כותרות TheMarker >
    ';

    קריירה חדשה מרצון בגיל 40

    4 תגובות   יום שלישי, 21/9/10, 00:25

    לפני קצת יותר מעשר שנים עשיתי טיול תרמילאים בגרמניה. הייתי שם בחודשים דצמבר ינואר והזיכרון העיקרי שלי משם הוא כפור אימים, וגם הרבה אנשים חמים. אחת מהם ראתה אותי רועד מקור בפרנקפורט והזמינה אותי לשתות מרק.

     

    תוך כדי שתיית המרק היא סיפרה לי על התכניות שלה להחליף קריירה. אני כבר לא זוכר בדיוק ממה למה, אבל אני זוכר היטב שזה נשמע לי מוזר. הייתה לה קריירה טובה ומכניסה, ושאלתי את עצמי מאיפה יש לה אומץ לעזוב הכל ולהתחיל משהו חדש.

     

    "מה, נמאס לך, לא מעניין יותר ?" שאלתי, והיא ענתה שבכלל לא. לא נמאס ומאוד מעניין. היא חושבת שזה יוסיף לה הרבה אם היא תעשה דברים חדשים.

     

    הסתכלתי עליה בהערצה. הסיפור שלה נשמע לי כמו סיפור גבורה של בחורה בת מזל.

     

    בינתיים התבגרתי וגם התרבות הישראלית השתנתה. הסיפור שלה היום נשמע לי לגמרי טבעי. אחרי עשר או עשרים שנה במקצוע זה רק הגיוני שבן אדם יחשוב על קריירה שנייה.

     

    בפוסט אתמול התייחסתי להשפעת הגיל על הסיכוי למצוא עבודה ההייטק. ההתייחסות הייתה ספציפית לכותרת שטענה שבגיל 40 כמעט ואין סיכוי למצוא עבודה בתחום. התשובה שלי הייתה שאולי היום זה נכון אבל בעוד עשר שנים זה ישתנה, כשמסה קריטית של עובדים תחצה את ה-40.

     

    הכותרת הסתכלה על השאלה מנקודת המבט של המעסיק. שזה רק צד אחד של המשוואה. בצד השני נמצא העובד, וממה שאני רואה מסביבי זה לא מובן מאליו שכל עובד רוצה להמשיך. אלה מהעובדים שהגיעו למקום יציב מבחינה כלכלית מרימים את העיניים ומחפשים גירויים חדשים. חלק קטן אך לא מבוטל גם ינסה להתחיל בקריירה חדשה.

     

    הדרך הנכונה לעשות זאת היא להתכונן לכך מראש. לבדוק, להתנסות. מה שיפה זה שבפעם השנייה זה מגיע ממקום בוגר. נתון פחות להשפעות חיצוניות. הדרך שנראית לי פחות נכונה היא לעזוב הכל ואז לנסות. יכול להיות שזה עובד לכמה אנשים אבל ממה שאני ראיתי זו הרפתקה שמסתיימת אחרי שנה שבסופה חוזרים לקריירה הראשונה.

     

    אבל דבר אחד בטוח. קריירה חדשה מרצון זו פריבילגיה ששמורה לאנשים שהתנהלו נכון מבחינה כלכלית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/10 07:19:

      הי צביה

       

      אכן, החיים דורשים מאיתנו להמשיך להיות פעילים ודינמיים הרבה מעבר לגיל 20. יש בזה קושי אבל גם שכר.

       

      פעם חשבו שלדרוש מאנשים ללמוד עד גיל 18 זה מאמץ רב, עברו מאה שנים וזה הפך למובן מאליו. היום אף אחד לא חושב שלדרוש מילד או ילדה ללמוד לבגרות זו דרישה קשה.

        6/10/10 21:17:
      פוסט מעניין בנושא שמעסיק אותי הרבה בזמן האחרון. ה"טריק" לדעתי הוא לשמור על מספר תחומי עניין (אמנם זה קשה בתקופות עמוסות ממילא) להתעדכן כל הזמן, ללמוד לאורך החיים, זה מאפשר אולי להיות קצת מוכנים ומותאמים לסטנדרטי התעסוקה של התקופה שבה נרצה לשנות. הגיל לדעתי לא ממש רלוונטי.
      הבגרות הנפשית שמושגת רק עם הזמן - היא יתרון חשוב
        21/9/10 09:11:
      בעוד עשור ה 40 יהיה ה 30 של היום, הבט על הדרך. המשוחרר מהצבא - מטייל-אונברסיטה תואר 2 (ספק אם 1 יספיק) עשור לפיתוח קריירה,להתחיל לחשוב על משפחה בשלהי ה-30.לקראת סוף ה-40 הוא עוצר. וחושב אם האוטומט הזה מתאים לו, מעדיף להוריד הילוך, ועובר להילוכים. הכי IN שיהיה.
        21/9/10 00:31:

      שתי דרכים נוחות לעקוב אחרי הבלוג:

       

      באמצעות פייסבוק


      באמצעות טוויטר

      ארכיון