אישה וילד. לא היה צבא שעורר אימה ופחד יותר מהצבא הרומי. אבל לכל מקום שרומי הגיעה אליו היא בנתה מקדשים גימנסיות אצטדיונים ותיאטראות והפיצה את תרבותה וזה היה מה שהבדיל בינה לבין אלה שהרסו והחריבו אותה .
הנצרות הביאה לשקיעת המערב בים של דוגמות במשך אלף שנים. אבל יחד עם זאת השכילה לשמר במנזרים את שכיות החמדה של תרבות יון ורומי. בהיותה דת של איקונים וצלמים הצליחה הנצרות למצוא את השביל המקשר בין חיי הפרישות והנזירות לתענוגות הארציים של העולם הפגאני. וככל שכוחה הלך וגדל היא הלכה והעצימה את הקשר לחושניות האסתטית של רומא הפגאנית וזו הייתה אולי תרומתה היחידה לתרבות המערבית. בדומה לה, כל זמן שהאסלאם שלט בספרד, הוא הצליח למזג בצורה מושכלת ומופלאה בין השאיפה להתערטלות מעולם החומר לקסם החושני והשלווה של עולם הרוח. אבל לאחר שגורש מספרד, שקע האסלאם בדיכאון עמוק וכמו הוונדלים האונים והברברים הוא איבד את היכולת שלו לחדש ולהתחדש. היום האסלאם היא לא יותר מדת פונדמנטליסטית שכל שאיפתה לנסות ולשחזר את קרב קרני חיטין מ1187 שבו צאלח א-דין הצליח להביס את הצלבנים, ואז להרוס את תרבות המערב ולכפות עליה את חוקי האסלאם. ולמרות זאת בעיני רבים מהאינטלקטואלים במערב האסלאם מצטייר בטעות כאוונגרד החדש המוביל את המלחמה בגלובליזציה
התרבות הערבית מתנהלת בתנועה מעגלית. השפה המתגלגלת סלסול המאול הצהלולים המוזיקה ריקוד הבטן. הקשתות הכיפות והקישוטים בארכיטקטורה. הערבסקה בציור, העיגולים והסלסולים הרבים בצורת הכתב. להלכה המעגל מסמל מחזוריות, רכות, רגשנות ואופטימיות. אבל למעשה כבר מהשורה הראשונה של "אלף לילה ולילה" עוד לפני שאנחנו מגיעים למלך הנבגד שאהריאר שמוציא להורג כל בוקר את האישה שבילה עימה בלילה עד שהוא פוגש בשהרזאד, (שיחרזדה ברוסית) אנחנו מגלים עולם פסימי קודר מסויט מלא בשדים ורוחות ויצורים אפלים שסובל בפוביה מנשים ושקוע בחלומות ואילוזיות על כיבוש העולם
בתקופת הרציונאליזם כאשר מדינות אירופה נחלצו מהמבנה הפיאודלי והפכו למדינות המושתתות על שוויון האזרחים לפני החוק, התעוררה השאלה האם השוויון הזה חל על כל התושבים לרבות היהודים, או שיש להשאיר את היהודים במצבם הקודם כזרים או כאזרחים למחצה. והשאלה הזו והפולמוס שהתעורר בעקבותיה הם שהנביטו את אנטישמיות המודרנית באירופה שעד אז שנאה יהודים בעיקר על רקע דתי. הפכה לשונאת יהודים על רקע גזעי. מה שקומם אותם הייתה ההתעקשות של היהודים להתבדל ולשמור בקנאות על צביונם ואורחות חייהם. כמדינה בתוך מדינה (כלשון האנטישמים). הפרדת הדת מהמדינה שהיא מהות הרציונליזם אפשרה מצד אחד ליהודים להשתלב במדינותיהם כאזרחים שווי זכיות. אבל בהיותה אמה הורתה של הנצרות נטו לכרוך אותה יחד עם הנצרות בחבילה אחת ולהדביק לה את כל מה שלא עומד בנצרות במבחן התבונה כמו סוגיות ההתגלות. כך למשל הזכירו האנטישמים