כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לילה שקט עבר על כוחותינו

    סיפורים, שירים ושאר ירקות.

    0

    הארובה

    19 תגובות   יום שלישי, 21/9/10, 06:50

    http://cafe.themarker.com/image/1416766/

    נסעתי עם הדוקטור הזקן לפולין. נסיעת עבודה. הזקן היה הבוס שלי. הוא היה דוקטור למדעים, איש משכיל ולמדן בכל רמ"ח אבריו. היה לומד ומשנן כל דבר, חשוב או משני, אפילו את הליכת הבוקר שלו היה לומד, מודד, מחשב ומקטלג. לא היה קונה מכשיר חשמלי לפני שחקר ובדק ומצא מהי מידת הקרינה שהוא פולט, מהי יעילותו האנרגטית, מה מידות האריזה והמשקל, מהן הפונקציות אותן יהיה ללמד את אשתו, האם בחוברת ההדרכה יש גם הסברים בגרמנית? כזה היה הוא. כולם חשבו שהוא איש זועף וקשה, נטרן ונקמן, עוסק בקטנות, סגור בתוך דלת אמותיו. אבל אני מצאתי בו איש שיחה מעניין, שידע המון, לא רק במדעים, כי גם בהיסטוריה, ברפואה, בגיאוגרפיה ואפילו במחשבים ,כן, גם במחשבים, למרות שמימיו לא קנה מחשב ולא עבד על מחשב, ותמיד היה אומר שעיפרון, מחק ומחדד הם כלים מספיקים בשביל כל דבר שנדרש לו. אבל הוא ידע המון על שפות תכנות, על הלוגיקה שלהן, על האינטרנט, על גליונות אלקטרוניים, על שפת ג'אוה. הכל ידע הוא, אבל סירב להשתמש. סירב להשתתף. הוא והעיפרון הצהוב מתוצרת גרמניה. ואני למדתי כי אדם ישר כסרגל הוא. איש חביב היה, אחרי שמקלפים את מעטה הקשיחות. סמך עלי בכל, נתן לי יד חפשית לטפל בענייני עסקיו חובקי העולם. ומעולם לא הרים עלי קולו, ומעולם לא נזף. מדי שבוע היה קורא לי למשרדו, מושיט לי תיק קרטון דק ובו מסמכים ודפי חישובים בכתב ידו המיוחד, ואומר לי – למד את החומר הזה. מעתה – נושא זה בטיפולך. וזהו. מעולם לא שאל על התקדמות העניינים, ואם התעקשתי לדווח לו, היה מחייך בסיפוק ואומר – להמשך טיפולך.

     

    בפולין היו מתוכננות לנו שתי פגישות, שתיהן בעיר פוזנן. עיר שעברה לפני ובמהלך שתי מלחמות העולם משלטון גרמני לפולני וחוזר חלילה. מובן שלמד לפני כן את מסלולי הטיסות, את מיקום המלון ביחס למקום הפגישות, את שער המטבע המקומי, את מחירי המוניות. ואיך בדק? לא בגוגל חלילה, כי אם באינספור שיחות טלפון לחברים ומכרים שאולי יודעים, ואם אינם יודעים, אולי מכירים הם מישהו שיודע? וכך היה אוסף את פירורי המידע והיה מרכיב תמונה מלאה של התשובות אותן חיפש. אני כמובן הייתי מאמת את העניין תוך מס' שניות בגוגל, ואם מסקנותיו היו מוטעות, הייתי מתקן אותו בעדינות. והוא מייד היה מוציא את המחברת השחורה הנצחית, זו שאת חלק מדפיה המלאים היה מוציא מדי פעם, ומכניס במקומם עוד דפים ריקים, כך שהתקבלה מחברת בעלת אורך חיים אינסופי, והיה מוחק בעפרונו את המסקנה המוטעית, וכותב במקומה את המסקנה המתוקנת. כל חייו היו במחברת הזו, שידעה הכל, שעברה שלושה תארים ב MIT, שלמדה אנגלית וגרמנית ופיסיקה, ואת כל ענייני עסקיו במשך עשרות שנים. חשד היה לי שאת המחברת ירש מאביו, שירש אותה מסבו. וכל ההיסטוריה המשפחתית היתה טמונה שם, באותן ערימות של דפים שהסתיימו, במגירה השלישית משמאל של מכתבת העץ הישנה (הוא נתן לי עותק של המפתח למגירה זאת, לשימוש בשעת חירום, אבל מעולם לא העזתי לפתוח אותה).

