קמתי ב 05:00 ויצאתי לשדה. יש שביל לבן ארוך בקצה הרחוב שמוביל לשדה. שדה פרא חול, דרדרים/קוצים רגילים, קוצים יפים יותר בצבע סגול חומט (נחשים קצרים כאלה עם רגליים) עקרבים ישנים מתחת לאבנים שלא מרימים אותם וריח! ריח משכר של טל על עשב השדה. הריח של שדה חלוט כמו תה ע"י הרטיבות של הטל זה הריח שגידל אותי. כשרצים לאורך שדה בלילה כשהלחות כבר מגיעה או כשמתעוררים ליד שדה בבוקר מוקדם פוגשים בו. " טל ולחות נוגעים בקצה עשב השדה הוא אוסף אותם לתוכו והם אותו חולטים " הרוח וקרירות הבוקר בשדה על גופי ועורי מעירות מאירות את החושים ואני מתחבר ואין כבר הבדל בין האור והעור. המפגש של הטל בעשב מלמעלה מקצה העשב ומתגלש מטה מרמז על מפגש האהבה של בני האדם. האיסוף ההדדי שלנו לתוכנו אחד את השני בלב בגוף ובנפש. החליטה, הערבוב של האנשים והגוף ביחד כמו זה של הלחות והעשב הסופג מוליד משהו חדש נשמה ואהבה חדשה ריח חדש שהוא מהבשמים הטובים ביותר שיש. כך בטבע, כך בזוגיות בני האדם. ההתרגשות הזו והמילים האלה נכתבו בשדה שליד הבית לצלילי התזמורת של ציפורי בוקר. |