ניהול משבר הוא אמנות, אשר כנראה רק מעט חברות בארץ נותנת את הדעת  עליה.

שני מקרים - אסם מחד וטיב טעם מאידך, מראים איך צריך ולא צריך להתהנהג ולנהל משבר.

חברה בנלאומית בה עבדתי (כמנהל מקומי), למדה על בשרה כי הצדק אינו מטרה כאשר אתה מגן על נכס כמותג, או שם החברה.

אותה חברה לאחר מאבק שעלה הון, נצחה בבית המשפט, אך הפסידה מותג רב הצלחה שהכניס לה הון.

המסקנה שלה הייתה שצריך ליצור תיק מגרה לטיפול במשבר על פי כללים ידועים.

אחד מהם היה, ללא קשר למידת האשמה שלך, קח אחריות.

הכלל השני אומר אל תספק חומר לתקשורת לנגח אותך

השלשי, טפל בבעיה והסר אותה באופן מקצועי

הרביעי, תהיה אמין, ברור, אל תתחכם

אסם ישמה את הכללים הללו ויצא כמעט ללא רבב ממקרה הבשר שעמד בחוץ.

רמדיה הגיע לחיסול בשל טיפול לא נאות במשבר שלה.

טיב טעם, עשתה כל טעות אפשרית ולעניות דעתי יקשה עליה מאד להתאושש משתי כתבות כלבוטק.

בלי להכנס לפרטי המקרה, טיב טעם פעלה בניגוד לכללים והנציחה את המקרים בתודעת הצרכנים.

הנזק כבד, ספק אם תוכל להתאושש.

אין בארץ כנראה מי שיודעים איך להוביל משבר עבור לקוח, או שהלקוחות אינם ניתנים להובלה בשל חוסר ידע, אגו וחוסר הבנה בסיסי בטיפול במשברים ומחולליהם.