כמה שתקתי
את כל הצעקות השקטות שלי אני רושמת כאן
כל מה שהוצאתי מתוכי ולא רוצה שייעלם
פוסטים פופולאריים
-
חרטה
10/4/11 | 436 צפיות
-
בוגדת
8/10/12 | 618 צפיות
-
ויתרתי
24/8/10 | 891 צפיות
-
כבר לא אהיה את - אמא
16/11/13 | 695 צפיות
-
אהוב ליבי
5/3/11 | 702 צפיות
-
מכתב פרידה:
13/12/14 | 525 צפיות
פוסטים אחרונים
- מכתב פרידה: 13/12/14
- זרעי ילדות 5/6/14
- כבר לא אהיה את - אמא 16/11/13
- אחי הגדול 26/2/13
- מצטערת, אמא. 26/11/12
- בוגדת 8/10/12
אחי
אחי היקר. לעולם לא אוכל לשנות מה שהיה, לעולם לא אוכל שוב לרכוש את אמונך. היינו ילדים, וכמקום מפלט אחד לשני, כל כך הרבה הרפתקאות וחוויות וכמה אהבנו אחד את השני, אני גדלתי והשתנתי ונטשתי אותך לבד עם אמא שאני הרחק בפנימיה, ואז שחזרתי הביתה שוב ברחתי מאוד מהר , ומבטך הקטן והתמים לעולם לא ישכח, שאלת אותי "לאן את הולכת?" משפט אחד קטן , עם כל כך הרבה כאב. היית שם להחזיק את אמא ברגעים הקשים, שהייתה צריכה להתמודד עם כל מה שאני השארתי מאחור, ופעם אמרת לי שאת כל הלכלוך שאני השארתי אתה היית צריך לנקות, ולאסוף את השברים של אמא אחרי שאני הלכתי. אני זוכרת שעוד גרתי בבית, את הלילות שהיית מתגנב למיטתי והייתי מחבקת אותך חזק ומנשקת את התלתלים הזהובים שלך,היינו שומעים את אמא בוכה בלילות ומתפתלת מכאבים , היית לוחש לי "זאת אמא?" והייתי אומרת לך " מה פתאום" ומעלה את השמיכה מעלינו ,מזילה דמעה בסתר ואתה קטן שכמוך היית שואל "את בוכה?" נתתי לך נשיקה גדולה ואמרתי לך שאני מצוננת. הלכת אחרי לכל מקום , ואני הגנתי עליך מכולם, לא העיזו להתעסק איתך שאני לידך, איך היתגאת באחותך הגדולה, חזקה, וכמה אני היתגאתי ביופי שלך. אני יודעת שנטשתי אותך ,יקר שלי, אבל סבלתי, ולא יכולתי יותר להגן על עצמי אז בטח שלא עליך, יום אחד אמא שאמרה שאני מדרדרת אותך, ואני הרגשתי סכין בלב ובאמת פחדתי שתלך אחריי וחשבתי לעצמי שזה טוב שאני כבר לא בבית. לקחתי המון סמים באותה תקופה ולגמרי חסרת רגש, ואני יודעת היום שהיית מתבונן מהצד באחותך הנעלמת, אבל לא חשבתי ,אהובי , לא חשבתי על אף אחד. היום אתה שונא אותי, שנאה טהורה שדוקרת לי בלב וגורמת לי לרצות למות ולא להרגיש כלום . אתה עוקץ אותי בכל הזדמנות , יורד עלי ודואג כל פעם להראות לי כמה אתה כועס, ועברו כל כך הרבה שנים, ומידי פעם אנחנו באמת מדברים אבל לעולם אתה לא מסתכל לי בעיניים. פעם שהיינו רבים הייתי עונה לך ונכנסת בך בחזרה, אבל היום אפסו כוחותיי, אני חלשה, אחי הקטן, אני חלשה כבר ואין בי יותר כוחות לכלום. אני יודעת שאין בך חמלה כלפיי, והלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל, הייתי משנה המון דברים אבל אני לא יכולה. אתה חושב שאני עדיין חזקה כמו שתמיד הייתי ואתה ממשיך לבחון את הגבולות שלי באלימות מילולית שלעיתים הופכת גם לפיזית, ואני חשה את הזעם שלך ואין לי לאן לברוח. אני מצטערת אבל כנראה שהדרך היחידה היא פשוט לוותר, כי אני כבר לא מסוגלת , אני מרגישה שכבר בא לי למות ואני נשארת חזקה בשביל לא לפרק את מה שאמא בנתה מהקרשים, אז אני אומרת לך שלום , אני משחררת אותך, את הילד הבלונדיני הקטן שכל כך אהבתי , אין בי כעס, כבר המון זמן שאין בי כעס, אני פשוט מושכת את הימים והלוואי שהיית שם בכדי לעזור לי במקום להכשיל אותי.
|
תגובות אחרונות
-
דו-קוטבי
בתגובה על כבר לא אהיה את - אמא
-
נפש אדם
בתגובה על בוגדת
-
דו-קוטבי
בתגובה על אחי הגדול
-
דו-קוטבי
בתגובה על מצטערת, אמא.
