תמונת מעבר

ולפעמים חוזרים אחורה במחשבות אל מי שפעם היה הכי קרוב והפך לעבר

רוצים לדעת מה איתו, האם הוא מאושר

מבטים בתמונה, הוא השתנה.. הזמן עשה בו את שלו

אבל המבט נשאר אותו מבט , חזק , תקיף , מבט חזק שמסתיר בתוכו חסך עמוק , מבט עצוב.

אני רואה את החסך הזה בכל תמונה.

הוא נהנה אבל לא עד הסוף ואולי זאת פשוט אני שלא יודעת להנות.

אולי אני רואה בו החמצה של עצמי, שלנו , של מונח שקוראים לו ביחד

ואולי אני סתם מדמיינת מציאות שאם הייתה ממשיכה, מתחדשת.. לא היה לי במה לקנא

כי גם איתו לא הצלחתי להיות מאושרת.

התבוננתי בה, רציתי לראות מה אוהב בה, אולי את העיניים והגוף, עיניים יפות וגוף בסדר, לא יותר

כל השאר -לא מראה מלבב במיוחד.

פחות יפה ממני אבל אולי יש לה לב גדול , אולי יש בה רכות ואולי

הזכירה לו משהו ... משהו שהיה קיים בי  ואולי אני רק רוצה להאמין שכך .

אולי הוא עדיין חושב עלי – או אולי זאת רק אני שחושבת נזכרת בו.. ולא רק בו

במי שכבר עברו מזמן דף .. אלפי דפים...

הם כבר עברו ספרי חיים שלמים ורק אני רוצה את הדפים האלה בחזרה, לא רוצה למחוק אותם,

לא רוצה להמשיך הלאה כי ההלאה הזה לא תמיד מספק.

הדפים שלנו, הזכרונות הישנים שהזמן מרחיק אותנו מכל אפשרות לחבר בחזרה..

הדפים מצהיבים, וכמעט כבר אי אפשר לקרוא בהם אותנו.

מה עשה לו הזמן חוץ מאותו שינוי חיצוני הניכר לעין, מה עשו לו חוויות העבר שצבר,

עד כמה חזק הזכרון שלו, מתי מרשה לעצמו להזכר בנו?

הזמן הזמן משכח כל כאב מעמעם זכרונות אבל בעצם עליו כבר לא אדע דבר,

ספר סגור וחתום. שואלת את עצמי, האם באמת רוצה להציץ בו מחדש.. ורגע לפני שכמעט..פותחת

מחליטה שלא , בשביל מה?

יש את החלק המנתק שבתוכי , נשמע הגיוני קשרים נגמרים , תמיד יש סיבה.. מדוע לחדשם?

זאת רק הכמיהה למה שרוצה להרגיש , לבלתי מושג , היא היחידה שמחזירה אותי אחורה.. אל משחקי הזיכרון,

לתחושות שהיו פעם. לשיתוף ההוא, לביחד , לחזק , לאמיתי , למי שהייתי , לאישה החדשה שהפכתי להיות..

משודרגת .. רוב הזמן יותר משודרגת , מאתגרת מעניינת..מנתחת את עצמי

אוהבת יותר את מה שאהבתי פחות..

אבל הוא כבר לא ידע.. ולמה רוצה להזכיר לו נשכחות?

אז מה אם רוצה להרגיש שוב: אהוב ישן.. רגש נקי, אהבת נעורים... רגעים ארוכים שחלפו ואינם

שהיו משותפים לנו , רוצה אותם , להחיות אותם קצת , לטעום שוב, להרגיש אהובה להרגיש חשובה.

אולי זה בגלל ההווה הארוך מידי כשרוצה כבר להיות בעתיד..

הצפייה (כן היא דורשת סבלנות) במיוחד כשרוצים יותר.. כשרוצים את החסר.

האם ניתן לפתור את כל הבעיות – להשלים מחסורים , לעשות מה שרוצים , להחיות רגעים..

אין אסור .. רק מותר , והכל מושלם..אין מחיצות בין חלומות למציאות.. אולי יום אחד יהיה לי את האומץ לנסות.

להגשים חלום שעדיין לא התגשם במלואו..

ושוב – עוד דף שנשאר רק שלי , השותפה היחידה גם כשהוא נכתב עבור מישהו אחר.. אבל.. בעצם משורה לשורה מתברר לי שהדף הזה יותר מכל.. מוקדש לעצמי.

כל אחד מלמד אותנו משהו על עצמנו , כל אחד עוזר לנו להתפתח, להתגלף.. לצאת מהמקום הבוסרי, הלא משוייף , עוד שיוף ועוד אחד..

 ולכולם מגיעה מילה אחת קטנה .. תודה.

גם לרעים.. ובוודאי שלטובים.. מעצבים אותנו.. בדרך שלהם, בליטוף , בכעס, בכאב, בפגיעה..

מקטינים מגדילים , פוצעים ומחשלים

כולם משייפים, מחליקים, מעצימים ..

קוראים לזה... חיים.