    ובטיסה מקופנהגן לפוזנן, במטוס קטנטן של חברת התעופה הפולנית (שהשרה עליו אימה), הוא שלף מתיקו והושיט לי תמונה ישנה, בשחור לבן, בה נראה אדם גוץ, לבוש חליפת שלושה חלקים ועטור שעון כיס עם שרשרת כשברקע מתנוססת ארובת לבנים, כאלה שלעיתים ניתן לראות באירופה. בחנתי את התמונה. האיש נראה כבן 45, בוטח מאד בעצמו. הבחנתי בדמיון  מסוים לדוקטור, אולם לא שאלתי. חיכיתי להסבר. בצידה האחורי של התמונה היה כתובים מס' משפטים בפולנית, שנראים כמו הקדשה, בכתב יד, ותאריך – 18.9.1905.

    זהו סבי פאול, אמר הזקן. הוא נולד וחי בעיר פוזנן, וחי כאן עד שנות השלושים של המאה הקודמת, עת נטש את פולין לאחר עליית הנאצים. היה לו כאן הרבה רכוש, ובכלל זה מפעל הלבנים שאותו ניתן לראות מאחור, עם הארובה. היה לו גם בניין דירות בעיר, בו  התגורר, ואת יתר דירותיו השכיר, יש בידי את כל הכתובות. סבי נפטר לפני שנולדתי.את התמונה מצאתי בין חפציה של סבתי, לאחר שנפטרה גם היא. אני רוצה לאתר את הבניין ואת המפעל, ולהשיב את הרכוש למשפחה. אתה תסייע לי בזה. אחרי הפגישה הראשונה, ניגש לעיריה וננסה לברר את מיקומם.


    טוב, אני כבר רגיל להפתעות שלו, אבל זו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי אותו נלהב למן סוג של הרפתקה. וזה היה נחמד לראות את ניצוץ הסקרנות בעיניו. התחלתי גם אני להתלהב. חקרתי ושאלתי על התאריכים, על המשפחה, שאלות שמעולם לא הרהבתי עוז לשאול אותו. והוא סיפר, את כל שידע. אבל המידע לא היה שלם. נראה שבספר המשפחתי, במחברת השחורה, היו חסרים פרקים. ועכשיו אנו נדרשים להשלימם.


    אחרי הפגישה הראשונה, שהיתה פגישת עסקים רגילה, בה היה הדוקטור, כרגיל, במיטבו, רהוט וממוקד, לקחנו מונית לעיריה. זה היה מבנה אבן בעל 3 קומות, בסגנון המאה ה-19. פקידה חיננית קיבלה את פנינו במשרד המידע. הדוקטור הסביר לה בגרמנית את מבוקשו, והיא הצביעה על מסדרון שהוליך אותנו אל הארכיב. הארכיב היה אולם עמוס מדפים, כמו ספריה ציבורית. אינני דובר או קורא גרמנית או פולנית, אבל די מהר הצלחתי לאתר שורה ארוכה של ספרים כהים בגרמנית, שהם "ספרי כתובות" - כמו ספרי טלפונים, אבל בלי מספרי טלפון, שהרי כמעט ולא היו אז. הם היו מסודרים על פי השנים. חיפשנו בכל הכרכים שבין 1895 ל 1930 את שמו של סבא פאול, ואכן מצאנו אותו ברחוב גוסטב 5. גם את כתובת המפעל איתרנו, והכל נראה פשוט מדי, עד שהסתבר ששמות הרחובות הוחלפו לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושוב לאחר מלחמת העולם השנייה. זה עלה לנו בעוד שעתיים של חפירות בספרי המרה שונים, שהמירו את הכתובות הגרמניות לכתובות פולניות שוב ושוב, עד שמצאנו את הכתובות העדכניות של הנכסים.