-
רפילב2
בתגובה על חנק
-
לילית הכושית
בתגובה על בגיל 12 אמא שלי העיפה אותי מהבית
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני אגיד את זה פשוט: אני לא אוהבת את עצמי
אני מרגישה אישה חלשה,בן אדם חלש, בלי רצון לקום ולחייך
זאת האמת. כבר הרבה זמן שזאת האמת
אני שותה המון כי רק ככה אני מצליחה לאהוב את העולם ואת עצמי אפילו ושונאת את זה שזה כך
רוצה מאוד להשתנות אבל לא מצליחה
אני יכולה רק להמשיך לחייך בצביעות ולקוות שיום יבוא וזה יהיה אמיתי
וכן אני שותה המון , הרבה יותר מהרגיל וכן זה מרגיע אותי, וכן אני שונאת את עצמי על זה, שאני הורסת את עצמי
יותר מידי שטיפת מוח חינוכית הפכה אותו לאיזה שד שחייבים להחביא מתחת למיטה.
מי שלא כועס, בדרך כלל מוציא את התחושות האלה שלו על אחרים או על עצמו בצורה עקיפה שעלולה לפגוע בו.
(למשל: הרס עצמי בעזרת סמים/אוכל/אלימות/דיכאונות....)
סביר להניח שיקח לי זמן הפעם לדבר איתו , המצב הזה שלנו הוא ככה שנים, אבל רק בזמן האחרון הגעתי להחלטה שאני יותר לא מנסה להלבין עניינים, והאמת היא שגם אני מתחילה לפתח שנאה וכעס כלפיו.... מה רק לו מותר??
לא של ילדים לגונן על ההורים שלהם,
ולא של ילדים לגונן אחד על השני.
לחיות במצב לא נורמלי מבחינת תפקוד משפחתי, מביא לתפקוד לא נורמלי.
את לא היית צריכה לסחוב את הכל על הגב הקטן שלך,
את כנראה שוכחת בעצמך שגם את היית ילדה קטנה, ולא אמא. בדיוק כמו שאח שלך שוכח.
את היית צריכה מישהו שיהיה איתך, בדיוק באותה מידה.
על מי א ת כועסת שלא קיבלת את זה?
אני מגלה שגם לקבל אהבה זה מעמסה כבדה מידי כי תמיד יצפו לקבל בחזרה, לצערי כרגע מה שאני צריכה להקריב בכדי שכולם מסביב יהיו מרוצים זה את השתיקה שלי, אני לא רוצה לגרום סבל מיותר ולכן נראה לי שהפתרון הוא להעלם לחו"ל קצת, כמה ילדותי, כמה אני.
תגובתך ריגשה אותי,
משתדלת להגן על עצמי, אבל אולי לא מספיק
דרכיי התמודדות שלי הן דיי ילדותיות
ואין לי מושג איך לצאת לחיים שאני מייחלת להם
אולי אני לא ממש יודעת לאיזה חיים אני מייחלת
קשה לרגש אותי.. ולא בגלל שאני לא רגישה..
פשוט אנשים כבר לא מרגשים אותי.. סיפורי חיים כן..
את הצלחת הבוקר הזה לרגש אותי פשוט לרגש..
את..!!!
גם אני שיחררתי מהשורה הראשונה..
רווח לי.. תאמיני לי נהייה לי הרבה יותר קל!!!
מתי נפגשות לקפה?
אני חייבת לומר לך שאני עוקבת אחרי הפוסטים שלך.
הם עצובים, הם כואבים והם אנושיים.
בא לי לחבק אותך חזק, להיות חברה שלך, לדבר איתך.
הייתי רוצה שתביני שכל מה שאת עוברת הוא תהליך למודעות עצמית.
את לא יכולה לתקן את העולם. גם לא את ההתנהגות של בני ביתך.
כל מה שאת יכולה זה לאסוף את עצמך,
ולהבין ש"אם אין אני לי מי לי."
לימדי להוציא מהדברים הנוראים שאת חווה את הדברים היפים.
ויש המון! יש אותך!! לפני הכל!!!
תעשי קודם שיהיה לך טוב. תשאירי מאחור את כל הכאב,
הוא לא קשור אלייך יותר. וצאי לחיים שאת באמת מייחלת להם.
כל יום שעובר אינו חוזר. תגני על עצמך!!!