אני מזיע בידים, יבש בגרון, בדרך כלל זה נגמר בטבעיות כאילו החלטה הדדית בלי בכלל לדבר על זה

מה אני יגיד..

"את חייבת להבין, זה לא את זה אני"

"אני לא מרגיש שאני משלים אותך...את הרבה יותר ממני וזה מתסכל"

"אני לא מוכן לקשר..לא בנוי לזה"

"קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה תמיד חלמתי לנסוע לסרי לנקה תחכי לי שנתיים? או מה?"

"האמת אמא שלי ממש חולה ואני היחיד שיכול לטפל..." מזעזע

אולי משהו כמו "אני מרגיש שגרה בה לך לנסות הפסקה, ככה נפתח געגועים, אבל על באמת אסור לנו אפילו פעם ב.."

"תראי ,משהו אצלי מקולקל, הלב פשוט לא דופק.."

"כנראה שיש לי מחלה, ניבון שרירים, אין שום סיבה בעולם שתסבלי כל החיים בגללי, בואי נסיים את זה עכשיו שהכל עוד יפה"

די חאלס אני ילד גדול, אני דופק על הדלת, נכנס...יושבים קפה.. ואומר לה, "שולה, אני לא מרגיש את זה. וניסית באמת שכן, אבל אי אפשר בכוח, זה פשוט לא זה. כיויתי שמתי שהוא זה יבוא, אלוהים יודע כמה באמת אני רוצה, אבל בשבילי זה פשוט לא זה."     

דופק בדלת, מחכה שתי שניות ומצלצל בפעמון,

"היי עמית מה קורה? שולה בבית?"

"לא יסטלה היא טסה כבר בבוקר, השארה לי בלגן עם YES תגיד אתה מכיר משהו שרוצה לקחת את החדר שלה? אני מעדייף לקחת חבר של חבר! "