    לאחר ארוחת צהריים סגפנית (הדוקטור אוכל רק יוגורטים, ורק לאחר שבדק בקפדנות את רשימת המרכיבים שעל גבי האריזה, והפעם זה היה קשה, בפולנית), לקחנו מונית לכתובת שלפני מאה שנה היתה רח' גוסטב 5. מצאנו שם בניין בן ארבע קומות, בנוי בסגנון ישן, אך די משופץ. זה היה מבנה ריבועי, שבחלקו הפנימי חצר גדולה זרועה עצים קרחים ומספר ספסלים עליהם ישבו קשישים וקשישות. הדוקטור פנה אליהם בגרמנית, אך הם נרתעו מפני הפולשים הבלתי קרואים, הנראים זרים ומאיימים למי שגדל וחי תחת שלטון קומוניסטי כל כך הרבה שנים. עד מהרה נטשו הקשישים את החצר ומיהרו להסתגר כל אחד בדירתו. שיתוף פעולה לא ממש יהיה פה. לבקשת הדוקטור, צילמתי את המקום, כמה עשרות תמונות, מכל מיני זוויות. אחר כך טיפסתי אחריו במדרגות של אחת הכניסות. הוא דפק על כל הדלתות בתקווה למצוא איש שיח אותו יוכל לשאול על עברו של הבניין, על דייריו, על סבו. נאדה. כל הדלתות נותרו סגורות כשהיו, אף כי בחלק מהן ניתן היה להבחין כי מישהו מציץ דרך העינית. הם כבר יישמעו מעורכי הדין שלי, אמר הדוקטור, אבל לשנינו היה ברור כי הסיכוי להציל מפה איזה פירור רכוש הוא אפסי, באין תעודות, באין עדויות, ובאין שום אחיזה במציאות שאכן זהו המקום.


    משם המשכנו לאזור התעשייה הנמצא בפאתיה הדרומיים של העיר. זה נראה כמו מקום שהקידמה פסחה עליו. מבנים ענקיים בסגנון סובייטי, רובם נטושים, אין עצים, רחובות שוממים. נהג המונית טעה בדרך מספר פעמים, ואני הבחנתי שאנו מסתובבים כבר שלוש פעמים באותו מקום. לא היה את מי לשאול. לא היתה ברירה אלא להמשיך את החיפוש, בנסיעה איטית, תוך כדי שהדוקטור ואני סורקים את קו האופק, דרך חלונות המושב האחורי, בחיפושינו אחר ארובת לבנים. לבסוף, דווקא הדוקטור הוא שהבחין בארובה גבוהה, מלבנים אדומות, בקצה אזור התעשייה. הפנינו את נהג המונית לשם, וכשהגיע, יצאנו מהרכב וביקשנו מהנהג לחכות על מנת להחזירנו לעיר.


    המקום היה נטוש. המבנים כולם היו בנויים, ממש כמו הארובה, מלבנים אדומות, כנראה מתוצרת המפעל עצמו. הארובה עצמה היה בעלת חתך מתומן, ממש כמו בצילום, והתנשאה לגובה של כ 25 מטר. היה שם מבנה מרכזי גדול, גבוה, אליו נכנסנו מבעד לשער עץ תלוש מציריו. זה היה אולם ענקי, שבקצהו המרוחק היו תנורים גדולים, לשריפת הלבנים כנראה. מחלקם האחורי של התנורים יצאו שני מובילי עשן גדולים, בנויים גם הם מלבנים, שהוליכו את העשן אל הארובה.