שאוליבר קרמוול שינן דרך קבע פסוקים מספר יהשוע כשלחם באירים בדיוק כמו שעשו ררודפי האינדיאנים באמריקה. גדול המקטרגים של הנצרות ואולי המפורסם שבהם שהקפיד לכרוך את היהדות והנצרות בקלחת אחת היה וולטר שעם כל גדולתו תרם תרומה מפוקפקת לעליית האנטישמיות בצרפת. אבל למרות כל המקטרגים והאנטישמים למיניהם האמנציפציה או בלשונה הקודם "התיקון האזרחי של היהודים" לאט לאט התקבלה כעובדה קימת
כדי לנסות ולהבין את הרקע לצמיחת האנטישמיות המודרנית די להזכיר אנטישמי ידוע בשם גרליב הלוויג מרקל, ב1801 נקט אותו מרקל את העמדה הטיפוסית של המשכיל הנאור ובספרו "מכתבים על אמבורג וליבק" שיבח את שלטונות העיר על תבונתם בהעניקם ליהודים מעמד חוקי איתן לניצול כושרם ועושרם לטובת העיר. כנגד זה גינה את המוני העם והאזרחים הדבקים במשפטים הקדומים הנוצרים ודוחים את היהודים מלבוא איתם במגע חברתי. ב1803 מרקל עוזב את גרמניה וחזר אליה כעבור עשר שנים ואלה היו עשר שנים של מלחמות נפוליון שבעקבותיהם ב 1812מעונקת ליהודים בפרוסיה האמנציפציה ופתאום משהו השתבש ואותו מרקל כותב ב 1818 "בעוד אשר העמים הגרמנים קיפחו במשך שנות האסון הפוליטי רבות מזכיותיהם היקרות ונידלדלו הרי הגדילו היהודים את עושרם במידה מבהילה. הם ידעו להשיג בכל מקום שוויון אזרחי עם הנוצרים והם הולכים ומזדרזים לחשל שוויון זה לזכיות יתר. לפנים לא הורשו יהודי ברלין לגור אלא מעבר לנהר שפרה מול הארמון, עתה קונים היהודים כל בית המוצע למכירה ברחובות הראשיים וממלאים את העיר בחנויותיהם. על עסקי הכספים והמסחר בשטרות השתלטו היהודים מאז. עתה לוקחים הם חלק בראש גם במקצועות כגון מסחר הספרים שהיו חסומים בפניהם. כמעט כל בתי הנופש שהם מקום השעשועים היחיד של בני ברלין עברו לידי היהודים. "ובכן יושבים זרים אלה בערבי הקיץ היפים בהמוניהם לפני פתחי בתיהם ורואים את האזרחים דורכים בחול או בביצה" הישגי היהודים קנויים על חשבון האזרחים הותיקים. ריבוי חניותיהם העלה את דמי השכירות עד ללא נשוא. אם בהווה נראים היהודים כמצרים את צעדי הנוצרים הרי תחזית העתיד היא שהם ישתלטו עליהם לחלוטין. היהודים משתדלים לקנות את אחוזות האצילים אם ירשו להם זאת הרי הואיל וחלק עצום של הכסף המזומן נמצא בידיהם תנושל האצולה המדולדלת בעשרות שנים מועטות. ואזרחי המדינה עובדי האדמה ישתעבדו לזרים אלה ובמחוזות מסוימים יהפכו לצמיתים שלהם" זהו בתמצית מהות האנטישמיות. הקנאה. הגרמנים היו מוכנים להתרצות לתחנוני היהודים ולהעניק להם שוויון אבל הם לא העלו על דעתם שהיהודים ינצלו את ההזדמנות הזו שהוענקה להם ויחוללו שינוי מהפכני כזה עצום במעמדם הכלכלי, בפחות מעשר שנים. הם סירבו להשלים עם המציאות הזו שבה אותו רוצח ישו המכוער הנקלה הנחות והבלתי מוסרי שמאיים להפיץ את הגנים הפגומים שלו על סביבותיו, הוא אותו יהודי שעושה חיל בעוד הם נותרים מאחור |