
עוד הייתי אני הולכת איתו ורואה הכל בעיניו לא היו שלי מסוגלות או רוצות בעצם להבין לאן אנחנו הולכים
הנחתי ידי בידו והנחתי לו לקחת אותי בדרכים שרק הוא מכיר לעולמות שלא תמיד ידעתי איך או אם בכלל יש מהם דרך חזרה
מאז בחרתי לנשום שוב בעצמי ואינני הולכת עוד איתו גם אם לא תמיד אני יודעת איך אני בוודאות יודעת את הדרך חזרה
ורק עוד מידי פעם כשעננים עוטפים אותי בדרכי מלטפים את רגעי הערפול שלי ואני מתמכרת לעייפות נשמתי אני שמה ידי בידו ואני נותנת לו שוב לכמה רגעים לקחת אותי לטיול במעמקי הלא נודע
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה ללא ספק עומד בפני עצמו.
אבל כיין שאני חיה את המילים שלי
או המילים שלי חיות אותי
תלוי מאיפה מסתכלים
אז זה היה חייב לבוא יחד
תודה לך
לא חלק - החיים
תודה
כמו שכל אחד מאיתנו חייב לעצמו.
בהחלט.
לפעמים להיות מובל
מאפשר לשחח שליטה
ולראות
את היופי שבצד הדרך.......
אבל כן
זה לא עובד ללא סוף
LOL
אולי אתה צודק בקשר לסטקייה ספציפית
אבל לא קרה לי עדיין שהייתה לי בעיה רצינית עם בשר...... ;))
לפעמים קל יותר להיות מובל אבל אין כמו התחושה של שליטה בגורלי ובעצמי.. : )
טוטאלית
כמו שאני
כיוון שאני
כנראה
התמסרות אכן
ונפלאה ללא ספק
גם אם
לא תמיד נכונה.....
תודה רבה לך. שמחה לשמוע שכך.
הבחירה תמיד בידנו.
תמיד.
תודה לך
תודה לך
תודה רבה .
קיצון זה תמיד מקום גבולי ומגביל
ללא ספק
שמחה שזה נוגע
תודה :)
האמת היא
שזה היה יותר בכיוון של
כשאני נושמת
אני בכלל מסוגלת לראות
אבל כן.
ללא ספק בחירה נכונה :)
או אם בכלל יש מהם דרך חזרה
טוטאלית (-
"אני שמה ידי בידו
ואני נותנת לו
שוב
לכמה רגעים
לקחת אותי לטיול
במעמקי הלא נודע"
גם אם זה לכמה רגעים*
אביחי
מהמם תודה
בחירה נכונה ברוב משמעה !
בין שני מצבי הקיצון
תמיד עדיפה הבחירה
ושיקול הדעת
בכל פעם מחדש !
והכתיבה יפה !
מאז
בחרתי לנשום שוב בעצמי
בחירה נכונה..
כשאת נושמת נכון..
הראייה שלך נכונה..
חג שמח יקירה(-: