פניה, חברתי היא לא פראיירית. המולת לקוחות מורעבות בבוטיק לא הפריעה לה לדרוש את השרות המגיע לה מהמוכרת. על אף הדוחק, תא-המדידה התפנה עבורה בכל פעם שהתקרבה אליו. פניה, שאיננה סופרת את מי שעומד בדרכה, מצאה מקום טוב מול המראה בכל פעם שמדדה משהו. אחרי כמה וכמה נסיונות, נבחרה החצאית האולטימטיבית: מושקעת בעיצוב ובגימורים, והעיקר – מחמיאה!!! כמנהג הקונות מהמאה הקודמת, פניה החניקה את התלהבותה מהמוצר, ופנתה אל המוכרת: "כמה זאת?" המוכרת, נגשה אל הפתקית שהייתה מחוברת לחצאית, שפניה, בכבודה ובעצמה לבשה, והקריאה ממנה: "950 ₪" "מה?" – נעמדה פניה על שתי רגליה האחוריות, לחייה האדימו ועיניה רשפו אש – "איזו חוצפה!!! 950 ₪? למה מה יש בחצאית הזאת? היא עשויה מזהב?..."
*
כמה עובדות על מוכרות בבוטיקים (ידע-אישי, 20 לירות):
1. אף לא אחת מהמוכרות חלמה להיות מוכרת בבוטיק כשהייתה ילדה. גם לא בבגרותה. 2. רוב המוכרות חיות בהרגשה שהן OVER QUALIFIED לג'וב אליו נקלעו. נסיבות-חיים, אתם יודעים... 3. מאחורי כל מוכרת, הגם שאינו נראה, נמצא ספר-נהלים די מחמיר, מטעם בעל-הבוטיק. ומלפניה? עוברות-אורח מיוזעות, שלא תמיד מאירות-פנים, אבל בד"כ רואות במוכרת – אויבת! 4. מרבית המוכרות מקבלות שכר שלא ניתן להתקיים ממנו. 5. רובן מבלות בבוטיק שעות על שעות לבד עם עצמן, כשהפגישה עם "עצמן" לא בהכרח מלבבת, כמו אצל רובנו. הא? 6. לרוב, פוגשת המוכרת לקוחות שמצבן הכלכלי הוא כזה שהיא עצמה יכולה רק לחלום עליו. 7. כאשר מישהי מבין המוכרות מגלה כישרון ועניין בעיסוק הזה, היא יוצאת לדרך עצמאית כלשהי.
מזה שנים אני מלווה בכאב את המציאות הזאת, צופה שוב ושוב בהתייחסות המחפירה כלפי המוכרות. כל כוונתי בהבאת הדברים האלה, להיות להן קול ולעורר, כך אני מקווה, מעט אמפתיה אליהן.
|