    זה היה הכל. לא היה את מי לשאול, אין פה גם מה לברר.חיפשנו את המקום בו עמד אותו סבא פאול כאשר צולמה התמונה,ואיתרנו אותו – ביציאה ממבנה קטן שוודאי היה משרדו. שם עמד הדוקטור וביקש שאכוון אותו, כך שיעמוד בדיוק באותה נקודה, ושאוכל לצלמו באותה תנוחה בה עמד סבו לפני מאה שנה, עם אותה ארובה ברקע. צילמתי מס' תמונות, שיהיה על בטוח (מצלמת פילם, מה לעשות). בדרך חזרה למונית, הסתכלנו סביב וחיפשנו עוד רמזים. מצאנו שלט פליז ישן, לא גדול, על קיר מבנה השער, שעליו היה כתובה מילה אחת – KRADTIDZ. הדוקטור בהה מול השלט. בפולנית הוא לא שלט, ולא הבין מה משמעות המילה. אני אמרתי שזה נשמע כמו שם, אולי שם המפעל, אבל הדוקטור פסל רעיון זה על הסף. שם המפעל נשא את שם משפחתי. אני לא מכיר אף KRADTIDZ, אמר. בכל מקרה, צילמתי את השלט, וחזרנו למונית.


    בדרך חזרה לעיר, ולפגישה השנייה שתוכננה לנו, ישבנו דוממים. לא ברור מה השגנו. אין פה מידע מספק. אף כי המקום נראה מאד דומה לצילום הישן. נראה כי משהו לא תואם בין הסיפור למציאות, אך לא יכולתי להצביע על הסתירה, וכמובן שלא העזתי לבטא את ספקותיי בפניו.


    כשחזרנו לארץ פיתחתי את התמונות, וסידרתי אותן על השולחן במשרדי. הדוקטור יצא לפגישה, והיה לי קצת זמן פנוי. הדוקטור השאיר את התמונה הישנה של סבא פאול על שידה צדדית במשרדו, ואני הוספתי אותה לאוסף התמונות המסודרות על שולחני. שמתי את תמונת הדוקטור מול תמונת הסבא, שתיהן עם הארובה ברקע. אין ספק שזהו המקום. אין ספק גם שיש דמיון  בין השניים – אותו אף, אותו מבט חולמני בעיניים, ואפילו כפות הידיים נראות מאד דומות. יש קרבה משפחתית. הפכתי את הצילום הישן.בחנתי את הטקסט שעל גבו. קשה לקריאה, כתב נשי מסולסל ומחובר, פולנית. אבל השם פאול לא היה שם. החתימה של אותה הקדשה גם היא היתה קשה לקריאה, אבל נדמה היה לי שכתוב שם – אסתר. אסתר, כך ידעתי, הוא שם סבתו של הדוקטור. מתחמם.


    העיניין לא נתן לי מנוח. סרקתי את צידה האחורי של התמונה, ושלחתי אותה לשוסטר חברי, שדובר וקורא פולנית שוטפת. הוא ענה תוך חמש דקות. תשובתו הפילה אותי מהכיסא. הוא תרגם את ההקדשה:


    קרדידז'י יקר,


    הימים עוברים עלי  בנעימים, כאן, בפריס. בתי קפה, קניות, לכאורה הכל טוב, מזג האויר נפלא, אך אין לי חברה. פאול בעלי מבלה את ימיו בעסקים ואני די בודדה. קשה לי ההבנה שלעולם לא אוכל להפרד ממנו ולחיות איתך. הרי שנינו נשואים, ובעלי דת שונה. אבל אני סופרת את הימים עד שובנו הקרוב לפוזנן, ואתה תחכה לי כתמיד עם חיבוקך החם ומבטך האוהב. יש לי הרבה מה לספר לך, ולזאת אחכה עד פגישתנו הקרובה, אך בינתיים אספר לך רק זאת – אני נושאת ברחמי את ילדך. פרי פגישתנו האחרונה.

    אוהבת,


    אסתר.


    (אני חוששת שבעלי ימצא את התמונה, ולכן שולחת לך אותה חזרה בצירוף אהבתי הגדולה)

     

    כשחזר הדוקטור השבתי לו את כל התמונות, והנושא לא עלה ביננו יותר. לא העזתי.

    זו היתה הפעם הראשונה בה העלמתי מהדוקטור מידע. איך אוכל לספר לו שהאיש בתמונה הוא אכן סבו, אך איננו אותו פאול שאותו מעולם לא פגש, אלא תעשיין פולני נוצרי שהיה מאהבה הסודי של סבתו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/10 17:23:

      נפלא.

        30/9/10 12:45:

      איך? איך לא התוודעתי עד כה, לכתיבה הנהדרת הזאת שלך?

      כתיבה כזאת, ללא ספק, אחד מערכי המוסף של הקפה.

        26/9/10 11:20:
      סיפור בהחלט מרתק. דווקא מוזר שהדוקטור שכל דבר שהגיע לידיו ידע היטב, בדרכים שלו כמובן, לחקור, לבדוק ולגלות. ודווקא את מה שהיה, כביכול, הכי קרוב אליו לא בדק. את שכתוב היה מאחור. אם היה עושה זאת היה מגלה (מה שאתה דאגת להסתיר ממנו) שהוא בעצם בן לאב שנולד כממזר.
      כייף לקרוא את כתיבתך הקולחת והמרתקת.
        25/9/10 09:30:
      באמת סיפור מעניין. מזל שהוא לא יידע שזה לא היה סבו.
      אבל מה היה קורה אם כן היה יודע? הלא הוא דוקטור ואוהב לחקור . אז מקסימום חקר , לא מצא וירד מזה לא ?
        25/9/10 09:30:
      באמת סיפור מעניין. מזל שהוא לא יידע שזה לא היה סבו.
      אבל מה היה קורה אם כן היה יודע? הלא הוא דוקטור ואוהב לחקור . אז מקסימום חקר , לא מצא וירד מזה לא ?
        24/9/10 08:26:
      כתיבה בהחלט מרתקת,
      מתובלת כראוי..,*
        23/9/10 19:40:
      מרתק.
        23/9/10 10:18:
      אהבתייייייייייייייייייייי ענק כתוב מדהים ונפלא שאפו מקווה שיש באמתחתי מספיק כוכבים להעניק לך כוכב על כתיבתך המדהימה
        23/9/10 09:25:
      וואוו בראבו...

      הכתיבה והעלילה בדיוק במינון המתאים.

      שאפו.
        22/9/10 23:45:
      אלכסנדר לדעתי אתה ראוי לכתוב ספור מתח בתמונות. פשוט יוצא מן הכלל. פשוט. לא מתחכם. ישיר ומותח לגמרי. יופי טופי
        21/9/10 23:07:
      מאד אהבתי הן את הכתיבה שלך והן את הסיפור.
      נפלא !
        21/9/10 21:00:
      איזה יופי
      מרתק מעניין וקולח
      סיום מפתיע כאשר אהבתי :)
        21/9/10 19:56:

      צטט: טומבוי 2010-09-21 19:31:12

      לי יש סיפור פולני גם כן
      זה איור הבית בפולין של סבא של אמא שלי

      שהוא שרטט ב-1937
      משפחת מוזס, א

      ''
      שר לאחרונה הגיע לידי

      -----

      לכל אחד יש איזשהוא סיפור פולני, לא?

      הבית העליון בציור מאד דומה לבית שבסיפור.

        21/9/10 19:31:

      לי יש סיפור פולני גם כן
      זה איור הבית בפולין של סבא של אמא שלי

      שהוא שרטט ב-1937
      משפחת מוזס, א

      ''
      שר לאחרונה הגיע לידי

        21/9/10 18:10:

      כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.  יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן--עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה. (קהלת, א)

        21/9/10 17:09:
      שיחקת אותה אלכס עם הפנץ' ליין הנהדר שלך. תודה על סיפור סוחף ונהדר. חג שמח ו*
      לאה
        21/9/10 15:34:
      יפה קולח ומותח...
      :-)
        21/9/10 12:59:
      WOW
      *****
        21/9/10 10:25:
      סיפור מדהים.....

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      אלכסנדר הגדול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון